קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

Archive for the ‘אפריקה’ Category

קונגו | הנשיא שלא נבחר. שוב.

with 6 comments

טפסי הצבעה שרופים, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

פוסט אורח על מדינה עליה לא יוצא לנו לכתוב מספיק – הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אם אתם\ן מעוניינים\ות לכתוב אצלנו בעתיד על נושאי חוץ – פנו אלינו ב- kavhutz@gmail.com.

עדכון: ביום חמישי הקרוב יערכו חברי הקהילה הקונגולזית בישראל הפגנה  במחאה על תוצאות הבחירות בקונגו ושתיקת העולם אל מול האלימות והדיכוי המתמשכים במדינתם. ההפגנה תערך ב-9 בבוקר מול השגרירות האמריקאית בתל אביב, רח' הירקון 71. 

[יעל אבן-אור]

זה מספר שבועות שחברי הקהילה הקונגולזית ברחבי העולם מקיימים הפגנות במחאה על תוצאות הבחירות שנערכו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בהן ניצח ג'וזף קאבילה ונבחר לכהן בשלישית כנשיא המדינה. דיווחים רבים מספרים כי מערכת הבחירות, שהייתה הראשונה בקונגו שאורגנה במלואה על ידי רשויות המדינה ולא על ידי הקהילה הבינלאומית, הייתה נגועה בשחיתויות והפרות סדר.

 "אנחנו מבקשים מתושבי מדינות המערב לעזור לנו להעביר את המסר של העם שלנו בקונגו, כי שם אי אפשר לעשות זאת", אומר אוסקר אוליבייר, מראשי הקהילה הקונגולזית בישראל, המונה כ-300 מבקשי מקלט. בטורונטו חסמו קונגולזים כבישים ליד קונסוליית ארצות הברית, בבריסל התפרעו במרכזים מסחריים ובלונדון הפגינו מול אולפני ה-BBC. בישראל, מתכננת הקהילה למחות מול בנייני בורסת היהלומים ברמת גן "כי איתם מתחילה כל הבעיה", מסביר אוליבייר.

לאחר הבחירות חסמה ממשלת קונגו את שידוריה של תחנת הרדיו הצרפתית RFI  משום שלדבריה, היא "לא מעריכה כלל" את האופן בו סיקרה התחנה את מערכת הבחירות. השתקת תחנת הרדיו הבינלאומית עוררה את זעמה של ארצות הברית ודוברת מחלקת המדינה האמריקאית, ויקטוריה נוילנד, פרסמה הודעת גינוי להחלטה. מלבדה, נראה כי המשבר הנוכחי המתחולל במדינה, שכבר ידעה מלחמות אזרחים עקובות מדם, מטריד את הדיפלומטיה והתקשורת העולמית מעט מאוד.

הפגנה של הקהילה הקונגולזית בלונדון נגד קאבילה. כ-140 מפגינים נעצרו.

"רבים לא רוצים ללכלך את ידיהם", אומרת פרופסור גליה צבר, ראש התוכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב. "קונגו היא אחת המדינות העשירות ביותר  במחצבים והאינטרסים הכלכליים הבינלאומיים בה ענפים ומגוונים. נדמה כי האינטרסים הם אלה המונעים מהתקשורת העולמית לסקר את שקורה שם". המדינה הענקית, העשירה ביהלומים, בנחושת ובמינרל "קולטן" – החיוני לייצור טלפונים סלולריים, מכניסה מיליוני דולרים לחשבונות בנקים פרטיים ומדינתיים. "לאלה העומדים מאחוריהם אינטרס להשתיק את מעשי השחיתות ולשמר את אווירת הפחד במדינה", הוסיפה פרופסור צבר.

