קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

Archive for the ‘בחריין’ Category

האנשים שלכם בוושינגטון

with 4 comments

[הגר שיזף]

לוביסטים. בלוגרים. נהוג לחשוב כי הראשונים משוטטים להם במסדרונות הפרלמנטים – דוחפים נייר עמד לפה, מנהלים שיחה קצרה שם והאחרים מתבצרים במחשב הנייד שלהם וכותבים את אשר על לבם או בראשם – מי על חדשות חוץ, מי על חייו הפרטיים.

אבל האמת היא שהדברים פועלים ברחבי העולם – ובושינגטון בפרט –באופן שונה לחלוטין והגבולות בין השניים הולכים ומטשטשים.

טום סקווטרי, עיתונאי ובלוגר ב"הפינגטון פוסט" מרבה לכתוב אודות האירועים בבחריין. הוא סבור כי המפגינים והאופוזיציה הם האשמים העיקריים באלימות בנסיכות הקטנה. באחת מכתבותיו כתב סקווטרי אודות נערה בשם זאהרה ש"הותקפה על ידי מפגינים באמצעות מוט ברזל" ועל עלי, מפגין בחרייני ש"נפגע ממכונית משטרה". בעוד שמשפחתו של עלי טוענת כי הוא "נדרס בכוונת תחילה" על ידי שוטרים, סקוויטרי כתב כי  סביר יותר ש"מכונית המשטרה יצאה מכלל שליטה לאחר שהחליקה על שמן שהמפגינים שפכו על הכביש".

סקוויטרי מצהיר בפוסטים שלו כי הוא "עובד עם הממשלה הבחרינית על מודעות תקשורתית וחופש העיתונות". מדובר בהגדרה משונה עבור מישהו שעובד ב"קורביס תקשורת", חברה שממוקמת בוושינגטון ומופקדת על קידום ולובי של הממשלה הבחריינית.

באופן דומה, פורסם ב-30 בנובמבר מאמר דעה בוושינגטון טיימס תחת  הכותרת "בחריין, בת ברית חיונית לארה"ב: תמיכה במפגינים תהיה בגידה בידידים ותזיק לביטחון האמריקאי". המאמר נכתב על ידי סגן האדמירל בדימוס צ'רלס מור. מור היה בעברו מפקד הצי החמישי של חיל הים האמריקאי, הממוקם בבחריין. מור מציין במאמרו כי בין השנים 1998 ל-2002 הייתה לו ההזדמנות לפתח "מערכת יחסים אישית עם הוד מעלתו חמד בן עיסא אל חליפה, מלך בחריין". כיום עובד מור ב"לוקהיד מרטין", חברת נשק שמכרה לממשלת בחריין ציוד בעשרות מיליוני דולרים.

ככל הנראה, מאמרו האחרון של מור הוא מעין "טובה" שעשתה לוקהיד עבור לקוח טוב – ממשלת בחריין. מאמר הדעה של מור הועבר לוושינגטון טיימס על ידי חברת "סאינטאס", הרשומה בארה"ב כסוכנות העובדת עבור ממשלת בחריין. עם זאת, קוראיו של הוושינגטון טיימס לא יודעו על תפקידה של חברת היח"צ ורבים מהם כנראה קראו את המאמר מתוך אמונה שמדובר במאמר דעה עצמאי של מפקד חיל ים לשעבר.

שני המקרים האלה מציגים טרנד, כבר לא כל כך חדש, בעולם הלובי ובאופן בו מדינות משפיעות על מקבלי החלטות. בארה"ב ובריטניה כאחד, החוקים בנוגע ללובי רופפים והחוקים לגבי לובי מהזן החדש  – לא קיימים.

"הלובי הישיר מת. הקונגרס מלא [בלוביסטים] עד כדי כך שפגישות שם הפכו לחסרות תועלת. עכשיו הכל סובב סביב עיצוב דעת קהל. לכן הרבה חברות לובי משלבות, ועושות הרבה עבודת יחסי ציבור מהצד", אמר לוביסט בוושינגטון לאתר ה"סלון".

שיטות לובי אלה אינן מוגבלות רק לבחריין, כמובן. מנהיג לוב לשעבר, מועמר קדאפי, גייס בזמנו אנשי אקדמיה משפיעים ובעלי תפקידים לשעבר לתמיכה בשלטונו דרך חברת הייעוץ "מוניטור גרופ" מקיימברידג', מסצ'וסטס. על פי השמועות, "מוניטור גרופ" קיבלה מממשלת קדאפי 250 אלף דולרים בחודש כדי לקדם את תדמיתו של הרודן בארה"ב. בין האנשים שהחברה גייסה למען קדאפי ניתן למצוא היסטוריונים, מומחים למזרח התיכון ואקדמיים נוספים. על פי פרסומים, מטרתה העיקרית של החברה הייתה להפוך את תדמיתו של קדאפי מדיקטטור ל"הוגה מקורי" בשאלות הקשורות לפילוסופיה ופוליטיקה. עלות השירות הייתה 3 מיליון דולרים בשנה.

בחודש מרץ האחרון, עם התפתחות תנועת המחאה בלוב, פורסם לראשונה על מבוכתה של מוניטור גרופ בניסיון להסביר לכלי התקשורת האמריקאים את פשר חוזיה בני מיליוני הדולרים עם הממשלה הלובית.

על מנת להבטיח את המשך הידוק היחסים בין לוב וארה"ב (שהחלו בתקופת ג'ורג' ו. בוש – עם קבלת האחריות של לוב על הפצצת טיסת פאן אמריקן בשנת 1988), הקימו אוקסידנטל, קונוקו פיליפס, אקסון מוביל, מרתון נפט, שברון וחברות נפט נוספות את אגודת USLBA. משימתה של האגודה היא "לחנך את הציבור בנוגע לחשיבות הסחר וההשקעות בין ארה"ב ולוב, ולסייע בדיאלוג הדיפלומטי והמסחרי בין שתי המדינות". לפחות שבעה מתוך שמונת המנהלים של החברה היו רשומים כלוביסטים של חברות הנפט. האגודה הוציאה מעל למיליון דולרים בין שנת 2006 לשנת 2009.

