ספרד | המפגינים מפוארטה דל סול

[איה שושן]

בעקבות התעוררותה של תנועת המחאה הספרדית, איה שושן נפגשה עם שלושה מדרילנאים שנמצאים במשך שלושת השבועות האחרונים בלב המחאה  –  כיכר פוארטה דל סול, מדריד.

מדוע הגיעו לכיכר?  למי שייכת המחאה? למה הם לא מאמינים לאיגודי העובדים ולאן מועדות פני המאבק? כל התשובות לפניכם.

פוארטה דל סול, 23 במאי.

קרלוס, 20,סטודנט לפילוסופיה

מה גרם לך להגיע לכיכר?

אני מתנגד לסדר הפוליטי הקיים, להשפעה שיש להון הפרטי ולמוסדות הפיננסיים על התפקוד של הפוליטיקה. מלבד זאת, הכעיס אותי שהמשטרה שלחה שוטרים סמויים על מנת לעורר פרובוקציות ולפזר את ההפגנה (ב-15 למאי-א.ש.) בכוח. .

היית מעורב בפעילות פוליטית לפני שהגעת לפה?

לא ממש. מה שאני אוהב בתנועה הזאת זו בדיוק העובדה שאין בה היררכיה או כללים ברורים. אנחנו חולקים עקרונות כלליים, כגון מאבק בלתי-אלים וקבלת החלטות משותפת תוך הקשבה ודיון. בגלל זה אני מרגיש חלק מהמאבק הזה.

מדוע חשוב לפעילים שהמחאה לא תשוייך למפלגה פוליטית ספציפית?

אנחנו מנסים להוציא את הפוליטיקה מהידיים של קליקות קטנות וסגורות של פוליטיקאים. אני בטוח שיש בתוך המפלגות הפוליטיות  גם אנשים עם כוונות טובות, אבל הם יושבים בגופים שחייבים את קיומם לבנקים ולתורמים, וזה משפיע על ההחלטות שלהם.

התקשורת והמפלגות הפוליטיות נוטעות באנשים את התחושה שהם לא מסוגלים למשול בעצמם ולקבל החלטות באופן עצמאי. זה גורם לאנשים להאמין שרק המפלגות הגדולות יכולות לייצג אותם. הם שותלים במוח של אנשים פיקציות כמו הרעיון של "הצבעה תועלתנית", לפיו קול שלא הולך לאחת משתי המפלגות הגדולות הוא חסר ערך.

אנחנו רוצים לערוך ניקיון יסודי במערכת. אם לא נעשה את זה, ימשיכו להתייחס אלינו כמו לילדים שלא מסוגלים לחשוב בעצמם.

אני לא מרגיש שהפוליטיקאים מייצגים אותי ואני לא רוצה שאף אחד ייצג אותי. אני מאמין שבתור אדם בוגר אני יכול לקבל החלטות בעצמי בשיתוף עם חברי הקהילה שלי. מה שאנחנו עושים פה זה מעין פרוייקט פדגוגי שמטרתו להראות שיש דרך אחרת. אבל זה דורש זמן. מבחוץ מופעל עלינו לחץ להציג פתרונות, הצהרות, מנהיגות ברורה. זה סימן לחוסר הבנה בסיסי של התנועה או לרצון לחבל בהצלחה שלה.

בעוד שעות אחדות תיערך הפגנה מול הקונגרס נגד הרפורמה בתנאי ההעסקה שאיגודי העובדים היו שותפים בעיצובה. מדוע המפגינים לא מאמינים שאיגודי העובדים מייצגים את האינטרסים שלהם במשא ומתן על חוקים כאלה?

