קנדה | אביב המייפל של קוויבק

[אורי אנזנברג]

ביום שישי הראשון של חודש מאי הגיעה שביתת הסטודנטים הגדולה במחוז קוויבק שבקנדה לאחד השיאים שלה. במהלך הפגנה, שהתרחשה מול כינוס של מפלגת השלטון הליברלית בעיר ויקטורוויל, איבד סטודנט את עינו כתוצאה מפגיעת רימון גז שכוון לפניו בכינון ישיר. בהפגנה נפצעו שבעה מפגינים וארבע שוטרים לאחר ששבע מאות סטודנטים השליכו לעבר כוחות השיטור בקבוקי זכוכית ריקים, ואבנים. השוטרים הגיבו בירי של רימוני גז וכדורי גומי ועצרו למעלה ממאה ועשרה מפגינים.

"המשטרה ירתה כדורי גומי לעבר ראשיהם של המפגינים, זאת הפרה בוטה של הכללים, בדרך כלל הם יורים רק לרגלים", אמר סקוט ויינשטיין, שנכח בהפגנה, לעיתון "מונטריאול גזט". "יש לי תחושה חזקה שהמשטרה קיבלה הוראות לירות לכיוון הראש על מנת להפחיד את נציגי הסטודנטים בשולחן המשא-ומתן."

לפני כשלושה חודשים, פתחו כ-180 אלף סטודנטים (כשליש מהסטודנטים במדינה) בשביתה הארוכה ביותר בתולדות קוויבק. זאת לאחר שממשלת המחוז הניאו-ליברלית, בראשות ז'אן שארה, הודיעה  על כוונתה להעלות את שכר הלימוד ב-75 אחוזים. חוקי העבודה בקוויבק, אשר מקשים מאוד על שביתות עובדים, לא הצליחו למנוע את השביתה מכיוון שמבחינה מהותית – היא מהווה סוג של חרם צרכנים.

לטענת המשטרה, במהלך החודשים האחרונים נערכו כ – 170 הפגנות במדינה בהשתתפות של מאות אלפי מפגינים.

כך למשל, ביום רביעי ה-25 באפריל, נעצרו כ-85 מפגינים במרכז מונטריאול לאחר הפגנה המונית. המפגינים שברו חלונות, הציתו מכוניות ותקפו סניפי בנקים. גם הפגנות האחד במאי התפתחו במהרה למהומות המוניות כאשר המפגינים השליכו אבנים לעבר השוטרים . ההפגנה הגדולה ביותר עד כה התקיימה  ב-22 במרץ, ובמהלכה למעלה מ-200 אלף מפגינים הגיעו ל"צעדת הסטודנטים הגדולה", שהתקיימה במרכז מונטריאול.

בראיון שערכתי עם לילי שוורצבאום, סטודנטית בת 21 למדעי המדינה ופיתוח בינלאומי באוניברסיטת מקגייל שבמונטריאול, היא הסבירה על אופן התנהלותה של השביתה: "בשיא השביתה, כ-200 אלף תלמידים ששבתו, כעת יש קרוב יותר ל-150 אלף שובתים ברחבי מחוז קוויבק. בשנה האחרונה נקטו [התלמידים] במגוון טקטיקות, והשביתה היא הפסגה. בשלב זה, יש הפגנות בכל לילה, והיו עימותים רבים עם המשטרה".

בנוסף להפגנות ההמוניות, מתקיימות חסימות גשרים וחסימת דרכי הגישה למוסדות הפיננסים ולמשרדי הממשלה במונטריאול. הפרות הסדר הגיעו לשיא חדש, כאשר ב-10 במאי הצליחו ארבעה צעירים לשתק את הרכבת התחתית בעיר לאחר שפוצצו שלוש פצצות עשן בתחנות מרכזיות בשעות הבוקר.

"ישנן שלוש אגודות סטודנטים חשובות:  FECQ (אגודת תלמידי הקולג' הקוויבקית) , שמייצגת שמיניסטים ותלמידי תואר ראשון מקוויבק; FEUQ (אגודת תלמידי האוניברסיטה הקוויבקית), שמייצגת קבוצה גדולה של תלמידי אוניברסיטה ו- CLASSE (הקואליציה למען סולידריות אגודי התלמידים), שמייצגת כ-40 אחוזים מהשובתים והנה פיתוח של אגודת סטודנטים שנקראית ASSÉ", הסבירה לילי.

