אוקראינה | סוף המהפכה הכתומה? נשיא חדש באש צולבת

אנו שמחים לבשר על הצטרפותה של כותבת חדשה, דינה פיינברג, שתסקר את רוסיה ומזרח אירופה. בנוסף, השקנו מחדש את ערוץ הטוויטר שלנו, שישמש מעתה כשירות המבזקים של קו חוץ – עם הפניות לארועים ומאמרי פרשנות מרחבי העולם.

ביום חמישי הקרוב יושבע באוקראינה נשיא חדש, ויקטור יאנוקוביץ'. יאנוקוביץ' זכה ב 48.95% מהקולות בתום סיבוב שני מתוקשר ושנוי במחלוקת, ובכך הבטיח את ניצחונו על יוליה טימושנקו, ראש הממשלה הנוכחית שקיבלה 45.47%.

יאנוקוביץ' הוא לא דמות חדשה בפוליטיקה האוקראינית, ובחירתו מהווה אולי מעין סגירת מעגל באוקראינה. בבחירות שנערכו בנובמבר 2004 יאנוקוביץ' הוכרז כמנצח. האשמות כי מפלגתו, אז מפלגת השלטון, השפיעה על התוצאות  באמצעות שוחד, הפחדת מצביעים ותמרון של נתוני ההצבעה, הניעו את מה שמכונה "המהפכה הכתומה" (על שם הצבע הכתום שאימץ לעצמו מסע הבחירות של האופוזיציה) הפגנות אזרחים המוניות, מחאה שקטה, ושביתות שארגנה האופוזיציה ברחבי אוקראינה, בדרישה לבדיקה מחודשת של התוצאות ולנאמנות לסטנדרטים דמוקרטיים. יוליה טימושנקו הייתה אז בחזית המחאות, עם הרטוריקה המלהיבה והצמה האוקראינית המסורתית הכרוכה סביב ראשה.  "המהפכה הכתומה" נשאה פרי: בית המשפט העליון של אוקראינה ביטל את תוצאות הבחירות ודרש לערוך חדשות. יאנוקוביץ' הפסיד עם 44% מהקולות. הוא פנה להנהיג את המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה וכיהן כראש הממשלה בין אוגוסט 2006 לדצמבר 2007. הארועים באוקראינה שימשו השראה גם למהפכת האורנים בלבנון, לקמפיין הכתום של מתנגדי ההתנתקות, ולתרחיש האימה המרדף את חלומותיהם של המולות בטהרן.

והנה, 6 שנים מאוחר יותר, שוב מחליפים האוקראינים את המפלגה השולטת במנהיג האופוזיציה. ב-2004, נדרשו לכך מחאות "המהפכה הכתומה" והחלטת בית המשפט העליון. הפעם דיווחו המשקיפים כי הבחירות נערכו כסדרן וכי התוצאות הוגנות. למרות זאת, טימושנקו פנתה אל בית המשפט העליון בבקשה לערוך בדיקה חוזרת של התוצאות בטענה כי מפלגתו של יאנוקוביץ' תמרנה את הבחירות באזורים מסויימים. ארבעה ימים לאחר מכן, טימושנקו חזרה בה והסירה את פנייתה. המתנגדים טוענים שהסרת הפנייה תאפשר לטימושנקו להשאיר את התוצאות בסימן שאלה ולבנות קרקע נוחה למרוץ מחודש לנשיאות בבחירות הבאות. תומכיה מסבירים שאם בית המשפט ימשיך לבדוק את התוצאות לאחר ביטול בקשתה, תהיה זו הוכחה שבית המשפט "רוצה לקדש את התוצאות השקריות ולתת להן גושפנקה חוקית??" – טיעון משונה ופרדוקסלי, שכנראה מהווה עוד תסמין לבלבול מסוים השורר באופוזיציה.  טימושנקו לא הודיעה מה בכוונתה לעשות כעת, אבל אפשר לצפות שלא תפרוש מהחיים הפוליטיים, אלא תקדיש את האנרגיה שלה לפעילות האופוזיציה. בינתיים, לנשיא החדש צפויה עבודה לא קלה גם בזירת החוץ וגם בזירת הפנים.

