Archive for the ‘ספרד’ Category
ספרד | מה רוצים המפגינים?
מפגין מחוץ לפרלמנט עם הכיתוב "העם למען העם".
[אלי בן-רימוז']
ההפגנות בספרד ביום שלישי האחרון התחילו עם מפגן מחאה שכלל את הקפת מבנה הפרלמנט במדריד ונגמרו באלימות משטרתית , מעצרם של 22 מפגינים, ועוד 32 מפגינים שנפצעו במהלך ההתנגשות עם כוחות המשטרה. יום אחרי שנראה שהמהומות שככו, הודיעה הממשלה הספרדית על תקציב-הצנע לשנת 2013, הכולל קיצוצים של 8.9 אחוזים בהוצאות הממשלתיות וקיצוצים נרחבים בשירותים החברתיים. בנוסף, דווח באל ג'זירה כי הממשלה מתכננת לחוקק 43 חוקים חדשים במסגרת הרפורמה העמוקה שעוברת כלכלת המדינה, בעיקר במגזר הציבורי.
ההפגנות צפויות להתחדש מחר (שבת) בערב. עם תחילתן של ההפגנות ביום שלישי האחרון, פרסמו הפעילים מניפסט הפורש את דירשותיהם, ובראשן – הדחת הממשלה ופיזור בתי הנבחרים ובית המלוכה. המניפסט המלאה מובא בפניכם:
מניפסט ה-#25S
[לטקסט המקורי, בספרדית, לחצו כאן]
אנחנו אנשים פשוטים שנמאס להם לסבול את התוצאות של חיים בתוך מערכת שמוכתבת ופועלת על פי השווקים, מערכת שאינה בת-קיימא ושהביאה אותנו להיות הקורבנות של תרמית ענק שהם קראו לה משבר. אנחנו מתאספים ביחד בשביל לערוך את המניפסט הזה, ואנחנו מזמינים את כל האזרחים להצטרף לדרישות שאנחנו תובעים בו.
אנחנו חושבים שהמצב הנוכחי חצה את גבול הבלתי-נסבל ושאנחנו הקורבנות למתקפה חסרת תקדים מצד בעלי הכח הכלכלי שמשתמשים במשבר בתור תירוץ להרוס את החיים שלנו, בעוד שהאשמים ביצירה שלו הם אלו שמיצבו עצמם כאוליגרכיה שלא ניתן לגעת בה. אותם בעלי הכח הכלכלי, בשיתוף פעולה עם כל הכוחות הפוליטים המיוצגים בפרלמנט, עשו מניפולציות בכל אמצעי הכח של המדינה על מנת לשמור על ההטבות והעושר המוגזם והבלתי ראוי שלהם.
כבר אי-אפשר להסתיר את זה שאנחנו חיים בתוך תרמית ענק, עם ממשלות שבאופן שיטתי בוגדות בנו ועושות את ההפך מההבטחות שהן מחלקות ערב הבחירות, עם בתי משפט שלא מעמידים לדין את הבנקאים, הפוליטיקאים, ואת אנשי העסקים שאשמים במצב. אנחנו רק רואים איך מבנה הכוח הרקוב והלא מוסרי הזה מבצע מדיניות שרומסת את הזכויות שלנו והורסת את החיים שלנו, איך אנחנו נהיים קורבנות של דיכוי ברגע שאנחנו תובעים לשנות את המצב.
עימותים בין שוטרים ומפגינים במדריד, ה-25 בספטמבר.
אנחנו מאמינים שהבעיה היא כל כך חמורה ושהשורשים שלה כל כך עמוקים שהפיתרון שלה לא אפשרי באמצעות רפורמות שמתבססות על המנגנונים של המערכת הפוליטית הנוכחית, ולכן אנחנו דורשים:
1. הדחת כל הממשלה, פיזור בתי הנבחרים והנהלת המדינה [בית המלוכה; המתרגמים] בעוון בגידה בארץ ובכלל האזרחים בכוונה תחילה והבאתם לכדי אסון.
2. התחלה של תהליך חקיקה שקוף ודמוקרטי במטרה לנסח חוקה חדשה, בהשתתפות כל האזרחים בצורה כזאת שהיא תהיה שלנו, כי בטקסט הנוכחי של החוקה, שנכתב בחדר סגור עם הגב לעם, אנחנו לא מזהים שום דבר דמוקרטי. החוקה הזאת היא שהבטיחה את השליטה של יורשיו של פרנקו ומי שכרתו איתם בריתות. העם הוא זה שצריך לקבוע את צורת הארגון החברתי שבה הוא רוצה לחיות, ולא להפך.
3. בדיקה של החוב הציבורי בספרד, והפסקה של תשלום החוב עד שיובהר למי האומה לא צריכה לשלם מכיוון שהוא שרת את האינטרסים הפרטיים שלו, ולא של כלל האזרחים, מכספי הציבור. באותו הזמן אנחנו דורשים את ההעמדה לדין של כל אותם אנשים שחשודים בפעילות שכזאת, ושישלמו מההון הפרטי שלהם במקרה שיורשעו.
