הונדורס | מבחן לאובמה, הזדמנות לצ'אווס

[אנחנו שמחים לבשר על הצטרפותו של כותב חדש ל"קו חוץ" – עידן רינג]

בסוף השבוע האחרון היה נראה כי הדרמה הפוליטית בהונדורס מגיעה לפיצוץ הבלתי נמנע שלה. נשיא הונדורס, מנואל זלאיה, ששבוע קודם לכן נשלף ממיטתו על ידי חיילים ונזרק מהמדינה בעודו לבוש פיג'מה, החליט לחזור למולדתו בניגוד לרצון הצבא ועלה על מטוס בדרך לבירה טגוסיגאלפה. המשטר הצבאי הזמני היה נחוש לא לאפשר לו לנחות ואילו עשרות אלפים (יש מי שטוען 100 אלף) מתומכיו החלו לצעוד אל עבר שדה התעופה כדי לסייע לנשיאם בנסיונו לחזור למדינה. על המטוס עם זלאיה היה גם נשיא ארגון מדינות אמריקה ובמטוסים אחרים, מספר דקות אחריו, ישבו מנהיגים של מדינות גדולות אחרות באזור – ביניהם ארגנטינה ואקוודור – שהמתינו לראות אם הוא נוחת ולנחות בעקבותיו.

כל המתח הפוליטי במדינה הקטנה (כ-7 מיליון תושבים) והענייה (באמריקה, רק ניקרגואה והאיטי עניות ממנה) התרכז בשדה התעופה הישן והמוזנח של הבירה. אלפי המפגינים החלו לטפס על גדרות התיל של השדה, בעוד עשרות חיילים וכלי רכב משוריינים נפרשו על מסלול הנחיתה, מונעים בגופם את נחיתת מטוסו של זלאיה. אם לא היה מדובר ברפובליקה טרופית קטנה במרכז אמריקה, היה אפשר לחשוב שזאת סצינה מסרט הוליוודי בכיכובו של ברוס וויליס. מטוסו של זלאיה חג מספר פעמים מעל השדה, אך לבסוף נאלץ לחזור על עקבותיו ולנחות בניקרגואה. כל הלחץ והמתח התפרץ בינתיים על הקרקע וכוחות הביטחון החלו לירות אש חיה וגז מדמיע לתוך קהל תומכיו של הנשיא. מספר מפגינים נהרגו – ההערכות נעות בין שניים לארבעה – ועשרות נפצעו. זלאיה החליט לנסות את מזלו בוושינגטון ובשלישי נפגש עם שרת החוץ הילרי קלינטון, בתקווה שהיא תסייע לו לחזור לארצו.

למתבונן מרחוק נראה כאילו מדובר בארוע פוליטי שגרתי באמריקה הלטינית – ובמיוחד במרכז אמריקה, שידעה אין ספור הפיכות צבאיות, משטרים דיקטטוריים ורפובליקות בננות. אך העיתוי של המשבר הפוליטי הנוכחי והנסיבות שהובילו אליו הופכות אותו למקרה מבחן להתפתחות הפוליטית של האזור כולו, וליחסים של מדינות אמריקה הלטינית עם השכן הגדול והבעייתי מצפון – ארה"ב. כמעט כל דבר שקורה בזירה הבינלאומית בחודשים האחרונים נבחן אל מול תגובת משטרו החדש של אובמה. אך כשמדובר בהפיכה צבאית וסכנה למלחמת אזרחים באזור שנחשב במשך שנים לחצר האחורית של ואשינגטון, תגובתו של המשטר האמריקאי חשובה אף יותר.

למעשה, בכל הקשור לאמריקה הלטינית, עד כה אובמה היה כולו דיבורים ומחוות. הוא רוצה מאוד לתקן את ההיסטוריה הארוכה של התערבויות פוליטיות וכלכליות מצד ארה"ב באמריקה הלטינית. להתחיל ולכרסם בעוינות האדירה שיש כלפי ה"גרינגוס" במרבית היבשת. אך לחיצות יד עם צ'אווס ואמירות עמומות לגבי קובה לא מספיקות. תגובתו למשבר המורכב והסימבולי בהונדורס הקטנה תסלול את הדרך להמשך היחסים ועשוי להשפיע גם על מצבו במדינתו, בה המיעוט ההיספני האדיר מתעצם מיום ליום.