בוקר חדש ביחסים עם רוסיה

מדיניות הנשיא היוצא, יושצ'נקו, התאפיינה בניסיונות להרחיב את הדמוקרטיה באוקראינה, לקדם את מערכת היחסים עם ארה"ב, נאט"ו והאיחוד האירופי, ולהגביר את העצמאות מהשפעתה של רוסיה. השנים האחרונות היו גם רוויות בקונפליקטים בין הנשיא לפרלמנט האוקראיני וסדרה של משברים קואליציוניים.

יאנוקוביץ' ניצב מול מספר אתגרים בכניסתו לתפקיד. הראשון, ייצוב יחסי אוקראינה-רוסיה ובו זמנית, שמירה על יחסי שכנות טובה עם האיחוד האירופי. בשנים האחרונות היו יחסי רוסיה ואוקראינה רוויים בקונפליקטים ומחלוקות. במהלך מסע הבחירות האוקראיני, הקרמלין לא הסתיר את תמיכתו ביאנוקוביץ', אשר נוקט בעמדות יותר פייסניות כלפי רוסיה מאלו של קודמו. שתי השאלות הגדולות על סדר היום ביחסים – עתידו של הצי הרוסי בסבסטופול ושאלת צינורות הגז הרוסיים – יוכרעו לדברי יאנוקוביץ' "באופן ששומר על האינטרסים של שתי המדינות". שאלת הגז היא אולי הברומטר הקריטי ביותר למדיניות החוץ של כל נשיא אוקראיני: אוקראינה תלויה באספקת גז טבעי מרוסיה, שבשנים האחרונות ניהלה מדיניות כוחנית וברוטלית בשוק הגז בין שתי המדינות – ב2006 וב2009 רוסיה פשוט ניתקה את אספקת הגז לשכנתה. אף שלדעתו, הסכם הגז שנחתם לאחר כיפוף הידיים ב-2009 הוא לא רווחי לאוקראינה, יאנקוביץ' התחייב לעזור לרוסיה בבניית הצינור הדרומי.

עמדות פייסניות נוספות כלפי רוסיה כוללות את יוזמתו להחזיר את השפה הרוסית להיות השפה הרשמית השנייה של אוקראינה (נכון להיום  האוקראינית היא השפה הרשמית היחידה) וכן התבטאויותיו בנושא הולדומור. הולדומור הוא השם האוקראיני לרעב הקשה שהביאה מדיניות הקולקטיבזציה הכפויה של סטלין ב1932-1933, רעב שגבה את חייהם של מיליונים.  ב-2003 אוקראינה הכריזה שחולדומור היה רצח עם וקיבלה לכך את תמיכת האו"ם. מספר מפלגות אוקראיניות טוענות שרוסיה, כיורשת של ברה"מ, צריכה לשאת אחריות על מה שקרה. יאנוקוביץ' גורס כי רוסיה לא צריכה לרשת את האשמה ההיסטורית של ברה"מ, וכי "ההכרזה על הרעב כרצח עם והאשמה של שכנינו היא לא הוגנת".

בבואו לכונן מדיניות פייסנית יותר כלפי השכנים, יאנוקוביץ' יצטרך להזהר שלא להראות כמי שמזניח את האינטרסים והגאווה הלאומית של אוקראינה. כל מדיניות של הנשיא החדש כלפי רוסיה תצטרך לתת את הדעת על הלאומנות האוקראינית החזקה, שתמיד היה לה גוון אנטי-רוסי מובהק.

יחסי אוקראינה-רוסיה יהיו גורם משפיע גם באתגר השני הניצב בפני יאנוקוביץ' – המשך שיפור הקשר עם האיחוד האירופאי ונאט"ו. אם יווצר הרושם שהנשיא החדש הוא עושה דברו של הקרמלין, עלול הדבר לסכן את מערכת היחסים הטובה שהתפתחה בין אוקראינה לשכניה במערב. אבל גם בעודו קורא לבטל את הוויזה ואת מגבלות הסחר בין אוקראינה למדינות האיחוד, יאנוקוביץ' נזהר מהתקרבות יתר למערב.  במסע הבחירות אמר שאין כל דחיפות לחזק את מערכת היחסים הנוכחית בין אוקראינה לנאט"ו או לקרב את אוקראינה אל עבר הכניסה לאיחוד האירופאי. טענתו של יאנוקוביץ' כי לרוסיה צריך להיות חלק בכל היוזמות הבטחוניות באזור אירופה, סיפקה לפרשנים מערביים בשבועות האחרונים  עוד סיבה לדאגה.