4. רפורמה בחוק הבחירות, וניסוח של מערכת בחירות חדשה, כזאת שתייצג באופן אמיתי את רצון העם לפני כל בחירה שתהיה הכרחית בשביל להקל את ההתפתחות של תהליך חוקתי דמוקרטי.
5. ביטול מידי של כל הקיצוצים והרפורמות שנעשו נגד מדיניות הרווחה שהשתמשו במשבר בתור תירוץ, ושמטילות מגבלות על הזכויות והחירויות של האזרחים, לא רק כי הן אסון לארץ אלא כי הן גם נכפו על העם תוך בגידה ברצונו.
6. רפורמה כלכלית מקיפה, שתגרום לכך שישלמו יותר מי שמרוויחים יותר מהחברה. במקביל, אנחנו דורשים את ביטול החנינה הכלכלית עליה הכריזה הממשלה, שהיא אי-צדק ששם ללעג את מי שמשלמים את חלקם ההוגן.
"תעצרו את כל האוכלוסיה … באשמת 'על כל צרה שלא תבוא'"
7. ביטול כל ההטבות של פוליטיקאים ועובדי ציבור, ויישום מנגנוני בקרה יעילים שיפקחו על הפעילות שלהם.
8. הפסקה מידית של פינויי בתים ומתן אפשרות לציבור לשכור במחירי דיור ציבורי בתי מגורים שבבעלות הבנקים, שזכו לסיוע מכספי ציבור.
9. יצירת מקומות עבודה חדשים שנקודת המוצא שלהם היא קיימות והמטרה אליה הם שואפים היא פיתוח האנושות, בנוסף לניהול מקומות העבודה הקיימים, כך שכל האוכלוסיה תוכל לעבוד כדי לחיות אבל לא תראה עצמה מחוייבת לחיות כדי לעבוד. המצב הנוכחי בו צריך לעבוד יותר ויותר הוא תרמית ענק, שקר שנסמך על תאוות הבצע של בעלי האינטרסים הגדולים ומנוגד לאינטרס של האנשים הרגילים.
לאור כל האמור אנחנו מזמינים את האזרחים ב-25 בספטמבר 2012 להפגין ללא הגבלת זמן בפתח הקונגרס עד שנביא להתפטרות הממשלה ופתיחת תהליך של כתיבת חוקה, ובכך להפוך את הקריאה הזאת לאיחוד של כל המאבקים לחברה יותר צודקת.
!אנחנו הרוב העצום, אנחנו העם, אנחנו צודקים, ולא ניתן להם להצליח
[התרגום לעברית פורסם במקור בבלוג איןעשן]
ספרד | המפגינים מפוארטה דל סול
[איה שושן]
בעקבות התעוררותה של תנועת המחאה הספרדית, איה שושן נפגשה עם שלושה מדרילנאים שנמצאים במשך שלושת השבועות האחרונים בלב המחאה – כיכר פוארטה דל סול, מדריד.
מדוע הגיעו לכיכר? למי שייכת המחאה? למה הם לא מאמינים לאיגודי העובדים ולאן מועדות פני המאבק? כל התשובות לפניכם.
פוארטה דל סול, 23 במאי.
קרלוס, 20,סטודנט לפילוסופיה
מה גרם לך להגיע לכיכר?
אני מתנגד לסדר הפוליטי הקיים, להשפעה שיש להון הפרטי ולמוסדות הפיננסיים על התפקוד של הפוליטיקה. מלבד זאת, הכעיס אותי שהמשטרה שלחה שוטרים סמויים על מנת לעורר פרובוקציות ולפזר את ההפגנה (ב-15 למאי-א.ש.) בכוח. .
היית מעורב בפעילות פוליטית לפני שהגעת לפה?
לא ממש. מה שאני אוהב בתנועה הזאת זו בדיוק העובדה שאין בה היררכיה או כללים ברורים. אנחנו חולקים עקרונות כלליים, כגון מאבק בלתי-אלים וקבלת החלטות משותפת תוך הקשבה ודיון. בגלל זה אני מרגיש חלק מהמאבק הזה.
מדוע חשוב לפעילים שהמחאה לא תשוייך למפלגה פוליטית ספציפית?
אנחנו מנסים להוציא את הפוליטיקה מהידיים של קליקות קטנות וסגורות של פוליטיקאים. אני בטוח שיש בתוך המפלגות הפוליטיות גם אנשים עם כוונות טובות, אבל הם יושבים בגופים שחייבים את קיומם לבנקים ולתורמים, וזה משפיע על ההחלטות שלהם.
התקשורת והמפלגות הפוליטיות נוטעות באנשים את התחושה שהם לא מסוגלים למשול בעצמם ולקבל החלטות באופן עצמאי. זה גורם לאנשים להאמין שרק המפלגות הגדולות יכולות לייצג אותם. הם שותלים במוח של אנשים פיקציות כמו הרעיון של "הצבעה תועלתנית", לפיו קול שלא הולך לאחת משתי המפלגות הגדולות הוא חסר ערך.
אנחנו רוצים לערוך ניקיון יסודי במערכת. אם לא נעשה את זה, ימשיכו להתייחס אלינו כמו לילדים שלא מסוגלים לחשוב בעצמם.