על פי תוצאות הבחירות הרשמיות לנשיאות, גבר קאבילה, בן 40, עם %49 מהקולות על יריבו אטיין צ'יסקדי, מנהיג מפלגת האופוזיציה "האיחוד עבור דמוקרטיה וקדמה חברתית" (UDPS), שגרף %32 מן הקולות. צ'יסקדי בן ה-79 ותומכיו מסרבים להכיר בתוצאות, אשר הוכרזו כפסולות על ידי משקיפים בינלאומיים ועל ידי אלפי משקיפים מהכנסיה הקונגולזית (כ-%80 מתושבי קונגו הם נוצרים). האותנטיות של התוצאות מוטלת בספק, בין היתר בעקבות "היעלמותם" של פתקי הצבעה שנאספו ביותר מ-3,000 קלפיות שונות. בית המשפט העליון של קונגו אמנם אשר את תוצאותיהן של הבחירות, אולם תומכיו של צ'יסקדי, שכוחות צבא רבים מונעים ממנו לצאת את ביתו והפכו אותו לאסיר למעשה, מספרים כי קאבילה דאג להחליף את כל חברי בית המשפט בנציגים מטעמו שלושה שבועות לפני יום הבחירות שהתקיים ב-28 בנובמבר.

על אף שעברו כבר למעלה משלושה חודשים, תוצאותיהן המלאות של הבחירות עבור בית הנבחרים פורסמו רק ביום חמישי האחרון. במהלך הבחירות האחרונות שמו תושבי המדינה שני פתקים בקלפי – אחד לנשיאות והשני עבור נציגי המפלגות, שעתידים למלא את 500 המושבים בבית המחוקקים התחתון של הפרלמנט הקונגולזי. עד כה טענה ועדת הבחירות כי היא אינה יכולה להתמודד עם ספירת הקולות, בגלל כשלים ארגוניים, הפרות סדר ובלבול, וכי היא זקוקה לעזרה בינלאומית. עם זאת, הועדה לא נתנה מענה לשאלה כיצד ייתכן תוצאות הבחירות לנשיאות היו "כשרות" דיין ואילו לבית הנבחרים –  לא. לפי התוצאות שפורסמו – מפלגתו של קאבילה, "מפלגת העם עבור בנייה מחדש ודמוקרטיה" (ה- PPRD), זכתה ב-63 מושבים ומפלגתו של צ'יסקדי ב-41.

ארגון זכויות האדם הבינלאומי Human Rights Watch דיווח כי מאז הבחירות הרגו כוחות הביטחון עשרות ממתנגדיו של קאבילה וביצעו מעצרים נרחבים במשתתפים בפעולות המחאה נגדו, שכללו גם טקס השבעה מחתרתי של צ'יסקדי. מקרי האלימות וההרג מושתקים, אך דיווחים מקוטעים מלמדים על נוכחות מאסיבית של שוטרים ונגמ"שים בבירה קינשאסה ועל אווירה גואה של פחד וחשש ממלחמה נוספת. "כבר אי אפשר להפגין בקונגו, אלו שניסו להפגין – המשטרה הרגה אותם", מספר אוליבייר, שביקש מקלט בישראל לאחר שנדקר בחזה ברחוב בקינשאסה בשל פעילותו באגודת הסטודנטים המקומית. "לכן אנחנו, שנמצאים במדינות בהם יש לנו זכות להפגין באופן דמוקרטי, מנסים בכל כוחנו להעלות את המודעות למה שקורה שם. ביפן יש ארבעה קונגולזים בלבד ואפילו הם ארגנו הפגנה בטוקיו, מול שגרירות צרפת, שידועה בשיתוף הפעולה הבעייתי שלה עם קאבילה".

הפגנה של חברי הקהילה הקונגולזית בבלגיה. הכיתוב על השלט קורא: "קאבילה! אתה לא ראוי להיות נשיא קונגו"

קאבילה וצ'יסקדי

ג'וזף קאבילה ירש את השלטון מאביו, לורן, בשנת 2001, לאחר שזה נרצח בעיצומה של מלחמת אזרחים שהשתוללה במדינה במשך חמש שנים וגבתה את חייהם של למעלה מחמישה מיליוני בני אדם. קאבילה הצליח להכריע את מלחמת קונגו השנייה בשנת 2003 וקיים בחירות לראשונה בשנת 2006. כיום,חמש שנים לאחר שעלה  לשלטון, ערך קאבילה את הבחירות הדמוקרטיות, כביכול, והעצמאיות הראשונות בקונגו מאז הכרזת עצמאותה.