"מבחינה פוליטית, ASSÉ יותר שמאלית ומיליטנטית בעוד ש- FECQ ו-FEUQ מתונות יותר. אחת הטקטיקות של השנים האחרונות היתה פילוג האגודות על ידי חתימת עסקאות עם FEUQ ו-FECQ, והשארת ASSÉ מחוץ לתמונה. עם זאת, הפעם נראה כי האגודות דבקות זו בזו".

בעקבות ההתפתחויות של החודשים האחרונים, נראה כי המאבק איננו עוד מחאה נקודתית נגד בהעלאת שכר הלימוד, אלא  מחאה כללית כנגד השיטה הכלכלית הנהוגה במדינה.

הסטודנטים השובתים סבלו מנחת זרועם של השוטרים ומאבטחי האוניברסיטה גם שלא במהלך הפגנות: במקרים רבים, המשטרה ניסתה למנוע כניסה של סטודנטים שתלו על בגדיהם את "הריבוע האדום", סמל המאבק, אל תוך הקמפוס ובמקרים אחרים, כפתה על מרצים לקיים שיעורים – לעיתים מול כיתות ריקות.

CLASSE, המייצגת למעלה מחצי מהתלמידים השובתים, דורשות הפחתה בתקציבי המחקר והפרסום של האוניברסיטאות, קיצוץ משכורות הבכירים ואת ביטולה המידי של העלאת בשכר הלימוד.

בהסבירם את הדרישה בנוגע לקיצוץ תקציבי המחקר, הסבירו נציגי CLASSE כי 26.2 אחוזים מהתקציבים של אוניברסיטאות קיובק מוקדש למחקר, בניגוד ל-21.5 האחוזים הנהוגים בשאר קנדה. האגודה אמרה כי קיצוץ התקציב המחוזי "ישחרר" 142 מיליון דולרים קנדיים שיוכלו להיות מושקעים בלימוד. הקבוצה הוסיפה כי רוב המחקרים הנערכים מיטיבים עם תאגידים פרטיים, ולא עם סטודנטים או משלמי המיסים.

בתחילה, התעלם ראש ממשלת המחוז מן השובתים וסרב לנהל איתם משא ומתן. בשבועות האחרונים, במסגרת המשא ומתן שמתנהל עם נציגי הסטודנטים, הציע ראש הממשלה הצעה שכונתה על ידי סטודנטים רבים "מעליבה". במסגרת ההצעה, אמר ראש המשלה כי יסכים לפרוס את העלאת שכר הלימוד לשבע שנים במקום לחמש. ההצעה נתקלה בהתנגדות מהשטח ונדחתה לחלוטין.

"הבעיה בהצעות [הממשלתיות] היא שהן ממשיכות להעביר את נטל השכר מהממשלה אל התלמידים והאוניברסיטאות. אגודות הסטודנטים טוענות כי לממשלה יש אפשרות לאזן את העלויות ולהמשיך לדאוג לחינוך תושביה", הסבירה לילי. "כך למשל הממשלה הפחיתה מאוד לאחרונה את מס החברות והשקיע כסף רב בפיתוח מיותר של צפון קוויבק".

ועדי העובדים הגדולים של קוויבק הודיעו כבר בתחילת המחאה כי הם מתנגדים נחרצות להעלאה בשכר הלימוד ועל כוונתם לתמוך בסטודנטים בכל האמצעים. "הסטודנטים יכולים להמשיך לסמוך על התמיכה שלנו בעתיד, אנחנו נגד העלאת שכר הלימוד" אמר ביום שלישי לואי רוי נשיא איגוד ה-CSN, שהנו אחד מאיגודי העובדים הגדולים בקוויבק. רוי המשיך וסיפר כי  קבוצה גדולה של איגודי עובדים גדולים עובדת בשיתוף  עם הסטודנטים כבר קרוב לשנה וחצי, שיתוף הפעולה החל לאחר שארגוני הסטודנטים וועדי העובדים הקימו גוף משותף בשם Alliance Sociale, שמטרתו היא התנגדות למדיניות הכלכלית של הממשלה השמרנית.

במהלך שלושת חודשי השביתה האחרונים סייעו ועדי העובדים לסטודנטים הן על ידי העברת כספים והן על-ידי ליווי צמוד ושיתוף פעולה במשא ומתן מול הממשלה.  "יכולת המשא ומתן שלהם טובה מאוד", אמר  רוי, "הם אולי צעירים, אבל הם לא ילדים, לא צריך להחזיק להם את היד".