אני לא מרגיש שהפוליטיקאים מייצגים אותי ואני לא רוצה שאף אחד ייצג אותי. אני מאמין שבתור אדם בוגר אני יכול לקבל החלטות בעצמי בשיתוף עם חברי הקהילה שלי. מה שאנחנו עושים פה זה מעין פרוייקט פדגוגי שמטרתו להראות שיש דרך אחרת. אבל זה דורש זמן. מבחוץ מופעל עלינו לחץ להציג פתרונות, הצהרות, מנהיגות ברורה. זה סימן לחוסר הבנה בסיסי של התנועה או לרצון לחבל בהצלחה שלה.
בעוד שעות אחדות תיערך הפגנה מול הקונגרס נגד הרפורמה בתנאי ההעסקה שאיגודי העובדים היו שותפים בעיצובה. מדוע המפגינים לא מאמינים שאיגודי העובדים מייצגים את האינטרסים שלהם במשא ומתן על חוקים כאלה?
בספרד, כמו בכל העולם, קורה אותו התהליך עם איגודי העובדים והמפלגות הפוליטיות; הפנים משתנות אבל הפוליטיקה נשארת אותו דבר. זה מזכיר את מה שהיה בספרד במאה ה-19 עם סגסטה וקנובה (משטר הרסטורציה בו שתי מפלגות בורגניות, אחת שמרנית ואחת ליברלית, שלטו ברוטציה – א.ש.). איגודי העובדים קשורים קשר הדוק למפלגות שנחשבות למפלגות שמאל, למרות שבפועל הן אינן מפלגות שמאל אמיתיות. המפלגה הסוציאליסטית,לדוגמא, קוראת לעצמה מפלגת עובדים, אבל ברור שהיא לא מייצגת לא את השמאל, לא את העובדים ולא סוציאליזם. היא טוענת שהיא נוטה לכיוון המרכז, אבל מה זה "מרכז"? זה קפיטליזם טהור. להשתמש במונח "קפיטליזם" נחשב היום למשהו שמאלני-רדיקלי, משהו שיצא מהאופנה, אבל למה לא לקרוא לדברים בשמם?
אנשים מרגישים שאיגודי העובדים לא מייצגים אותם גם בגלל הדרך שבה הם התמודדו עם המשבר הכלכלי. הם התעכבו מאוד עם הכרזה על שביתה כללית בעקבות רפורמת חוקי העבודה, ובסוף ניהלו את השביתה בצורה גרועה. המשא ומתן של האיגודים עם נציגי המגזר העסקי היה כשלון גמור. הם ניסו להציל את הכלכלה הספרדית על-ידי קיצוצים חברתיים וטענו שהם עושים את זה למען החברה כולה. זה מנגנון מעוות של החברות המודרניות, לבחור תמיד בפתרונות כלכליים שבאים על חשבון האינטרס הציבורי. אומרים על נציגי האיגודים שהם "מכורים", וזו אמת. הם לא נלחמים, הם מפחדים להתעמת, ונוח להם איפה שהם.
מה הוחלט לגבי עתיד המאהל ועתיד התנועה בכלל?
ביום שלישי בערב הוחלט שהמאהל יפורק ביום ראשון משום שעם הזמן, יותר אנשים חוזרים ללימודים ולעבודה ופחות נשארים לישון בכיכר.
אלו שנשארים מתמודדים עם קשיים רבים. הגענו לנקודה שזה מייצר יותר בעיות מאשר פתרונות. עכשיו עלינו לשמר את העבודה של הוועדות, ולוודא שימשיכו להיות פתוחות ושקופות לציבור. אסור שזה יהפוך להיות כמו מפלגה פוליטית.
אחד ההישגים המרכזיים שלנו הוא המימוש של הזכות להפגין. בספרד יש חוק שאומר שהמשטרה יכולה לפזר התגודדות של מעל ל-20 איש. ולמרות זאת, הצלחנו לממש את זכותינו.
בכל מקרה, אסור לעזוב את הרחוב. המרחב הציבורי הוא לא רק מקום שעוברים בו ועורכים בו קניות, הוא מקום שבו בונים יחד את הקיום המשותף. לכן אנחנו צריכים לחזור לרחוב כל הזמן. האסיפות הכלליות ימשיכו, וכך גם האסיפות השכונתיות. אם נצטרך, נחזור לישון בכיכר.
אנחנו חייבים לפתח חשיבה ביקורתית. העבודה הפוליטית היא לא פעילות פנאי, היא משהו שצריך להיות מעורבים בו יום-יום ודקה-דקה. אני לא רואה את המעורבות שלי פה כהקרבה. זה רצון שבא מבפנים, לא הייתי יכול להיות בשום מקום אחר עכשיו. וזה מה שצריך לקרות לכולם. אבל צריך לתת לזה זמן, וצריך להמשיך לעבוד.
אסיפה בכיכר פוארטה דל סול.
ליאם, 27, היגר לספרד מאנגליה לפני 5 שנים, מורה לאנגלית
מה גרם לך להצטרף להגיע להפגנות בכיכר?