קאבילה מייצג את השכבה הדקה של בעלי ההון בקונגו. הוא שומר על שלטונו רבות בזכות קרבתו לאליטה הצבאית, האזרחית ולגופים שלטוניים ומסחריים בעולם המערבי. " כל מיני מדינות חתמו איתו חוזים לרכישת יהלומים ולכן הן לא רוצות שהוא יסולק", אומר אוליבייר. לעומתו צ'יסקדי, שהכריז ביום שישי הקודם על שביתת מחאה כללית אשר הביאה לסגירתם של בתי ספר וחנויות בכמה ערים במדינה, מזוהה על ידי תומכיו כאיש משכיל, בעל דוקטורט במשפטים, וכסוציאליסט. הדעה הרווחת במדינה גורסת כי עקרונותיו של צ'יסקדי ימנעו ממנו לתת יד לשחיתות שמייצגת את שלטונו של קאבילה.

 בדומה לרוב המכריע של הפוליטיקאים במדינה, גם צ'יסקדי  נטל חלק בממשל מבוטו, הידוע כאחד מהשליטים האכזריים והמושחתים ביותר שידעה  אפריקה.  אולם ב-1980 נשלח צ'יסקדי לכלא לאחר שהביע ביקורת גלויה נגד משטרו של מבוטו ומאז נכלא מספר פעמים הן על ידו והן על ידי לורן קאבילה, אביו של ג'וזף קאבילה.

ב-1982, הקים צ'יסקדי את מפלגת "האיחוד עבור דמוקרטיה וקדמה חברתית", שהייתה מפלגת האופוזיציה הראשונה במדינה, אבל בבחירות ב-2006, כאשר ניתנה לה ההזדמנות הראשונה להתמודד, מפלגתו החרימה את הבחירות בטענה שהן מושחתות וכי תוצאותיהן נקבעו מראש. ב-2009 הודיע כי בכוונתו להשתתף בבחירות לנשיאות ונראה היה כי החלטתו התקבלה בשמחה ברחובות הבירה של קונגו. צ'יסקדי זכה לפופולריות במערכת הבחירות, שהייתה בתחילה חופשית יחסית, וככל הנראה גם זכה לתמיכתן של למעלה מ-80 מפלגות. עם זאת, ראוי לבחון את דמותו של צ'יסקדי בזהירות לאור מהלכים אנטי דמוקרטיים שביצע בעבר, החל מפעילותו תחת מבוטו והשתתפותו במהפכה שהביאה למותו של ראש הממשלה הראשון של קונגו, פטריס לומבבה.

קיומן של הבחירות במתכונת החדשה התאפשר בזכות חוקה שנכנסה לתוקפה בשנת 2006 , לאחר תקופת מעבר בין שתי חוקות. החוקה החדשה קבעה את סמכויותיהם של שני בתי מחוקקים שמרכיבים את הפרלמנט במדינה – הסנאט ובית הנבחרים. בנוסף, קבעה החוקה כי אם אף מועמד לא יזכה ביותר מ-50% מהקולות האזרחים בבחירות, אזי ייערך סיבוב שני. קאבילה, כאמור, זכה ב-49% מהקולות. אולם בינואר אשתקד הודיעו קאבילה וממשלתו כי יערכו שינויים בחוקה שיבטיחו כי לא יתקיים סיבוב כזה, לטענתם, בעקבות פרץ האלימות שהתרחש בבירה בסיבוב השני בבחירות הקודמות. אירועי הבחירות ב-2006, בהן נבחרו נציגי הבית התחתון (הבחירות לסנאט נערכו במחוזות בשנת 2007), כללו פעולות דיכוי אכזריות שנקט קאבילה בתגובה לניסיונות הפיכה של תומכי המועמד המפסיד, ז'אן פייר במבה.

האם קיימת אופוזיציה אמיתית?