מאידך, העמדות הללו של יאנוקוביץ' מסבירות את התמיכה שלה זכה ברוסיה. סוכנויות הידיעות הרוסיות כבר הודיעו שהנשיא האוקריאני יבקר במוסקבה בתחילת מרץ. מאז התפרקות ברה"מ ב-1991, רוסיה הביעה דאגה נוכח כל ניסיון של נאט"ו לבסס דריסת רגל באזורים שהיו חלק מהאימפריות רוסיה וברה"מ. עבור רוסיה, אוקראינה היא אולי החשובה ביותר ממדינות ברה"מ לשעבר. יחסים טובים בין המדינות יבטיחו גישה לאוצרות הטבע והתבואה הרבים של אוקראינה, את מעברו התקין של הגז הרוסי ואת בטחון אגפה המערבי. נראה כי העמדות הפייסניות של הנשיא הנבחר מתפרשות בקרמלין כאות לעתיד בטוח יותר ביחסים בין שתי המדינות ואבטחה מפני השפעות נאט"ו באזור כה קרוב לבית.

פרלמנט עוין, יריבה בראשות הממשלה

גם בבית צפויים לנשיא החדש מספר אתגרים בזירה הפוליטית. נכון להיום, מכהנת יוליה טימושנקו כראש הממשלה של אוקראינה – תפקיד אליו נבחרים בהצבעה פנימית של כלל הפרלמנט, ומתמנים בצו של הנשיא. עם בחירתו, יאנוקוביץ' קרא לה לפרוש מתפקידה ולמרות שטימושקנו לא הביעה בינתיים כל כוונה לעשות זאת, הוא בוחן מועמדים פוטנציאליים להחליפה. לפי חוקת אוקראינה, הנשיא אינו יכול לפזר את הפרלמנט, אלא אם יש לכך נסיבות מיוחדות (על התקדים והבעייתיות החוקתית שלו ראה כאן).

ראדא – הפרלמנט האוקראיני – הוא הגוף המחוקק העליון. רוב החקיקה בראדא נעשית בשיטת קואליציה של מפלגות. נכון להיום המפלגות בפרלמנט מאוגדות בבלוקים – מעין סיעות גג למספר מפלגות קטנות, שרצות בבחירות ברשימה משותפת ומחלקות ביניהן את המושבים בפרלמנט – בסגנון של האיחוד הלאומי-מפד"ל בישראל. אף שמפלגתו של יאנוקוביץ', "מפלגת האזורים", היא המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, לא ברור האם תוכל להרכיב קואליציה. גם אם השותפים המסורתיים של מפלגת האזורים, המפלגה הקומוניסטית ובלוק ליטבין,  יצטרפו אליה, קבוצת המפלגות אשר תמכה בטימושנקו (בלוק טימושנקו ובלוק 'אוקראינה שלנו') עדיין תהנה מרוב של 6 מושבים.

יאנוקוביץ' לא פסל את האפשרות של ממשלת אחדות בין מפלגת האזורים לבלוק טימושנקו, אבל נוכח המרירות של טימושנקו אין לכך הרבה סיכויים. אם ינסה יאנוקוביץ' להדיח אם טימושנקו בכוח, יביא עליו את זעמן של השותפות המסורתיות שלה בפרלמנט. כנראה שעד הבחירות הבאות לפרלמנט, שצפויות להיערך ב-2011, יאנוקוביץ' יצטרך להתמודד עם אופוזיציה קולנית ומרירה אשר תנסה לסכל את יוזמותיו.