עם תחילת המשבר הכלכלי, או יותר נכון התרמית הגדולה, אנשים בספרד הפילו את האשמה על הממשלה הקודמת. אותו דבר קרה באנגליה. את הכשלונות של טוני בלייר הפילו על תאצ'ר, את הכשלונות של בראון הפילו על טוני בלייר. כל אחד מטיל את האחריות על מישהו אחר. זו דרך להתחמק מהבעיה. הבעיה האמיתית היא שהממשלות הפכו להיות בנות חסות של החברות הגדולות. טוני בלייר, לדוגמא, דיבר על המונח 'בריטניה בע"מ', כאילו שצריך לנהל מדינה כמו חברה עסקית. אני מבין שצריך לנהל את חלוקת המשאבים. אבל אנחנו לא עובדים של חברה, אנחנו אזרחים של מדינה. נלחמנו בעבר והצלחנו להשיג זכויות מסוימות, וצריך לשמור עליהן. בחלקים אחרים של העולם עדיין נלחמים עבור אותן זכויות. המדינות המתפתחות הן למעשה מדינות שמנסות להתפתח ואנחנו במערב מונעים את זה מהן.
חשוב להבהיר שאני לא "אנטי-מערכת" (מושג שהתקשורת השתמשה בו כדי לתאר את המפגינים – א.ש.). המערכת הקיימת נוצרה על-ידינו ועכשיו היא שולטת בנו, זה נראה לי אבסורד.
כיצד נהיית מעורב בתנועת המחאה?
אחרי שעזבתי את ההפגנה (ב-15 למאי – א.ש.), התקשר אליי חבר להגיד שהם החליטו להשאר לישון פה. חזרתי לראות במה מדובר. היו פה קבוצות קטנות של אנשים, הרבה פחות מעכשיו, שדיברו על מה צריך לעשות. זה היה מדהים, חשבתי לעצמי, 'מה אנחנו עושים בדיוק? מתכננים מהפכה?'. נשארתי עד לפנות בוקר והלכתי לישון בבית. למחרת פינו אותם בכוח מהכיכר. ביום השלישי הם חזרו. באתי לראות מה המצב, וכבר הוקמו הרבה אוהלים. אני בחור ביישן, אז לא דיברתי עם אף אחד, התחלתי לעזור בנקיון. חשבתי לעצמי, אולי אני לא בדיוק עושה פעילות פוליטית, אבל יש פה אנשים שעושים פעילות פוליטית ואני רוצה לתמוך בהם. מאז ישנתי כאן כמעט כל לילה. היו כמה לילות שהלכתי לישון בבית, כי בכל זאת צריך קצת להתאוורר.
מהו הקשר בין גופים רב-לאומיים כמו האיחוד האירופי לדוגמא, למצבה של ספרד?
האיחוד האירופי הוא לא באמת ארגון דמוקרטי. למרות שאנחנו בוחרים נציגים לפרלמנט האירופי, חלוקת המושבים נעשית לפי הכוח הכלכלי של המדינות, לא לפי גודל האוכלוסייה.
זה נחמד מאוד שיש 'חבילת הצלה', אבל כולנו יודעים שזה לא יגיע לאחרון הפועלים, לאזרח הפשוט. הייתי רוצה לראות את ספרד יוצאת מהמשבר באופן שמשמר צדק חברתי. צריך לשים את כל החובות בצד, ובמקום לשפוך כמויות של כסף לכיסוי חובות, להשקיע בבניית כלכלה יציבה.
כיצד אתה רוצה שהתנועה תשפיע על הפוליטיקה הספרדית?
מבחינתי, כניסה למערכת הפוליטית תהיה טעות קולוסאלית. ראיתי הרבה גופים והתארגנויות שהופכים להיות בדיוק מה שהם התנגדו לו מלכתחילה. להכנס למערכת הפוליטית זה לאפשר למערכת לקנות אותך. אני, אישית, הייתי רוצה לראות את התנועה הופכת לפלטפורמה פופולרית, לגוף שמפעיל לחץ פוליטי בלי להשתייך לשום מפלגה ושמייצג רק את האינטרסים של העם.
מפגינים ישנים בכיכר.
סילביה, 23, לומדת למבחני קבלה למשרד המשפטים
מה גרם לכל כך הרבה אנשים לצאת אל הרחוב דווקא ב-15 במאי?
מי שבחר את השם 'הזועמים' (indignados – א.ש.) היה חכם מאוד, זה משקף בדיוק את מה שכולם פה מרגישים. התסכול נובע מלראות כמה המצב חמור במדינה שאמורה להיות מפותחת, לראות בחדשות את הפוליטיקאים המושחתים מבצעים פשעים בלי לתת דין וחשבון. במקום לייצג אותנו הפוליטיקאים אומרים לנו שצריך לחיות בצמצום בזמן שהם נוסעים במחלקה ראשונה ובמטוסים פרטיים. הם משקרים לנו מול העיניים.
לצעירים בספרד יש כוונות טובות. אבל הם קונפורמיסטים ומקווים שדברים ייפתרו בעצמם. ההפגנות האלו היו מעין התעוררות והבנה שאנחנו לא לבד ושיש הרבה אנשים שמוכנים לצאת לרחוב.