דיוויד גולדווין, שעבד במחלקת האנרגיה תחת ביל קלינטון ולאחר מכן ניהל חברת יעוץ שסיפקה שירותי "מודיעין עסקי ופוליטי" לחברות נפט, נשכר כדי לעמוד בראש ה-USLBA.

בשנת 2008 דרש קדאפי כי חברות הנפט האמריקאיות יעזרו ללוב להתחמק מחוק חדש שקבע שקורבנות מתקפות טרור יוכלו להפקיע נכסים של מדינות שנמצאו אחראיות לטרור. אגודת ה-USLBA שמחה להחלץ לעזרתה של לוב.

על פי מסמכים של מחלקת המדינה האמריקאית שפורסמו בויקיליקס בשנה שעברה, חברות הנפט השקיעו 75.8 מיליון דולרים במאמצי הלובי שמטרתם הייתה פטירת לוב מעולו של החוק.

במהרה, שיגרו מזכירת המדינה האמריקאית דאז, קונדוליסיה רייס, ועוד שלושה חברי קבינט מכתבים הקוראים לחברי הקונגרס לחוס על לוב משום שלחוק כזה "יהיה אפקט מזעזע על השקעות של מיליארדי דולרים של חברות אמריקאיות בתעשיית הנפט הלובית". הרשות ניתנה ולוב לא נכללה תחת המדינות המוגדרות בחוק.

נחזור שוב לבחריין, או אם נדייק – לוושינגטון, שם מתפקדת חברת "קורוויס" כמנהלת יחסי הציבור והלובי של בחריין, סעודיה וגם גינאה המשוונית. על אף שקורוויס מוגדרת כחברת לובי, רוב תפקודה הוא הלכה למעשה כחברת יחסי ציבור. לדוגמא, אחרי שכוחות הבטחון הבחריינים פשטו על משרדי "רופאים ללא גבולות", שהעניקו סיוע למפגינים, החברה הפיצה הצהרה על פיה לארגון זכויות האדם לא היה אישור לפעול במדינה ולכן, הפשיטה היא למעשה אשמתם.

טענה מעניינת בהקשר זה היא כי הפצתן של הודעות כאלה אינן מכוונות דווקא לשינוי דעת קהל, אלה לצורכי "אינדוקס" בגוגל ומנועי חיפוש אחרים. זרם מתמיד של הודעות לתקשורת גורם לדחיקתן של חדשות ממקורות אחרים לתחתית מנועי החיפוש ועל אף שבחריין מגיעה מעט מאוד לכותרות – חשוב לממלכה שכאשר היא כן מגיעה, זה יהיה מהסיבות הנכונות. בעולם בו המידע נאגר ומדורג באופן כמעט בלעדי על ידי גוגל, ידיעת סודות ה"אינדוקס" והכלים האינטרנטים יכולה לקבוע לאיזה מין סוג של מידע אנשים יחשפו או לא.

לפני מספר שבועות פורסמה בעיתון ה"אינדיפנדנט" הבריטי כתבה אודות תרגיל-עקיצה במהלכו התחזו מספר עיתונאים למשקיעים אירופים תחת השם "קבוצת אזימוב". המתחזים טענו כי הם בעלי קשרים אדוקים לממשלת אוזבקיסטן ובעלי אינטרסים בתעשיית הכותנה. תעשיית הכותנה באוזבקיסטן ידועה כמושחתת במיוחד . במסגרת התחקיר, פנו המתחזים לחברת "בל פוטינגר", שהנה אחת מחברות יחסי הציבור הגדולות ביותר בבריטניה שמייצגת בין השאר גם את בלארוס וסרי לנקה. על פי הדיווח, החברה הציעה למשקיעים-המתחזים מתודות לדחיקתן של ידיעות על הפרות זכויות אדם מהעמודים הראשונים של גוגל , יצירת בלוגים שיראו כמו בלוגים עצמאיים אך למעשה יתופעלו על ידי החברה, השכרת אקדמיים שיתמכו במדינה ואף טיפול בערכי ויקיפדיה בעיתיים.

"נגיע לנקודה בה כל פעם שמישהו מקליד 'עבדות ילדים באוזבקיסטן' או 'הפרות זכויות אדם באוזבקיסטן', התוצאות הראשונות יספרו איזה דברים אתם עושים כדי להתמודד עם הבעיה, איך לשפר את המצב, לא רק הקולות הביקורתיים שאומרים כמה זה נורא", אמר אחד הלוביסטים שניסה למכור ל"אזימוב גרופ" את שירותיו.

 [חלקים גדולים מהפוסט הובאו מתוך מספר כתבות באתר ה"סלון"]

Written by hshezaf

ינואר 22, 2012 at 11:00 am

פורסם בבחריין, כללי, לוב

Tagged with ,

בחריין | היום שאחרי דו"ח בסיוני

leave a comment »

מפגינות נושאות שלטים עם הכיתוב "אם מחיר החירות הוא דמנו, תהרגו אותנו" ו"רוחם של המרטירים חיה, מוות לכל המדכאים והדיקטטורים"

[אליזבט צורקוב]

ביום רביעי פרסמה ועדת החקירה העצמאית של בחרין (pdf) את מסקנות חקירתה בנוגע להפרות זכויות האדם המתרחשות בבחריין, מאז החלה בה ההתקוממות העממית ב-14 בפברואר 2011 (למידע נוסף על המחאה בבחריין, לחצו כאן). 47 אזרחים בחרינים נהרגו על ידי כוחות המשטר מאז, האחרון שבהם ב-24 בנובמבר, אלפים נעצרו ועונו. ועדת החקירה, אשר מונתה על ידי המלך חאמד בן עיסא אל חליפה בשלהי יוני 2011 ( רבות בשל לחץ אמריקני), מנתה אישים מובילים בתחום המשפט הבינלאומי, ובראשה עמד המשפטן המצרי פרופסור בסיוני. הביקורת שהדוח הטיח במשטר הבחרייני הוא חסר תקדים במונחים של מדינות המפרץ אשר מקיימות מודל של מדינת קצבה "מהעריסה ועד הקבר", שמשמעה סיפוק כל צרכיהם הכלכליים של האזרחים בתמורה לשלילת זכויות אדם ואזרח רבות.