בספרד, כמו בכל העולם, קורה אותו התהליך עם איגודי העובדים והמפלגות הפוליטיות; הפנים משתנות אבל הפוליטיקה נשארת אותו דבר. זה מזכיר את מה שהיה בספרד במאה ה-19 עם סגסטה וקנובה (משטר הרסטורציה בו שתי מפלגות בורגניות, אחת שמרנית ואחת ליברלית, שלטו ברוטציה – א.ש.). איגודי העובדים קשורים קשר הדוק למפלגות שנחשבות למפלגות שמאל, למרות שבפועל הן אינן מפלגות שמאל אמיתיות. המפלגה הסוציאליסטית,לדוגמא, קוראת לעצמה מפלגת עובדים, אבל ברור שהיא לא מייצגת לא את השמאל, לא את העובדים ולא סוציאליזם. היא טוענת שהיא נוטה לכיוון המרכז, אבל מה זה "מרכז"? זה קפיטליזם טהור. להשתמש במונח "קפיטליזם" נחשב היום למשהו שמאלני-רדיקלי, משהו שיצא מהאופנה, אבל למה לא לקרוא לדברים בשמם?

אנשים מרגישים שאיגודי העובדים לא  מייצגים אותם גם בגלל הדרך שבה הם התמודדו עם המשבר הכלכלי. הם התעכבו מאוד עם הכרזה על שביתה כללית בעקבות רפורמת חוקי העבודה, ובסוף ניהלו את השביתה בצורה גרועה. המשא ומתן של האיגודים עם נציגי המגזר העסקי היה כשלון גמור. הם ניסו להציל את הכלכלה הספרדית על-ידי קיצוצים חברתיים וטענו שהם עושים את זה למען החברה כולה. זה מנגנון מעוות של החברות המודרניות, לבחור תמיד בפתרונות כלכליים שבאים על חשבון האינטרס הציבורי. אומרים על נציגי האיגודים שהם "מכורים", וזו אמת. הם לא נלחמים, הם מפחדים להתעמת, ונוח להם איפה שהם.

מה הוחלט לגבי עתיד המאהל ועתיד התנועה בכלל?

ביום שלישי בערב הוחלט שהמאהל יפורק ביום ראשון משום שעם הזמן, יותר אנשים חוזרים ללימודים ולעבודה ופחות נשארים לישון בכיכר.

אלו שנשארים מתמודדים עם קשיים רבים. הגענו לנקודה שזה מייצר יותר בעיות מאשר פתרונות. עכשיו עלינו לשמר את העבודה של הוועדות, ולוודא שימשיכו להיות פתוחות ושקופות לציבור. אסור שזה יהפוך להיות כמו מפלגה פוליטית.

אחד ההישגים המרכזיים שלנו הוא המימוש של הזכות להפגין. בספרד יש חוק שאומר שהמשטרה יכולה לפזר התגודדות של מעל ל-20 איש. ולמרות זאת, הצלחנו לממש את זכותינו.

בכל מקרה, אסור לעזוב את הרחוב. המרחב הציבורי הוא לא רק מקום שעוברים בו ועורכים בו קניות, הוא מקום שבו בונים יחד את הקיום המשותף. לכן אנחנו צריכים לחזור לרחוב כל הזמן. האסיפות הכלליות ימשיכו, וכך גם האסיפות השכונתיות. אם נצטרך, נחזור לישון בכיכר.

אנחנו חייבים לפתח חשיבה ביקורתית. העבודה הפוליטית היא לא פעילות פנאי, היא משהו שצריך להיות מעורבים בו יום-יום ודקה-דקה. אני לא רואה את המעורבות שלי פה כהקרבה. זה רצון שבא מבפנים, לא הייתי יכול להיות בשום מקום אחר עכשיו. וזה מה שצריך לקרות לכולם. אבל צריך לתת לזה זמן, וצריך להמשיך לעבוד.

אסיפה בכיכר פוארטה דל סול.

ליאם, 27, היגר לספרד מאנגליה לפני 5 שנים, מורה לאנגלית

מה גרם לך להצטרף להגיע להפגנות בכיכר?