"חינוך הוא זכות!", "חינוך חינם עכשיו!". הפגנת סטודנטים במונטריאול. 23 בפברואר 2012

מקס רוי, נשיא ועד עובדים המייצג למעלה מ-5,000 מרצים באוניברסיטאות, אמר כי "הדרך היחידה בה ניתן יהיה להציל את הסמסטר היא הקפאת העלאת שכר הלימוד ופתיחתה לדיון ציבורי רחב". תמיכת הוועדים הגדולים מתבטאת גם בהשתתפות משמעותית של מרצים בפעילויות המחאה ובהפגנות. למרות האיומים מצד השלטונות, המשטרה והנהלת המוסדות האקדמיים, חלק גדול מאוד מן המרצים מתעקשים לשתף פעולה עם הסטודנטים וכ – 2,400 מהם הצהירו באופן גלוי על תמיכתם בשביתה. מרצים רבים מספרים על איומים מפורשים מן השוטרים ומכוחות הביטחון הפרטיים בקמפוס שנועדו להכניס אותם בכוח לכיתות הלימוד. במקרה אחד, מרצה מהחוג לפילוסופיה שרצתה ללמד בחצר שיעור בנושא חופש הביטוי וחירות, הייתה נתונה לאיומי פיטורין. בזמן השיעור שערכה המורה, הגיע קצין משטרה וכלא אותה במשרד.

נראה שהתמיכה של איגודי העובדים במאבק הולכת ומתרגמת לקראת שביתה כללית. זאת לאחר ש-CLASSE קרא לאיגודי העובדים לצאת לשביתה ולאחר שתלמידי תיכון רבים הצטרפו למאבק.

מהומות הסטודנטים מתרחשות על רקע שליטתה הבלתי מעורערת של המפלגה השמרנית בראשות סטיבן הארפר בפרלמנט הקנדי ועל רקע המדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית שלה. מדיניות שהתבטאה בין היתר בהפרטה רחבה, כמו למשל התחלת תהליך נרחב של הפרטת בתי הכלא בקנדה, הפרטה נרחבת במערכת הבריאות ואפילו הפרטה של שמורות הטבע.

 "רוב העיתונים הגדולים בקנדה מציירים את הסטודנטים כחבורה של בריונים ילדותיים ומפונקים", מספרת לילי. "העובדה ששכר הלימוד בקוויבק יישאר הנמוך ביותר בקנדה גם לאחר ההעלאה גורמת לקנדים רבים לכעוס על הסטודנטים במקום למחות בעצמם על שכר הלימוד הגבוה שהם משלמים".

מפגין זורק אבן לעבר שוטרים בהפגנה שנערכה אמש, ה-19 באפריל.

בימים האחרונים, בעקבות הדחייה המוחלטת של הסטודנטים את הצעות הממשלה, חלה הקצנה. הממשלה החלה מנסה לאשר מספר תקנות חירום אשר יביאו, בין השאר, לביטול הסמסטר הנוכחי , איסור על התגודדות של למעלה מחמישים איש ללא אישור משטרתי, איסור על לבישת מסכות בהפגנות וענישה חמורה של מי שימנע מסטודנטים להיכנס לכיתות.

"הגיע הזמן שהשקט יחזור" אמר ראש הממשלה במסיבת העיתונאים בה הודיע על התקנות החדשות.

 מנגד, ממשיכה הקצנתן של הפגנות הסטודנטים. אמש, דווח כי מפגינים הציתו מחסומי תנועה במונטריאול והפייסבוק נמלא בקריאות: “Montreal is on Fire!” (מונטריאול בוערת!). בה בעת, מתרחבת התמיכה הציבורית במאבק הסטודנטים.

 "ההפגנות הן עניין יומיומי, לא רק של סטודנטים, גם של ועדי עובדים וקבוצות רבות אחרות, למשל קבוצות של הורים וקבוצות של תיכוניסטים. לקוויבק היסטוריה ארוכה של שביתות סטודנטים, כבר מאז שנות השישים, אבל אין ספק זאת השביתה הגדולה ביותר – הן מבחינת הזמן וכמות המשתתפים והן מבחינת העוצמה שלה" מסכמת לילי.

 [לעדכונים על המשך ההתרחשויות בקוויבק, מומלץ מאוד להיכנס לכאן]