דוח הועדה קבע כי כוחות הביטחון "עשו שימוש בכוח לא נחוץ ומוגזם" וכי העובדה שהפרות זכויות האדם התקיימו "בדפוס שיטתי מעיד על כך שזוהי הדרך בה הכוחות אומנו וצופו להתנהג". לפיכך, ראשי מנגנוני הביטחון ומשרד הפנים חייבים היו לדעת על הפרות זכויות האדם. עם זאת, הדוח אינו מצביע על גורמים במשפחת המלוכה או בממשלה (למעט שר הפנים) כמודעים לפשעים שהתרחשו או כאחראים להם.

 העדר ממצא זה לא הפתיעה את ואלה, סטודנטית בחריינית למשפטים, אשר לקחה חלק בהפגנות. בראיון שערכתי עמה, אמרה ואלה כי "משום שהמלך מינה את הוועדה בלחץ אמריקני, ושניהם אינם מעוניינים בהפלת השלטון, ברור שהמסקנות של הוועדה לא התייחסו אליהם [משפחת המלוכה]. לא ניתן לבקר את משפחת המלוכה, היא מחוץ לתחום".

הפעיל הליברלי "עלי" [שם בדוי] אמר בשיחתנו כי "לא ניתן לומר שרק הדרגים הנמוכים אחראים למה שהתרחש. אם הממשלה לא הייתה מודעת למתרחש, למרות שלל העדויות של הפרות זכויות האדם, זוהי לא רק מנהיגות גרועה אלא גם רשלנות פושעת."

מעבר לכך, הדוח קבע כי מרבית העצורים במהלך ההפגנות (יותר מאלפיים) עונו ב"אופן שיטתי" וכי חמישה מפגינים נרצחו בעינויים בעת שהיו בחזקת כוחות הביטחון. כמו כן, הדוח קבע כי על פי החוק הבחרייני והאמנות הבינלאומיות עליהן חתמה בחריין, למפגינים יש את הזכות למחות נגד השלטון ואף לשבות. במציאות, כמובן, פוטרו , אלפי עובדים שיעים לאחר שקיימו שביתות מחאה.

הדוח המליץ על שילובם של שיעים בחריינים בכוחות הביטחון. המלצה זו חשובה במיוחד משום שכרגע, כוחות הביטחון הבחריינים מורכבים כמעט אך ורק ממוסלמים סונים, אשר חלקם "מיובאים" מארצות ערב ומדרום אסיה. בתגובה למסקנה זו, אמרה ואלה כי סביר להניח המשטר ישתדל שלא ליישם המלצה זו , משום שמשפחת המלוכה יודעת כי "צבא לאומי [כלומר, לא של סונים זרים הנאמנים למשטר ששכר אותם – א.צ.] לא יירה על מפגינים אם יורו לו לעשות זאת."

כחלק מהמנדט של הוועדה, היה עליה לבדוק את התערבותם של "גורמים זרים" ב"הסתה" להפגנות. החל מהימים הראשונים של ההפגנות, ראשי המשטר הבחרייני, הממשלה, מועצת השורא, הפרלמנט והתקשורת הלאומית טענו כי איראן השיעית עומדת מאחורי ההפגנות, וזאת משום שדרישתם המרכזית של המפגינים הייתה הענקת שיוויון זכויות לרוב הרוב השיעי המדוכא והמופלה לרעה בכל תחומי החיים בבחריין. הדוח קבע באופן חד משמעי כי לקביעה זו אין ביסוס עובדתי.

בראיון, הסביר עלי כי "בני אדם לא יסכנו את חייהם כדי לעבור מדיקטטורה אחת [מונרכיה סונית -א.צ.] לאחרת [רפובליקה אסלאמית – א.צ.]. לבחריינים יש את היתרון של רטרוספקטיבה – הם ראו את מה שקרה בלבנון ומלבד זאת, אין להם שום עניין במעורבות איראנית. ההצהרה של ועדת בסיוני הביכה את המשטר לחלוטין." בתגובה לממצא זה של הוועדה, סוכנות הידיעות של המשטר הצהירה כי בידי הממשלה עדויות למעורבות איראנית בהפגנות, אך היא בחרה שלא לחשוף אותן בפני ועדת החקירה. ואלה הסבירה כי "איראן כי היא השעיר לעזאזל של המשטר. הם לא יכולים להפסיק לחלוטין להאשים אותם, למרות האמירה של ועדת בסיוני, כי אין להם מישהו אחר להאשים."

היבט מרכזי שאליו לא התייחסה הוועדה היא ההסתה חסרת התקדים נגד המפגינים מצד התקשורת הלאומית, אשר מזוהה עם הפלג הקיצוני במשפחת המלוכה, קרי, עם ראש הממשלה. כפי שתיאר זאת עלי, מדובר היה ב"התקפה תקשורתית בלתי פוסקת על אזרחים בחריינים שהלכו להפגין למען ארצם." כחלק מהטרמינולוגיה של תיאור המפגינים ופינויים בכוח, התקשורת השתמשה בדימויים של מקקים ובעלי חיים ש"טוהרו" מהמרחב הציבורי וכינתה מפלגות פוליטיות שיעיות כ"חזבאללה הבחריינית". בנוסף, טענה התקשורת כי מסגדים שיעים שנהרסו על ידי המשטר היו מקומות מפגש של טרוריסטים. מאז פורסם הדוח, אותם כלי התקשורת דיווחו באופן סלקטיבי ביותר על מסקנות הדוח, תוך התעלמות מהקביעות הקשות ביותר שלו.

השאלה שמעסיקה כרגע אנשים רבים בבחריין היא האם הדוח ייושם. אחת מהמלצות הדוח הייתה להקים ועדה שתייצג את כל פלגי העם, אשר תבטיח את יישום המלצות הדוח. כדי להבין את הפוליטיקה הבחריינית, חשוב להבין כי ניתן לחלק את משפחת המלוכה הבחריינית, אל חליפה, לשני פלגים – המתונים, עימם נמנים המלך ויורש העצר, והקיצונים, אשר בראשם עומד ראש הממשלה, אשר נמצא בתפקידו כבר 41 שנים (יותר מכל ראש ממשלה אחר בעולם), ותומכים בו גם בני משפחה אחרים דוגמת שר ההגנה והבירוקרטיה. מעבר לכך, משפחות הסוחרים הגדולות בבחריין, אשר נשענות על תקציבים ממשלתיים (בדומה למדינות קצבה אחרות) קשורות במערכת פטרונות עם ראש הממשלה, אשר מחליט מי מקבל אלו מכרזים ממשלתיים.