ובדוגמא קלאסית לפוליטיקה פנימית שמשפיעה על החיצונית ולהיפך, מטרות האש הראשונות של האופוזיציה יהיו כנראה היוזמות הפרו-רוסיות של יאנוקוביץ'. לעומת זאת, דווקא בעניין פנימי – התמודדות עם המשבר הכלכלי שלא פסח גם על אוקראינה – יש סיכוי שכל השחקנים הפוליטיים ישתפו פעולה. מדינת רווחה חזקה היא אולי הדבר החשוב ביותר לאזרחי אוקראינה הפוסט-סוציאליסטית. למרות שלפני הבחירות האשימו המתמודדים זה את זו בבגידה בעניים, שתי המפלגות הגדולות תומכות במדינת רווחה. כדי להישאר רלוונטיות מבחינה פוליטית, המפלגות יהיו חייבות להראות שהן מצליחות להתעלות מעל אינטרסים של כוח לטובת עשייה אמיתית למען השכבות החלשות.

סוף המהפכה הכתומה?

תוצאות הבחירות ועמדותיו הפרו-רוסיות של יאנוקוביץ' מגבירות את חשדות המערב נגדו ומזינות את ההנחות כי יהפוך ל"בובת קרמלין" ולגרסה האוקראינית של פוטין. אכן, אפשר לראות באוקראינה תחילתו של תהליך דומה לזה שקרה ברוסיה ובמדינות ברה"מ לשעבר: אחרי ניסוי בדמוקרטיה ליברלית, על רקע אי-סדר פוליטי ומשבר כלכלי, מגיע נשיא חדש וחזק שבהדרגה יבסס את כוחו על חשבון המוסדות הנבחרים האחרים, ויהיה נתון יותר ויותר להשפעתו של הקרמלין.

מצד שני, אימוצה של רוסיה כתבנית מייצגת לכל מדינות ברה"מ לשעבר עושה "שירות דב" לניתוח המצב באזור. מאז 1991 ראינו מגוון דרכים להתפתחות מדינות הגוש הסובייטי, כשהיסטוריה של כל מדינה, כלכלתה ועוצמת הרגשות הלאומיים שיחקו תפקיד חשוב בניווט דרכה בעולם הפוסט-קומוניסטי. ראינו גם, שאפילו אוטוקרט מובהק ותומך רוסיה כמו מנהיג בלרוס אלקסנדר לוקשנקו יודע בעת הצורך, לעמוד על האינטרסים של מדינתו ולנצל את החשש של רוסיה ממעורבות מערבית באזור לקידום האג'נדה שלו. אפשר לצפות מיאנוקוביץ' לגלות תבונה דומה ולמצוא דרכים להפיק מיחסים עם רוסיה תמורה מיטבית עבור מדינתו.

תהיה זו טעות לקרוא את תוצאות הבחירות באוקראינה כלא יותר מאשרור של מדיניות פרו-רוסית, שאיפה ל"מנהיג חזק" או הפגנה של חוסר יכולת להבין מה היא דמוקרטיה אמיתית. התוצאות חושפות ציבור ער פוליטית; בשנים האחרונות, מוסד האופוזיציה היה חזק ביותר באוקראינה, והצליח לאתגר את הנשיאים המכהנים במגוון חזיתות. הפרש הקולות הקטן יחסית בין יאנוקוביץ' לטימושנקו הוא עדות נוספת לכך שהאופוזיציה באוקראינה יכולה לתפקד כהנהגה של אלטרנטיבה פוליטית. יתרה מזו, נראה כי החלפת שלטון היא תגובת האזרחים למשבר הכלכלי העולמי במדינות רבות, החל כמובן בארה"ב.

על הנשיא החדש מוטלת חובת ההוכחה כי הוא יכול להשאיר את המדינה שחקנית חשובה בכלכלה והפוליטיקה של האזור, לשמור על יחסים טובים עם שכנים מהמזרח ומהמערב ולספק לאזרחיו את הדברים החשובים ביותר בכול המדינות הקומוניסטיות לשעבר – מדיניות רווחה ותמיכה ברמת חיים הגונה לשכבות חלשות כלכלית. אם לא יעשה זאת, היו סמוכים ובטוחים שיוליה טימושנקו הנמרצת לא תעבור על כך בשתיקה.

[דינה פיינברג]