איך ניתן, לדעתך, לשמר את המומנטום של המחאה לאחר פירוק המאהל?
זה לא פשוט. אנשים נותרו קונפורמיסטים, ולמרות שהמצב גרוע, הוא לא מספיק גרוע בשביל להחזיק רוח מהפכנית במשך זמן ממושך. אבל אנשים ייצאו לרחוב בכל פעם שמשהו יפריע להם. לדוגמא, קצת לפני התקרית בברצלונה (כוחות המשטרה השתמשו ברובי אוויר ואלות לפיזור ההפגנות – א.ש.), היה נדמה שההפגנות דועכות, אך אל מול האלימות המשטרתית, המפגינים חזרו בהמוניהם. מול אי-צדק, הציבור מגיב. אני חושבת שעכשיו הציבור ייצא להפגין גם על דברים שקודם הוא השלים איתם, כמו השחיתות השלטונית. עד שהדברים לא ישתנו באמת, הציבור ימשיך לכעוס ולצאת לרחוב.
המפגינים הביעו חוסר שביעות רצון רב מהמפלגות הגדולות. מה עם המפלגות הקטנות?
מפלגת השמאל המאוחד נתפסת כמפלגה קומוניסטית רדיקלית, ואנשים לא אוהבים את זה. הציבור הספרדי מעדיף משהו שנתפס כמאוזן. שאר המפלגות לא חדרו לתודעה הכללית. המסר שלנו בנוגע להצבעה בבחירות המקומיות לא הובן כראוי. בניגוד לדיווחים בתקשורת – לא קראנו לאנשים להמנע מהצבעה, אלא לא להצביע לשתי המפלגות הגדולות, כדי להתנגד לשיטה הדו-מפלגתית .
רפורמה בחוק הבחירות יכולה לעזור לכך?
כן, ברור. מה שאנחנו מבקשים זה שלכל קול יהיה משקל שווה, שערך הקול שלנו לא ייקבע לפי אזור המגורים שלנו, כמו עכשיו. זה יעזור לחסל את שיטת שתי המפלגות, להילחם בלאומנות, ולהשיג דמוקרטיה אמיתית יותר.
איפה היית רוצה לראות את התנועה בעוד כמה חודשים? שנה?
המאהל מתקפל, אבל התנועה ממשיכה. הוועדות והפעילויות יעברו למקומות יותר מסודרים. יש לנו הצעות מגורמים פרטיים, אבל אנחנו לא בטוחים שזה טוב עבורנו. האסיפות השכונתיות כבר מתפקדות בצורה מעולה, האסיפות הכלליות ימשיכו להתקיים בסול. אני אישית אמשיך להיות מעורבת. אני חושבת שכולם צריכים להיות מעורבים. אנשים באים ואומרים "אתם" צריכים לעשות ככה או אחרת, הם טועים, כולנו צריכים לפעול ביחד.
ספרד | דיווח מהשטח: דילמות יום-יום של מאבק אידיאליסטי
[איה שושן]
בכיכר שער השמש במדריד הפכו דיוני האסיפה הכללית של העם לעניין קבוע. פעמיים ביום מתאספים כל הפעילים במתחם שאינם עסוקים במשימות תחזוקה כדי לדון בנושאים עקרוניים, בלוגיסטיקה ובאסטרטגיה. מתנדבות ועדת הכבוד ההדדי דואגות להושיב אנשים, להכריז על פתיחת הדיון לדעות מהקהל, ולהכין את סדר הדיבור. המגפון הקטן שבעבר הספיק כדי לנהל דיון בן עשרות משתתפים הפך למערכת הגברה עם מיקרופון כדי לאפשר למאות האנשים להקשיב. כמו תמיד, בערב מגיעים יותר אנשים והאסיפות מתמלאות. במרכז הבמה עומדים שלושה אנשים – הדובר, ושני מתרגמים לשפת הסימנים, כל אחד פונה לחלק אחר של הקהל. גם אדם בכסא גלגלים מוצא בקלות את דרכו לתוך האסיפה בעזרתן של המתנדבות שמפנות לו דרך. מדי ערב מתבקש הקהל בכיכר לכבד דקה של שקט למען המאבק לדמוקרטיה בספרד. ביום שלישי הוחלט להקדיש את דקת הדומייה לסולידריות עם מאבקו של העם הסורי להשגת דמוקרטיה בארצו. כך נראה היום-יום של תנועה עממית חדשה.