במהלך הראיון, ציין עלי באוזני כי חברי הפלג המתון לא יפסידו באופן משמעותי מיישום ההמלצות של הדוח, למרות היקפן החריג (שכולל גם קריאה לשינויים של סעיפים רבים בחוקת בחריין), משום שהמלך לא יודח מתפקידו ויורש העצר יירש את מקומו בבוא היום. לעומת זאת, הפלג הקיצוני יפגע מכל רפורמה אשר תקטין את השליטה המוחלטת של משפחת המלוכה והסונים על זרועות השלטון. הפלג הקיצוני נתמך על ידי סעודיה, אשר חלק מכוחותיה, אשר פלשו לבחריין ב"הזמנת" המשטר הבחרייני בחודש מרס האחרון, עדיין נמצאים במדינה.

"המלך מעוניין ברפורמה וביציבות, אך אין לו את הכוח. הכוח הוא בידי סעודיה", אמרה ואלה. עלי, לעומת זאת, טוען כי, "הדוח נותן תחמושת רבה בידי אלו שתומכים ברפורמה בצמרת המשטר", עם זאת, לטענתו, ראש הממשלה, דודו של המלך, הוא זה שבאמת נמצא בראש המערכת השלטונית כיום. הוא מספר כי בתקופה שבה הצבא הבחרייני התפרס ברחובות מנאמה, בירת בחריין, על מנת לדכא את ההפגנות, נתלו דווקא פוסטרים ענקיים של ראש הממשלה בחוצות העיר, ולא של המלך, "לכולם היה ברור מי הוא השולט", אמר עלי.

אך השאלה האמיתית היא, כמו תמיד, כמה לחץ תפעיל ארה"ב על משפחת המלוכה ליישם את המלצות הדו"ח.  ארצות הברית מעוניינת ביציבות משטר אל חליפה, הנוקט במדיניות פרו-מערבית ומשכן בסיס ימי של צבא ארצות הברית על שטחו, אך בראיית הממשל, יציבות זו לא יכולה להיות מושגת ללא רפורמות נחוצות אשר יכלילו את הרוב השיעי במערכת השלטון.ללא תמיכה אמריקנית בצד הרפורמיסטי-יותר של השלטון הבחרייני, השליטה בחריין תיוותר בידי האגף המסרב לבצע כל ויתור משמעותי לאופוזיציה.

[למידע נוסף על תנועת המחאה בבחריין, ניתן לקרוא את הפוסט "בחריין : היסטוריה של מחאה"]

Written by hshezaf

נובמבר 27, 2011 at 5:29 pm

פורסם בבחריין, כללי

Tagged with ,

בחריין | בחירות לפרלמנט בצל המחאה

with 3 comments

[הגר שיזף]

ביום שבת האחרון נערכו בבחריין בחירות-ביניים במטרה להחליף את 18 חברי הפרלמנט ממפלגת "אל וואפק" , מפלגת האופוזיציה שיעית, אשר פרשו מהפרלמנט בחודש פברואר האחרון בעקבות אלימותו של הממשל הבחרייני כלפי מפגיני אופוזיציה.

אל וואפק וחמש מפלגות אופוזיציה נוספות החרימו את הבחירות. נציג אל וואפאק אמר שאין בכוונתה של המפלכה להשתתף במערכת הבחירות משום שלא חל שינוי ביחס הממשלה כלפי המפגינים מאז עזבה המפלגה את הפרלמנט.

דיווחים ראשונים מצביעים על אחוזי הצבעה נמוכים ביותר, שעמדו על כ-17 אחוזים.  אל המפלגות שהחרימו את הבחירות הצטרפו גם מספר מכובד של אזרחים, שיעים בעיקרם, שהחרימו גם הם את הבחירות והפגינו מחוץ לקלפיות.  עקב אחוז ההצבעה הנמוך, הודיעו הרשויות הבחרייניות על סבב בחירות נוסף שיערך ב-1 באוקטובר.

עוד לפני שנערך סבב הבחירות הראשון מונו ארבעה מועמדים לפרלמנט בעקבות העדר תחרות. סאווסאן אל טאקאווי, מועמדת שיעית שאינה משוייכת למפלגה, הייתה אחת מאותם מועמדים שזכו ב"ניצחון טכני" שכזה. סאווסאן, שתייצג את המחוז  הצפוני של בחריין,היא האישה הראשונה שתכהן כחברת פרלמנט  בבחריין.

סבב הבחירות הראשון הסתיים בבחירתם של חמישה חברי פרלמנט נוספים. 9 מושבי פרלמנט נוספים יוכרעו ב-1 באוקטובר, וזאת משום שאף אחד מהמועמדים מתשעת המחוזות הללו "לא קיבל מעל 50 אחוזים מהקולות".

"אין דבר כזה 'דמוקרטיה בחריינית' " אמר שיח עאלי סלימן, איש דת שיעי. "יש להעביר את השלטון לידיים אחרות, בצורה שלוה. אם לא תהיה העברת-כוח, בחריין תישאר במצב של משבר זכויות אדם".

ההפגנות בממלכה הקטנה החלו בחודש פברואר האחרון ולא שקטו מאז. בבחריין, מדינה בה הרוב הוא שיעי והשלטון ומשפחת המלוכה הם סונים, קיימת אפלייה ברורה של השלטון כלפי הרוב השיעי. יחסיה של משפחת המלוכה "אל חליפה" עם הרוב השיעי מעורערים עוד מימיה הראשונים של השושלת, כשעם עלייתה, החרימה המשפחה את אדמותיהם של ילידי בחריין השיעים והפכה אותם לצמיתים. אך בניגוד לדעה הרווחת – לתנועת המחאה הבחריינית יש שורשים היסטוריים עמוקים והיא איננה שיעית גרידא; קיימים בה מוטיבים של מחאה על רקע מעמד סוציו-אקונומי ומאבק פרו-דמוקרטי בה לוקחים חלק האזרחים השיעים, הסונים והחילוניים כאחד. (למידע נוסף על שורשי הסכסוך והאפלייה בבחריין, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט "בחריין|היסטוריה של מחאה").