עם תחילת המשבר הכלכלי, או יותר נכון התרמית הגדולה, אנשים בספרד  הפילו את האשמה על הממשלה הקודמת. אותו דבר קרה באנגליה. את הכשלונות של טוני בלייר הפילו על תאצ'ר, את הכשלונות של בראון הפילו על טוני בלייר.  כל אחד מטיל את האחריות על מישהו אחר. זו דרך להתחמק מהבעיה. הבעיה האמיתית היא שהממשלות הפכו להיות בנות חסות של החברות הגדולות. טוני בלייר, לדוגמא, דיבר על המונח 'בריטניה בע"מ', כאילו שצריך לנהל מדינה כמו חברה עסקית. אני מבין שצריך לנהל את חלוקת המשאבים. אבל אנחנו לא עובדים של חברה, אנחנו אזרחים של מדינה. נלחמנו בעבר והצלחנו להשיג זכויות מסוימות, וצריך לשמור עליהן. בחלקים אחרים של העולם עדיין נלחמים עבור אותן זכויות. המדינות המתפתחות הן למעשה מדינות שמנסות להתפתח ואנחנו במערב מונעים את זה מהן.

חשוב להבהיר שאני לא "אנטי-מערכת" (מושג שהתקשורת השתמשה בו כדי לתאר את המפגינים – א.ש.). המערכת הקיימת נוצרה על-ידינו ועכשיו היא שולטת בנו, זה נראה לי אבסורד.

כיצד נהיית מעורב בתנועת המחאה?

אחרי שעזבתי את ההפגנה (ב-15 למאי – א.ש.), התקשר אליי חבר להגיד שהם החליטו להשאר לישון פה. חזרתי לראות במה מדובר. היו פה קבוצות קטנות של אנשים, הרבה פחות מעכשיו, שדיברו על מה צריך לעשות. זה היה מדהים, חשבתי לעצמי, 'מה אנחנו עושים בדיוק? מתכננים מהפכה?'. נשארתי עד לפנות בוקר והלכתי לישון בבית. למחרת פינו אותם בכוח מהכיכר. ביום השלישי הם חזרו. באתי לראות מה המצב, וכבר הוקמו הרבה אוהלים. אני בחור ביישן, אז לא דיברתי עם אף אחד, התחלתי לעזור בנקיון. חשבתי לעצמי, אולי אני לא בדיוק עושה פעילות פוליטית, אבל יש פה אנשים שעושים פעילות פוליטית ואני רוצה לתמוך בהם. מאז ישנתי כאן כמעט כל לילה. היו כמה לילות שהלכתי לישון בבית, כי בכל זאת צריך קצת להתאוורר.

מהו הקשר בין גופים רב-לאומיים כמו האיחוד האירופי לדוגמא, למצבה של ספרד?

האיחוד האירופי הוא לא באמת ארגון דמוקרטי. למרות שאנחנו בוחרים נציגים לפרלמנט האירופי, חלוקת המושבים נעשית לפי הכוח הכלכלי של המדינות, לא לפי גודל האוכלוסייה.

זה נחמד מאוד שיש 'חבילת הצלה', אבל כולנו יודעים שזה לא יגיע לאחרון הפועלים, לאזרח הפשוט. הייתי רוצה לראות את ספרד יוצאת מהמשבר באופן שמשמר צדק חברתי.  צריך לשים את כל החובות בצד, ובמקום לשפוך כמויות של כסף לכיסוי חובות, להשקיע בבניית כלכלה יציבה.

כיצד אתה רוצה שהתנועה תשפיע על הפוליטיקה הספרדית?

מבחינתי, כניסה למערכת הפוליטית תהיה טעות קולוסאלית. ראיתי הרבה גופים והתארגנויות שהופכים להיות בדיוק מה שהם התנגדו לו מלכתחילה. להכנס למערכת הפוליטית זה לאפשר למערכת לקנות אותך. אני, אישית, הייתי רוצה לראות את התנועה הופכת לפלטפורמה פופולרית, לגוף שמפעיל לחץ פוליטי בלי להשתייך לשום מפלגה ושמייצג רק את האינטרסים של העם.

 

מפגינים ישנים בכיכר.