חלוקת משאבים, הצעות למימון, והתחשבות בשכנים – כיצד נפתרות מחלוקות
הדילמות שניצבות בפני הפעילות עולות בקצב מסחרר ומעוררות מחלוקות עקרוניות, שנוגעות בחלוקת המשאבים, בקשות מהרשויות, ויחס לבעלי עסקים. ביום ראשון עלה מתנדב מדוכני האוכל והסביר שהם לא עומדים בביקוש, מכיוון שהם מספקים מזון גם לאנשים רבים שאינם מעורבים ישירות בפעילות. הוא ביקש מהמליאה לדון בהצעות לפתרון. המליאה הביעה התנגדות מוחלטת להגביל את חלוקת האוכל רק לפעילים, ולבסוף הוחלט שרק במקרה של מחסור אמיתי תינתן עדיפות לפעילים, ושיש צורך בפתרונות יצירתיים. בעקבות הדיון פרסמו הפעילות באינטרנט רשימת מצרכים שחסרים, והעבירו את השמועה מפה לאוזן. למחרת כבר הגיעו אנשים מרחבי העיר, גם כאלו שאינם מעורבים בפעילות באופן קבוע, עם שקיות מצרכים בידיהם. המתנדבות בדוכני האוכל מקבלות את פני התורמים בצהלות ומחיאות כפיים, שחוזרות על עצמן כל כמה דקות עם הגעת משלוח חדש. המלאי התמלא וכעת שלושה דוכנים מציעים ארוחת בוקר, צהריים וערב בשעות קבועות כמו גם פירות ועוגיות בין הארוחות. ביום שלישי דובר ועדת תיאום קרא להתרחשות הזאת "חלוקה אמיתית של העושר".
דיון נוסף שהעלה מחלוקות התנהל סביב הצעת שתי חברות גדולות לתרום סכומי כסף נכבדים וציוד לקמפיין. הדיון נמשך זמן רב, ובמהלכו הוחלט שאין להזכיר את שמות החברות במליאה על-מנת לא לספק להן פרסום. ההתנגדות לקבלת התרומות היתה גדולה, ודוברים שונים התעקשו שחברות אלה הן חלק מהאויב המשותף ואין לשתף איתן פעולה, בעוד אחרים טענו שניתן לקבל את התרומות ולהעבירן לארגוני נזקקים או למדינות עניות, או לחזק באמצעותן את הקמפיין. לבסוף הוחלט לדחות תרומה כספית מחברת משקאות גדולה, אך לקבל תרומה של ציוד מחברת אנרגיה מתחדשת על-מנת להפחית את השימוש בגנרטורים וחשמל במתחם. "השמש (סול) לעולם לא תפסיק להאיר עבורנו", סיכמה בהתרגשות אחת הפעילות במליאה.
למחרת עלו דילמות לוגיסטיות בעניין בקשות מהשכנים, מבעלי העסקים ומהרשויות. המליאה אישרה בקלות את בקשת השכנים להפסיק שימוש במערכות ההגברה בחצות, כמו גם בקשה מהרשויות לא לגעת בתשתיות החשמל הגבוה. אך בקשת בעלי העסקים להוריד את השלטים מחזית החנויות נתקלה בהתנגדות. צעיר אחד טען שאין לו שום רצון להתחשב בבקשות של בנקים ורשתות גדולות, ומהקהל נשמעו צעקות "אבל יש פה גם מאפיות ועסקים קטנים!". דובר על הקונפליקטים הפנימיים שייווצרו אם ועדת הכבוד תצטרך למשמע פעילים ופעילות. פועל מאתר בנייה קרוב טען שהיקף המכירות בכיכר רק עלה בעקבות ההפגנות. "זה הקול של העם, אנחנו לא זקוקים לאישור של בעלי העסקים", אמר. הוא גם הוסיף שאחרי כל כך הרבה שנים של עבודה בתנאים מחפירים, הוא לא מבין מדוע חבריו לעבודה לא מצטרפים אליו בכיכר. "כאן נמצא המאבק האמיתי שלנו", הכריז. מנגד נשמעו דעות שקראו להתחשב בעובדי החנויות, שאינם אשמים בדבר, ולמנוע מהם את הצורך להתעמת עם פעילים. לא הושגה הסכמה, והעניין הועבר לטיפול ועדת התיאום, שהתבקשה להכין הצעות פשרה להצבעה במליאה.
ללא הנהגה מקומית וללא מפלגות
באופן כמעט בלתי ייאמן, התנועה מתנהלת ללא מנהיגות וללא דוברים רשמיים. עניין הייצוג המבוזר חוזר ועולה כעיקרון שאסור לפגוע בו. כך, ועדתהתקשורת, שאמונה על טיפול בסיקור התקשורתי, החלה להפעיל סדנאות בדיבור בציבור, על מנת להכשיר פעילות שיוכלו לקחת חלק בייצוג ולמנוע חזרתן של פנים מוכרות. אתמול דחתה המליאה הכללית בקשה של תוכנית טלויזיה מרכזית לארח נציג של התנועה באולפן, מכיוון ש"איננו מאמינים שאדם אחד יכול להעביר את המציאות הדמוקרטית והשיתופית שנוצרה פה." אחד הפעילים חזר וביקש שגם אלה שעוסקים במשימות תחזוקה ימצאו זמן להשתתף בדיוני המליאה. "אנחנו לא רוצים לשכפל פה את מבני הכוח הקיימים בחברה, כולם צריכים לבוא למליאה לחשוב ולקחת חלק בהחלטות". מנחות הדיונים במליאה, כמו גם חברות הוועדות השונות, עובדות ברוטציה מתמדת כדי להימנע מהיקבעותם של אנשים מסויימים בעמדות כוח.