מאז החלו ההפגנות בבחריין בפברואר האחרון, עשרות מפגינים נהרגו, כחמשת אלפים נפצעו ושלושת אלפים אנשים פוטרו מעבודתם. יש לזכור כי כלל אוכלוסיית בחריין עומדת על כ-650 אלף ועל כן, מספרים אלה לא מבוטלים.

במהלך הקיץ יזם המלך, חאמד בן עיסא אל חליפה, "דיאלוג לאומי" על מנת לדון באפשרויות לרפורמה במדינה. אל וואפק, שבתחילה לקחה חלק בשיחות, הפסיקה את השתתפותה בטענה כי הן לא עוסקות בשורשי הבעיה בבחריין.

ביום הבחירות נערכו ברחבי בחריין הפגנות רבות. תושבי הכפר סנאביס דיווחו שכוחות הביטחון פיזרו את ההפגנה אשר התקיימה בכפר באמצעות רימוני הלם, גז מדמיע וכדורי גומי. המפגינים תכננו להגיע מסנאביס וכפרים שכנים לכיכר הפנינה שבבירת בחריין,מנאמה. "כיכר הפנינה" שימש כמקום התכנסותם של המפגינים בבחריין והיה לסמל המחאה, עד שב-18 במרץ הרסו אותו כוחות הביטחון הבחריינים. מאז, נמצא הכיכר תחת  שמירה קשוחה.

כיכר הפנינה במנאמה, בירת בחריין, בימים טובים יותר.

פעילת האופוזיציה, זינב אלחואג'ה, תיארה את פיזור המפגינים כאלים ביותר. "משום שכוחות הביטחון תמיד מחפשים מפגינים פצועים, אנחנו מעבירים אותם מבית לבית, כדי להמנע ממעצר", היא כתבה.

בשבוע שקדם לבחירות, גבר המתח בבחריין. תנועות של מתנגדי משטר קראו להמונים לקחת חלק באקט של סירוב אזרחי ולחסום את הכבישים המובילים לבירה באמצעות מכוניתם, במטרה לשתק את הבירה. ביום הבחירות, אמר שר הפנים של בחריין כי 22 אנשים נעצרו משום ש"חסמו כבישים או פגעו במכוניות שחנו ליד קלפיות".

במהלך שבוע שעבר השתתפו אלפי אנשים בהלוויתו של דאוואד מארהון, אזרח בחרייני בן 36 שנהרג ב-14 בספטמבר כתוצאה מ"חשיפת יתר לגז מדמיע שנזרק על בית הוריו". הממשלה, לעומת זאת, טוענת שמארהון מת כתוצאה מבעיות "נשימתיות חמורות" שנגרמו ממחלת האנמיה החרמשית. משפחתו מכחישה כי היה חולה במחלה כלשהי.

סוכנות הידיעות הבחריינית דיווחה שביום ראשון האחרון נשפטו מספר פעילי אופוזיציה משום מעורבותם בהפגנות. על פי הדיווח, בית המשפט קבע כי יש לאסור את ראש אירגון המורים הבחרייני ל-10 שנים ואת סגנו ל-3 שנים. סוכנות הידיעות הבחריינית טענה כי השניים השתמשו באירגון על מנת לקדם "הסתה ומעשים פליליים, כמו קריאה למורים לקיים שביתת-שבת, מניעת לימודים, קיום הפגנות בבתי ספר… וקריאה להורים שלא לשלוח את ילדיהם לבתי הספר". בית המשפט המיוחד, בו התקיים המשפט, הוקם לאחר שהמלך חאמד הכריז על חוק חירום חלקי באמצע-מרץ.

מנאמה, 23 בספטמבר.

עורך הדין רעם חלאף סיפר למרכז הבחרייני לזכויות אדם על המעצרים שנערכו ביום הבחירות: "הלכתי אל בית המשפט ולא הורשתי להכנס לחקירתן של 30 קלינטיות שלי. יותר מ-40 נשים נחקרו. כל העצורים לא קיבלו אוכל, שתייה, נמנעה מהם גישה לשרותים, לתפילות והם לא הורשו להתקשר למשפחותיהם או לעורכי דין. סימני המכות שלהם נוקו וחלקם נלקחו לבית חולים צבאי בלילה. התובע הציבורי החליט שיש להמשיך במעצרן של 38 נשים למשך 45 ימי חקירה, ומעצרן של שבע ילדות הוארך בשלושה ימים… ההאשמות הן: התכנסות בלתי חוקית, התפרעות ותקיפה של כוחות הביטחון".

[לקריאה נוספת על תנועת המחאה בבחריין, לחצו כאן]

Written by hshezaf

ספטמבר 27, 2011 at 6:52 pm

פורסם בבחריין, כללי

Tagged with ,

בחריין | היסטוריה של מחאה

with 5 comments

[הגר שיזף]

"סוני. שיעי. בכל פעם שהמחאה בבחריין מוזכרת בתקשורת, קושרים אותה מיד לקרב בין שני זרמי האיסלם, כאילו הייתה זו מלחמת דתות.

דת היא לא העניין. המאבק הוא על כוח ותשוקה לשינוי פוליטי. מין הסתם, כשמדובר על כוח פוליטי, זה רלוונטי  ש-70 אחוזים מהאוכלוסייה בבחריין היא שיעית בעוד ש 95 אחוזים מעושרה של המדינה נמצאים בידי משפחת המלוכה הסונית.

התייחסות למאבק כמאבק דתי איננה רק מטעה, אלא גם משחקת לידיהם של הפוליטיקאים בוושינגטון וריאד שמעוניינים להציג את הכל דרך הפריזמה של העימות עם איראן.

זוהי הגזמה פראית. השפעתם של האיראנים על השיעים במפרץ תמיד הייתה מעורערת ועד כה איראן לא לקחה חלק או שיחקה תפקיד משמעותית בהתקוממות בבחריין.