בקונגו קיימות מפלגות רבות. במרץ 2006 היו רשומות במשרד הפנים 278 מפלגות פוליטיות וכיום נראה שפועלות למעלה מ-400. בבחירות הנוכחיות לנשיאות התמודדו 11 מועמדים מ-7 מפלגות שונות (השאר רצו באופן עצמאי) אך אוליבייר טוען שמדובר באשליה: "המפלגות הן מפלגות בובות, אשר מקבלות כסף מקאבילה כדי להתמודד בבחירות כמפלגות וכמועמדים עצמאיים אבל אז הן מעבירות את קולותיהן בדרך זו או אחרת לקאבילה". לראיה, לאחר פרסום תוצאות הבחירות החלקיות לבית התחתון, קאבילה הכריז כי הוא יוכל להשיג רוב קבוע בבית הנבחרים (כלומר את תמיכתם של לפחות 250 חברים – שיבטיחו לו שיוכל להעביר כל חוק בו יחפוץ) למרות שהוא מורכב מנציגים של כ-100 מפלגות שונות ונציגים עצמאיים רבים.

נשיא קונגו, ג'וזף קאבילה, מצביע.

"יש דרכים רבות בהן ניתן לקנות נאמנות", אומר ד"ר סימון הארטמן, חוקר היסטוריה כלכלית של קונגו במכון האוסטרי לפיתוח בינלאומי בווינה. "לא במונחים של כסף אלא גם של כוח, של גישה לאדמה למשל, יש הרבה הטבות שאפשר להעניק במדינה כזאת, שהיא כל כך עשירה במשאבים".

האופוזיציה היחידה לקאבילה, שגם השפעתה מוטלת בספק רב בימים אלו, היא ככל הנראה זו של צ'יסקדי ושל ויטל קאמרה. עם 8% מהקולות, לפי התוצאות הרשמיות, קאמרה, שכיהן בעבר כיו"ר בית הנבחרים, הגיע למקום השלישי בבחירות לנשיאות. הוא השתייך בעבר למפלגתו של צ'יסקדי, אולם לאחר מכן ערק למפלגתו של קאבילה ואף הוביל את קמפיין הבחירות שלו ב-2006. בדצמבר 2010 הוא הודיע על פרישתו ממפלגתו של קאבילה, התמודדותו לנשיאות קונגו בשנת 2011, והקמתה של מפלגה חדשה, שהקמתה הרשמית אמורה להתפרסם בחודש הקרוב.

הקונפליקטים של קונגו

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (שנקראה זאיר עד לשנת 1997, ולפני כן "קונגו הבלגית"), קיבלה באחרונה את הדירוג הנמוך ביותר מבין 187 מדינות במדד הפיתוח האנושי של האו"ם. המדינה השנייה בגודלה באפריקה (אחרי אלג'יריה) סובלת מהיעדר חמור של תשתיות ומנגנונים מדינתיים. מזרח המדינה שופע מורדים ואלימות. בחודש שעבר בלבד נרצחו כ-70 אזרחי קונגו ומורדים רואנדים.

ד"ר  הארטמן מספר כי מאז שנוצרו גבולותיה של קונגו אף נשיא לא הצליח לשלוט, הלכה למעשה, בכל המדינה. "בתקשורת מכנים אותו 'הקונפליקט של קונגו' אבל למעשה מדובר בקונפליקטים של קונגו, יש הרבה מאוד גורמים לעימותים, במיוחד לאלו המשתוללים במזרח המדינה, וקשה מאוד להצביע על סיבה אחת מרכזית או למפות אותם". המשאבים, לדבריו, אינם הגורם המרכזי למשבר המתמשך בקונגו אבל הם בהחלט מהווים את הדלק שלו – באמצעותו מגיע למדינה נשק רב אשר מאפשר לשליטים לשמור על כוחם.

לטענתו של הארטמן, גם אם המשאבים והסחורות שעברו ידיים השתנו במהלך השנים (עבדים, שנהב, גומי, נחושת, יהלומים, קולטן) מבני התלות ודפוסי הניצול נשארו דומים מזמני מסחר העבדים הטרנס אטלנטי שראשיתו במאה ה-16 ועד היום.