לכל אורך הקמפיין, עניין הסיקור התקשורתי היווה בעיה מרכזית. בתחילת הדרך הוחלט לא לתת לכלי התקשורת לצלם שום דבר במתחם, תחת הטיעון שהם ישתמשו בחומרים לצורכי מניפולציה. מהר מאוד התברר שלא רק שהחלטה זו אינה ברת אכיפה, היא גם מוטעית עקרונית. איש תקשורת ותיק שדיבר במליאה סיכם זאת בצורה טובה: "40 שנה נלחמנו בפרנקו תחת צנזורה נוקשה, אם היתה לנו את החשיפה שיש לכם היום, היינו מפילים אותו עוד קודם". כלי התקשורת הורשו לצלם, מלבד באזורים מסויימים בהם התבקשו לשמור על פרטיות הפעילים. בכל זאת, פעילים רבים הביעו תסכול מסיקור ההפגנות בכלי התקשורת. "אומרים שאנחנו תנועת שמאל, קוראים לנו ארגון "דמוקרטיה אמיתית עכשיו", כל זה מוטעה. אנחנו העם. אנחנו כולם. אנחנו נלחמים בשם הדמוקרטיה." ואכן, בכיכר נמצא קהל מגוון, מתיכוניסטים שבאים אחר הלימודים, דרך אנרכיסטיות ופעילות שמאל, ועד מבוגרים ואנשים עובדים. המכנה המשותף להם הוא הרצון לשנות את המערכת הפוליטית הקיימת, שלדבריהם אינה מייצגת את רצון העם. ביום שבת, תוך כדי שידור ישיר של תוכנית טלויזיה שמרנית מהכיכר, פנה לצוות בחור צעיר וביקש להתראיין. "אני ימני," אמר ישירות למצלמה. "אתם מטעים את הצופים שלכם כשאתם אומרים להם שזו התארגנות שמאל רדיקלית, יש פה אנשים מכל הקשת הפוליטית שנמאס להם מהמערכת הקיימת."
מתכוננים לפעילות לטווח ארוך
הדרך שנבחרה להמשך היא לקחת את התנועה לרמה המקומית. לשם כך הוקמה ועדת שכונות, שמטרתה ליצור אסיפות דומות בכל שכונה ופרבר של מדריד. ביום שלישי התקיימה פגישה ראשונה של נציגות המעוניינות להקים אסיפות שבועיות בשכונתן. בפגישה נכחו כמה מאות פעילים ופעילות, עשרות אחדות מכל שכונה, שדנו בלוגיסטיקה בסיסית וארגון. הפגישה הראשונה של כל האסיפות, כל אחת בשכונתה, נקבעה ליום שבת בצהריים. הפעילים דנו במיוחד בקושי הנוגע לפרסום האסיפות, בשל הצורך באישורי משטרה ובעיית תליית שלטים במקומות לא חוקיים. הדיונים כוונו לפעילות לטווח ארוך. לפעילים ולפעילות חשוב לדאוג קודם לארגון ולתשתית לפני שיתחילו לדון במטרות ובדרכי פעולה.
ועדת "הארכת הפעילות" עובדת על יצירת קשר ועידוד קבוצות ברחבי ספרד לקיים פעילות דומה בעירם. בעשרות ערים שונות כבר הוקמו אוהלים בכיכרות המרכזיות ומתקיימת פעילות דומה, אם כי בהיקף קטן יותר. בכיכר קטלוניה בברצלונה פועלת התארגנות בסדר גודל דומה לזה שבמדריד, ובשתי הערים כבר הכריזו על כוונה לערוך צעדות המוניות ב-19 ביוני. עד אז יש להם זמן לדון במי ישטוף את הכלים.
[הפוסט פורסם גם במיי סיי. ניתן לקרוא את הדיווח הקודם של איה כאן].
ספרד | מצפים למהפכה
[הגר שיזף, מתן קמינר]
ההפגנות בספרד, שהחלו לפני 8 ימים, לא שככו גם במהלך יום הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיים אמש ברחבי המדינה. בשעה שעשרות אלפי אנשים הפגינו ברחבי המדינה, אחוז גבוה במיוחד של מצביעים הגיע אל הקלפי ומסקים ראשוניים מראים כי מפלגת השלטון הסוציאליסטית צפויה לספוג הפסד כואב לטובת המפלגה השמרנית. אחוז ההצבעה הגבוה מגיע לאחר שמארגני ההפגנות פנו בימים שקדמו לבחירות אל קהל המצביעים וקראו להם שלא לקחת חלק בבחירות, כחלק מאקט המחאה נגד מדיניות הקיצוץ והרפורמות הכלכליות שהציגה הממשלה.
דמותם של מארגני ההפגנות, כמו זהותה של "תנועת ה-15 במאי" ששמה מתנוסס מעל דפי העיתונאים כתנועה שעומדת בראש המחאה העממית, נותרו עמומים. ככל הנראה, "תנועת ה-15 במאי" איננה ארגון במובן הקלאסי וייתכן שאין היא אלא כותרת שהעניקה העיתונות המקומית והעולמית להתעוררות המחאה האנטי ממשלתית.