ההתייחסות למתרחש בבחריין במושגים של מלחמת זרמים מוסלמית משמשת כהסחת דעת מהבעיה האמיתית, והיא שלחלק גדול מהאוכלוסייה בבחריין נמאס משנים של שחיתות וריכוזיות ומשלטון שעושק את עושרה של המדינה ומנכס אותו לעצמו"

מתוך פוסט שפורסם בעילום שם בבלוג "14FEB"

 —-

בחריין הנה מדינה קטנטנה במפרץ הפרסי שאוכלוסייתה עומדת על כמיליון וחצי אנשים – מתוכם כחצי מיליון הם מהגרים חסרי מעמד ובזמן ש-70% מאזרחיה הנם מוסלמים-שיעים, משפחת המלוכה אשר שולטת על בחריין מסוף המאה ה-18 היא מוסלמית-סונית שטיפחה קשרים עמוקים עם ערב הסעודית וארה"ב.

חמד בן עיסא אל חליפה, מלך בחריין של ימינו, הנו נצר למשפחת המלוכה הסונית  אל חליפה שהכינוי "משפחת הכובשים" דבק בה למין הימים הראשונים של שליטתה על בחריין.

יחסיה של משפחת אל חליפה עם הרוב השיעי היו מעורערים עוד מימיה הראשונים של השושלת, כשעם עלייתה, החרימה המשפחה את אדמותיהם של ילידי בחריין השיעים והפכה אותם לצמיתים. אך בניגוד לדעה הרווחת – לתנועת המחאה הבחריינית יש שורשים היסטוריים עמוקים והיא איננה שיעית גרידא; קיימים בה מוטיבים של מחאה על רקע מעמד סוציו-אקונומי ומאבק פרו-דמוקרטי בה לוקחים חלק האזרחים השיעים, הסונים והחילוניים כאחד. על ההיסטוריה המרתקת של תנועת המחאה הבחריינית תוכלו לקרוא בפוסט שלפניכם ובהמשך יעלה גם פוסט על יחסי ארה"ב-סעודיה-בחריין שמהווים גורם חשוב בהבנה של המצב בבחריין כיום.

גילוי הנפט והתפתחות תנועת המחאה

 בשנת 1932,  בחריין הייתה למדינה הראשונה במפרץ הפרסי בה התגלה נפט. גילויו של הנפט, הביא לשינויים מרחיקי לכת מבחינה דמוגרפית וכלכלית על האי הקטן. באותה התקופה היו הבריטים הכוח הדומיננטי במפרץ ומשפחת אל חליפה הגיעה להסדר עם בריטניה שאפשר את הישארותה של המשפחה בשלטון והפך את בחריין לפרוטקטורט בריטי.

בשנים שקדמו לגילוי הנפט סבלה בחריין ממשבר אבטלה קשה עכב היחלשותו הניכרת של מסחר הפנינים (עד למאה ה-19 כמחצית מהגברים בבחריין הועסקו בתעשיית הפנינים) ולכן, עם גילוי הנפט, הממשלה הבחריינית הגיעה להסכמה עם חברות הנפט האמריקאיות והבריטיות כי תינתן עדיפות ראשונית לבחריינים בתעשיית הנפט כאמצעי לצמצום האבטלה. אך בפועל היו מעט מאוד בחריינים בעלי כישורים טכניים לעבודה, והתעשייה שהתפתחה בזריזות מסחררת הייתה זקוקה לעובדים בעלי הכשרה רבים ובמהרה. כתוצאה מכך, החלו חברות הנפט להביא מסות אדירות של עובדים זרים – בתחילה רובם היו איראנים אך במהרה דרשה משפחת אל חליפה בתמיכת הבריטים כי תעשה העדפה לייבוא של כוח עבודה מהודו, משום חשש כי הבאתם של איראנים-שיעים נוספים לתוך בחריין תערער את שלטון משפחת אל חליפה. כתוצאה מכך, המבנה שנוצר בתעשיית הנפט הנציח את נחיתותם של העובדים הבחריינים: העובדים הבכירים של תעשיית הנפט היו אירופאים, בשכבת האמצע עבדו מהגרים ששימשו כמהנדסים או מנהלים זוטרים ובתחתית ההיררכיה נמצאו העובדים הבחריינים – רובם המוחלט הועסקו ללא חוזים ועל בסיס יומי.

בעקבות דחיקת הבחריינים מתעשיית הנפט וחוסר השוויון בחלוקה של רווחיה, הוקם בשנת 1938 איגוד העובדים הראשון במפרץ הפרסי. איגוד עובדי תאגיד הנפט (שיעים וסונים) חברו לסוחרים בחריינים מרכזיים וארגנו שביתה ששיתקה את תעשיית הנפט בבחריין למשך יומיים. שתי דרישותיהן המרכזיות של השובתים היו – העדפה לאזרחי בחריין ("בחריניזציה") במקומות עבודה בכלל ובתעשיית הנפט בפרט והקמת גוף מחוקק שבין השאר, יקבע את חלוקת הרווחים ופיזור הכוח של השלטון הנוכחי. דרישותיהן של השובתים לא נענו ויוזמי השביתה הוצאו לגלות בהודו.

בשנת 1965 ניצתו הפגנות ענק בבחריין בעקבות פיטוריהם של מאות עובדים מתאגיד הנפט הבחרייני. ההפגנות, שזכו לשם "אינתיפאדת מרץ", היו בסדר גודל שטרם נראה כמוהו בבחריין ושיאן היה ביום אחד בו נערכה שביתה כללית של המשק. הדרישה העיקרית של המפגינים הייתה שימת סוף לנוכחות הבריטית בבחריין ונוכחותן של תנועות כמו החזית העממית לשחרור (מרקסיסטית) והתנועה הערבית לאומית (שידועה היום בשם "וועאד" ומתפקדת כמפלגת אופוזיציה בבחריין) בלטה במיוחד והפכה את ההפגנות לבעלות גוון לאומי מובהק. ההפגנות דוכאו בצורה אלימה ביותר על ידי כוחות הביטחון הבחריינים ובעיקר על ידי הכוח המיוחד לפיזור הפגנות שבראשו עמד קצין בריטי בגמלאות בשם איאן הנדרסן, שהיה ידוע בידו הקשה נגד מתנגדי משטר.