סילביה, 23, לומדת למבחני קבלה למשרד המשפטים

מה גרם לכל כך הרבה אנשים לצאת אל הרחוב דווקא ב-15 במאי?

מי שבחר את השם 'הזועמים' (indignados – א.ש.)  היה חכם מאוד, זה משקף בדיוק את מה שכולם פה מרגישים. התסכול נובע מלראות כמה המצב חמור במדינה שאמורה להיות מפותחת, לראות בחדשות את הפוליטיקאים המושחתים מבצעים פשעים בלי לתת דין וחשבון. במקום לייצג אותנו הפוליטיקאים אומרים לנו שצריך לחיות בצמצום בזמן שהם נוסעים במחלקה ראשונה ובמטוסים פרטיים. הם משקרים לנו מול העיניים.

לצעירים בספרד יש כוונות טובות. אבל הם קונפורמיסטים ומקווים שדברים ייפתרו בעצמם. ההפגנות האלו היו מעין התעוררות והבנה שאנחנו לא לבד ושיש הרבה אנשים שמוכנים לצאת לרחוב.

איך ניתן, לדעתך, לשמר את המומנטום של המחאה לאחר פירוק המאהל?

זה לא פשוט. אנשים נותרו קונפורמיסטים, ולמרות שהמצב גרוע, הוא לא מספיק גרוע בשביל להחזיק רוח מהפכנית במשך זמן ממושך. אבל אנשים ייצאו לרחוב בכל פעם שמשהו יפריע להם.  לדוגמא, קצת לפני  התקרית בברצלונה (כוחות המשטרה השתמשו ברובי אוויר ואלות לפיזור ההפגנות – א.ש.), היה נדמה שההפגנות דועכות, אך אל מול האלימות המשטרתית,  המפגינים חזרו בהמוניהם. מול אי-צדק, הציבור מגיב. אני חושבת שעכשיו הציבור ייצא להפגין גם על דברים שקודם הוא השלים איתם, כמו השחיתות השלטונית. עד שהדברים לא ישתנו באמת, הציבור ימשיך לכעוס ולצאת לרחוב.

המפגינים הביעו חוסר שביעות רצון רב מהמפלגות הגדולות. מה עם המפלגות הקטנות?

מפלגת השמאל המאוחד נתפסת כמפלגה קומוניסטית רדיקלית, ואנשים לא אוהבים את זה. הציבור הספרדי מעדיף משהו שנתפס כמאוזן. שאר המפלגות לא חדרו לתודעה הכללית. המסר שלנו בנוגע להצבעה בבחירות המקומיות לא הובן כראוי. בניגוד לדיווחים בתקשורת –  לא קראנו לאנשים להמנע מהצבעה, אלא לא להצביע לשתי המפלגות הגדולות, כדי להתנגד לשיטה הדו-מפלגתית .

רפורמה בחוק הבחירות יכולה לעזור לכך?

כן, ברור. מה שאנחנו מבקשים זה שלכל קול יהיה משקל שווה, שערך הקול שלנו לא ייקבע לפי אזור המגורים שלנו, כמו עכשיו. זה יעזור לחסל את שיטת שתי המפלגות, להילחם בלאומנות, ולהשיג דמוקרטיה אמיתית יותר.

איפה היית רוצה לראות את התנועה בעוד כמה חודשים? שנה?

המאהל מתקפל, אבל התנועה ממשיכה. הוועדות והפעילויות יעברו למקומות יותר מסודרים. יש לנו הצעות מגורמים פרטיים, אבל אנחנו לא בטוחים שזה טוב עבורנו. האסיפות השכונתיות כבר מתפקדות בצורה מעולה, האסיפות הכלליות ימשיכו להתקיים בסול. אני אישית אמשיך להיות מעורבת. אני חושבת שכולם צריכים להיות מעורבים. אנשים באים ואומרים "אתם" צריכים לעשות ככה או אחרת, הם טועים, כולנו צריכים לפעול ביחד.