על כל פנים, המפגינים בכיכר הצהירו כי בימים הקרובים יערכו פגישות בין קבוצות המפגינים השונות במדריד ובשאר ספרד שעיקר מטרתן יהיה הפקת מסמך דרישות קוהרנטי שיהיה מוסכם על כולם, אותו יקדמו אל מול גורמים ממשלתיים.
בהעדר מסמך כזה עד כה, התפרסמו ברחבי הרשת במהלך הימים האחרונים מספר הצהרות והכרזות של קבוצות שונות מקרב המפגינים והמפלגות השונות, המעניינת ביותר מביניהן נקראת "הצהרת כיכר פוארטה דל סול" אשר חוברה על ידי מספר מפגינים שנמצאים שם במהלך הימים האחרונים, והרי היא לפניכם:
"מתוך מודעוּת לכך שזוהי פעולת התנגדות מתמשכת, המכונסים בכיכר פוארטה דל סול מסכימים ביניהם להכריז כדלהלן:
1. לאחר שנים רבות של אדישות, קבוצת אזרחים בני גילאים שונים וממוצאים חברתיים שונים (סטודנטים, מורים, ספרנים, מובטלים, עובדים…) שנמאס להם מהיעדר הייצוג ומהבגידה המתרחשים בשם הדמוקרטיה, התכנסו יחד בפוארטה דל סול סביב רעיון הדמוקרטיה האמיתית.
2. הדמוקרטיה האמיתית מתנגדת לדלדול ההדרגתי של המוסדות שמטרתם לייצג את האזרחים, ההופכים לסוכני ניהול ומנהל ותו לא, בשירותו של הכוח הפיננסי הבין-לאומי.
3. הדמוקרטיה שאותם מקדמים המנגנונים הבירוקרטיים המושחתים אינה אלא צירוף של נהלי בחירות חסרי משמעות, שבהם יכולת ההשפעה של האזרחים אפסית.
4. השחתת הפוליטיקה הביאה לחטיפתן של המלים בידי אלה המחזיקים בשלטון. עלינו לקחת בחזרה את המלים ולהעניק להן משמעות מחודשת, כדי למנוע מניפולציות בשפה המותירות את גוף האזרחים חסר-הגנה ונוטלות ממנו את היכולת לפעול באופן מלוכד.
5. הדוגמאות למניפולציות וחטיפה של השפה הן רבות מספור ומהוות כלי של שליטה ותעמולה שקרית.
6. הדמוקרטיה האמיתית משמעותה להעניק שמות פרטיים לַבּוּשה העוברת עלינו: קרן המטבע העולמית, הבנק האירופאי המרכזי, נאט"ו, האיחוד האירופי, סוכנויות דירוג האשראי כגון מודי'ס וסטדנרד אנד פור'ס, מפלגת העם [מפלגת האופוזיציה הימנית – מ"ק], המפלגה הסוציאליסטית; יש רבים נוספים וחובתנו לכנות אותם בשם.
7. לכן בדיוק יש לכונן שיח פוליטי המוסגל לחדש את הרקמה החברתית שהוחלשה בשיטתיות במשך שנים של שקרים ושחיתות. בלב האזרחים לא נותר כל כבוד כלפי המפלגות הגדולות, איך אין זה אומר שאיבדנו את חוש הביקורת. להפך: הפוליטיקה איננה בידינו. לקחת את זכות הדיבור – זוהי פוליטיקה. לחפש חלופות של השתתפות אזרחית- זוהי פוליטיקה.
8. אחת הדרישות העיקריות שלנו היא רפורמה בחוק הבחירות שתחזיר את הדמוקרטיה למשמעותה האמיתית: שלטון האזרחים. דמוקרטיה השתתפותית. בה בעת, אנו דורשים להציב קוד אתי עבור הפוליטיקאים, שיבטיח את התנהלותם התקינה.
9. אנו מדגישים במיוחד שהאזרחים המכונסים כאן מהווים תנועה רב-דורית, שכן אנו משתייכים לדורות שונים שנידונו להדרה בלתי-נסבלת מקבלת ההחלטות הפוליטיות המשפיעות על חיי היומיום שלנו ועל עתידנו.
10. איננו קוראים להימנע מהצבעה ככלל, אנו דורשים שלהצבעתנו תהיה השפעה אמיתית על חיינו.
11. היום איננו כאן רק על מנת לדרוש גישה למשכנתאות או למחות על הכשלים בשוק העבודה. זהו מאורע. ומאורע שכזה יכול לספק משמעויות חדשות לפעולותינו ושיחינו. את המאורע הוליד הזעם. כי הזעם שלנו הוא דמיון, עוצמה, כוח אזרחי."
נכון להיום, המפגינים הצהירו כי ישארו בכיכר לפחות עוד שבוע – עד ה-29 במאי.
בימים הקרובים נשתדל להעלות פוסט שמסביר את הרקע להפגנות, המשבר הכלכלי בספרד ובאירופה בכלל.
עד אז, אתם מוזמנים מאוד לקרוא פוסט נפלא מאת איה שושן (שנמצאת במדריד) ובעריכת חגי מטר . הפוסט מספר על המתרחש בכיכר ובמדריד בפורטרוט. מומלץ ביותר. (לחצו כאן)
קו חוץ 