באותו הזמן, נתשו וויכוחים בין איראן לבריטניה על זכות השליטה על בחריין. הוויכוחים הגיעו לשיאם בסוף שנות ה-60, עם הכרזתה של איראן כי בחריין היא למעשה פדרציה שלה. כתוצאה מכך, נערך בבחריין משאל עם בחסות האו"ם שמטרתו הייתה קביעת עתידה הפוליטי והשלטון של בחריין. תוצאות המשאל קבעו כי תינתן לבחריין עצמאות מלאה.

פריחה כלכלית וכינון הפרלמנט

בשנות ה-70 מדינות המפרץ הפרסי ידעו פריחה כלכלית בעקבות עליית מחירי הנפט בעולם. בדומה לשלטונות במדינות המפרץ האחרות, משפחת אל חליפה השתמשה בנתח נרחב של העושר המדיני הפתאומי על מנת לפתח  שירותי רווחה מתקדמים ביותר. שנים אלה היו שנים קריטיות מבחינת המהפך במעמדם והשכלתם של אזרחי בחריין: בעקבות פיתוח מערכת החינוך ורכישתם של 60% מתאגיד הנפט בידי הממשלה, נענתה הממשלה לראשונה לדרישתה של תנועת המחאה משנות ה-30 והפכה את אזרחי בחריין למועסקים מועדפים בתעשיית הנפט ובסקטור הציבורי. הפריחה הכלכלית הובילה לתנופת בנייה גדולה בבחריין ובעקבותיה הגיעו סוג חדש של מהגרי עבודה לבחריין שהפעם היו בתחתית הסולם החברתי והועסקו בעיקר בבנייה ובסקטור הפרטי כעובדים זולים, חסרי מעמד וזכויות.

באותן השנים ראתה בחריין שינויים גם בזירה הפוליטית. עם עזיבת הבריטים המלך הצהיר כי הוא מתכוון להתחיל בצעדים שיובילו להפיכתה של בחריין למונרכיה חוקתית. בשנת 1973 נכנסה לתוקף חוקה אותה כתב המלך שעיקר תוכנה היה הגדרת תפקידו של הפרלמנט העתידי כגוף מחוקק. מספר חודשים לאחר מכן התקיימו הבחירות הראשונות לפרלמנט הבחרייני שמנה 44 נציגים – 30 מתוכם נבחרי הציבור הבחרייני ועוד 14 מונו על ידי המלך.

אולם הפרלמנט החדש לא האריך ימים. חילוקי הדעות בינו לבין המלך היו נוכחים למין ההתחלה ושיאם היה  סביב הצעת חוק " הביטחון הלאומי" שיזם המלך לפיו ניתן יהיה לעצור מתנגדי משטר ללא משפט לתקופה של עד 3 שנים. הפרלמנט סירב להעביר את החוק הזה וביקר אותו, דבר שגרר את פיזורו המיידי על ידי המלך.זמן קצר לאחר המלך  אישר את החוק, ביטל את סעיפי החוקה שמעניקים כוח לפרלמנט וייסד את בית המשפט לעניין ביטחון בו לא ניתנת אפשרות ערעור. מתנגדי שלטון נשפטים על ידי בית משפט זה עד לימינו אנו.

הסלמה ביחסי השלטון והשיעים

שנות ה-80 בבחריין ראו הסלמה ביחסי השלטון הסוני והרוב השיעי: בעקבות המהפכה באיראן והפחד מהתחזקות הכוח השיעי, פיזר השלטון מרכזי לימוד ובתי ספר שיעים, עצר אנשי דת והוציאם לגלות.

"העצומה העממית" ו"הרפורמיסט הגדול"

שנות ה-90 נחשבות לנקודת מפנה מבחינת תנועת המחאה העממית – היו אלה שנים של הפגנות מרובות והתעוררות חברתית בה כולם לקחו חלק – סונים,שיעים, חילוניים, פועלים וסטודנטים – במהלך שנות ה-90 הייתה תחושת שינוי אמיתית בבחריין בה כולם רצו לקחת חלק. בשונה מהמאבק בשנות ה-30-50, הבחריינים היו כעת עם עשיר ומשכיל למדי שנאבק על זכויותיו הפוליטיות והאזרחיות: בשנת 1992 פורסמה עצומה בשם  "עצומת האליטה". על העצומה חתמו בעלי מקצוע (מורים, עורכי דין, מנהיגים דתיים) סונים ושיעים. עיקרי העצומה היו קראה להשבתו של הפרלמנט שפוזר בשנות ה-70 והחלת דמוקרטיה אמיתית במוסדות השלטון של המדינה.בעקבות פרסום העצומה שטף את בחריין גל של הפגנות שפוזרו במהרה.

בעקבות חוסר ההצלחה של העצומה הראשונה, פורסמה בשנת  1994 עצומה שנייה אשר נקראה "העצומה העממית". רשימת הדרישות בעצומה זו כללה את כל הדרישות שנכחו בעצומה הקודמת אך נוספה אליה גם דרישה חד משמעית להענקת זכויות מלאות לנשים. "העצומה העממית" הועברה בתפוצה רחבה בין מסגדים שיעים וסונים וגם בחוגים סוציאליסטים במבצע ההחתמה הגדול ביותר שנערך בבחריין.

בתחילת הסרטון הבא ניתן לראות הפגנה שנערכה בבחריין בשנת 1995:

ככל הנראה, מספר החותמים על העצומה הגיע בסופו של דבר לכ-25,000 (כמעט 10% מאוכלוסיית האזרחים המבוגרים של בחריין). ההחתמה המסיבית על העצומה הופסקה בעקבות מעצרו של איש הדת השיעי עלי סאלימאן, אחד מיוזמי העצומה.

ובכל זאת, העצומה נחשבת עד היום להצלחה כבירה ואחת מאבני הדרך של התנועה הדמוקרטית בבחריין: על אף שבטווח הקצר היא הובילה למעצרים המוניים של פעילים פרו-דמוקרטים, כמה שנים לאחר מכן היה נראה שמאמציהם של הפעילים נושאים פרי: בשנת 1999 הוחלף מלך בחריין דאז במלך חדש (גם הוא ממשפחת אל חליפה) הלא הוא – חאמד בן עיסא אל חליפה – מלכה של בחריין עד לימינו אנו. תחילת מלוכתו של חמד התאפיינה ברפורמות דמוקרטיות רבות וצעדים שזיכו אותו בכינוי "הרפורמיסט הגדול": שחרור מנהיגי אופוזיציה מהכלא, ביטול חוק הביטחון הלאומי והסרתו של הנדרסן מתפקידו היו רק חלק מהצעדים שנקט בתחילת כהונתו.

בשנת 2001 קיים המלך משאל עם בנוגע לאישור אמנה חדשה המגדירה את מבנה הממשלה וחירויות העם הבחרייני שכללה לראשונה גם התייחסות למתן זכות בחירה לנשים ולקיומן של בחירות פרלמנטאריות בכל 4 שנים. אמנה זו היוותה התקדמות משמעותית, אך הייתה רחוקה מלהיות מושלמת וספגה ביקורות רבות מקבוצות האופוזיציה, בין השאר על העובדה שחברי האופוזיציה לא היו שותפים בכתיבתה ושהיא הותירה למלך זכות וטו בענייני חקיקה וקבעה כי מינוי ראש הממשלה והשרים יישארו בידיו של המלך. על אף זאת, החליטו ראשי האופוזיציה כי יתמכו באישור האמנה ותוצאות משאל העם קבעו את אישורה ברוב מוחץ.

בד בבד עם התפתחויות חיוביות אלה, המשיך השלטון להתעסק בבעיה שהטרידה אותו מימים ימימה – המאזן הדמוגרפי. בשנות ה-90 העניק השלטון הבחרייני אזרחות לכ-10,000 מוסלמים-סונים ממוצא ירדני, תימני, פקיסטני וסורי ששירתו בכוחות הביטחון הבחריינים. האזרחות הוענקה גם למשפחותיהם של החיילים והובילה לאזרוחם של כ-50,000 סונים.שיעים אינם מועסקים בצבא ובמשטרה הבחריינית משום חשש של  כי הם אינם נאמנים לשלטון.

הסלמה נוספת ביחס השלטון כלפי האזרחים השיעים חלה לאחר אסון התאומים ועם הכרזתו של מלך בחריין כי גם הוא יצטרף למאמצי ה"מלחמה העולמית בטרור". הצהרה זו סימלה את תחילתה של נקיטת יד ברזל כלפי מתנגדי השלטון השיעים וגררה מעצרים שרירותיים וכליאה של מאות פעילים שהשלטון טען כי הם "פעילי חיזבאללה".

בין השנים 2002-2010 התקיימו בחירות לפרלמנט אחת ל 4 שנים, אך יחס השלטונות כלפי הרוב השיעי והצבת טיבן של הבחירות בספק גררו אי-השתתפות והחרמה של הבחירות מצד מפלגות אופוזיציה שונות. סלע המחלוקת העיקרי היה סביב חשיפתו של  מסמך ממשלתי שתיאר את אופן חלוקת אזורי הבחירה כאמצעי למתן יתרון למתמודדים הסונים. כמו כן, בשלב מוקדם יחסית של הבחירות בשנת 2006 התגלה כי הממשלה תורמת כספים למועמדים סונים עצמאיים. בפועל ניתן היה לראות כי על אף שהמפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט הבחרייני לאורך השנים הייתה מפלגת אל וואפק השיעית, מירב המושבים בפרלמנט היו שייכים דרך קבע למועמדים סונים עצמאיים – דבר בלתי סביר במדינה בה קיים רוב מוחץ של 70% שיעי.

הבחירות האחרונות שנערכו בשנת 2010 הוחרמו על ידי מפלגות אופוזיציה רבות: תנועת החירות הבחריינית, מפלגת חאק (מפלגה מעורבת של שיעים, סונים וחילוניים), מפלגת אל וואפה ואגודת הפעולה האיסלמית היו רק חלק מהמפלגות שהודיעו כי הן מסרבות להשתתף בבחירות ולהקים בממשלה כל עוד נמשכת רדיפתם של מוסלמים-שיעים וממשיכות להתקיים הפרות זכויות אדם בבחריין.בתגובה לכך, השלטון עצר את ראשי המפלגות ושיחרר אותם רק לאחרונה, לאחר תחילת ההפגנות בשנת 2011.

מהפכת ה-14 בפברואר

בתחילת חודש פברואר 2011 הוקמה קבוצת פייסבוק שנשאה את השם "מהפכת ה-14 בפברואר", תאריך זה נבחר כתאריך-יעד לקיומן של הפגנות פרו-דמוקרטיות משום שהוא מציין עשור לאישור האמנה למשאל העם שיזם המלך חמד בן עסא אל חליפה.

נציג תנועת נוער בחריינית אמרה: "נצא לרחובות ונקיים הפגנות שלוות ב-14 בפברואר בהן נקרא לכתיבה של חוקה, הקמת גוף עם סמכות שיחקור הפרות של זכויות פוליטיות, חברתיות וכלכליות, הפסקת העינויים במעצר ומעצרים של מתנגדי משטר".

מאותו היום נערכות הפגנות ברחבי בחריין ומדוכאות באלימות – הערכות האופוזיציה עומדות על כך שכוחות הביטחון הרגו כ-500 מפגינים ועוד מאוד נפצעו או נעצרו.חברי הפרלמנט מטעם מפלגת אל וואפק הודיעו על פרישתם ואיגוד עובדי הנפט השבית את התעשייה למספר ימים לאחר שדיווחים על אלימות גוברת, הריסת מסגדים שיעים,  נוכחות של כוחות הביטחון בכפרים שיעים, מעצרים שרירותיים והרג של מתנגדי משטר הפכו לחדשות יום-יומיות.

תנועת האופוזיציה מצהירה בעקשנות כי היא אינה מקבלת כספי מימון מאיראן וכי המאבק הוא מאבק פרו-דמוקרטי שכולל בדרישותיו את כלל אזרחי בחריין וקורא לאחדות לאומית אל מול משטר דכאני. בהסתכלות על ההסיטוריה של תנועת המחאה, טענה זו נשמעת סבירה לחלוטין.

מפגינים חסמו את הכבישים למרכז מנאמה על ידי לבנים שיצרו את הכיתוב "14 בפברואר" ו"חירות"


Written by hshezaf

מאי 7, 2011 at 12:47 pm

פורסם בבחריין, כללי

Tagged with ,