"תמיד היו סוכנים בין לאומיים שהיו מעוניינים במשאבים של אפריקה ותמיד היו סוכנים אפריקאים שרצו גישה לשווקים בינלאומיים ולנשק באמצעותו יכלו להשיג כוח. הגורמים שמביאים את השליטים האפריקאים לשתף פעולה הם מגוונים ומשתנים אבל לא תמיד מדובר ברצון להתעשר, פעמים רבות הדבר נובע מהצורך לשלוט באמצעות נשק, אימון ובעזרת בעלות ברית חזקות בחברות שהן מאוד שסועות ורוויות מלחמות", מסביר ד"ר הארטמן.

ישראל לקחה ולוקחת חלק פעיל במערכת שמטפחת את חוסר היציבות ואת השחיתות שלטונית שמייצרת ניצול דורסני ומתמשך של תושבי המדינה ושל משאביה. "כבר בימי מבוטו, נציגים ישראלים סייעו לאמן ולחמש את סיירות העלית שלו. גם במסחר בקונגו בחשו ישראלים אז והיום וכולם יודעים שמרבית העסקאות נחתמות שם בדרכים לא נקיות", אמרה פרופסור צבר. לדידו של אוליבייר, כשמדברים בישראל על בעיית הפליטים עליה מתרעמים רבים מהאזרחים, כדאי לתת את הדעת גם על שיתופי הפעולה הללו. "אנשים פה מתלוננים על נוכחותם של הפליטים אבל הם לא שואלים את החברים שלהם מה הם עושים באפריקה כשהם נוסעים לשם. המערב מספק לדיקטטורות את הנשק שבגללו רבים מאתנו נאלצים לברוח ולבקש מקלט – במדינות מערביות".


Written by hshezaf

פברואר 5, 2012 at 1:56 pm

פורסם באפריקה, כללי

Tagged with ,

קונגו: אונס המוני כנשק

with 3 comments

לרגל היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, אנחנו מפרסמים פוסט אורח מיוחד אודות מלחמת האזרחים בקונגו, והאופן שבו הפכו הנשים לקורבנות העיקריים שלה. את המאמר כתבה הגר שיזף, רכזת הפעילות במדינות בסיכון באמנסטי ישראל.

מחנה עקורי פנים במחוז צפון קיוו. צילום UNHCR/P. Taggart

יש המכנים את קונגו (Democratic Republic of Congo)  "המקום הנורא ביותר עלי אדמות". אמנם מלחמת האזרחים בקונגו הסתיימה באופן רשמי בשנת 2003, אך נכון להיום הסכסוך המזוין בין כוחות המורדים לממשלה רחוק מלהיות נחלת העבר, והיסטוריונים רבים טוענים כי העימות הוא המלחמה הקטלנית ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

במובנים רבים, המלחמה בקונגו יובאה משכנתה רואנדה, שם התנהל סכסוך אלים בין בני שבט הטוטסי וההוטו, שהוביל לרצח עם. עד שנות ה-60 הייתה רואנדה קולוניה בלגית. הממשלה הבלגית נקטה מדיניות של "הפרד ומשול", ולמעשה יצרה במדינה חלוקה מעמדית בין בני ההוטו שסומנו כפשוטי העם, ובני הטוטסי שנחשבו למלומדים יותר והחזיקו בתפקידים ממשלתיים. זמן קצר אחרי שרואנדה קיבלה עצמאות, ביקשו בני ההוטו המדוכאים לנקום בבני הטוטסי והחלו בטבח נרחב ושיטתי; תוך 100 ימים נרצחו כ-800 אלף מבני הטוטסי. בסופו של דבר הצליחו בני הטוטסי להשתלט על בירת המדינה, קיגאלי, ולעצור את הטבח.

ההרכב האתני של קונגו דומה מאוד לזה של רואנדה, ולאחר שבני הטוטסי השתלטו על המדינה, חצה הסכסוך בין שני השבטים את הגבול, ועבר לקונגו. בני הוטו רבים שהשתתפו ברצח העם נסו לקונגו מאימת הנקמה של בני הטוטסי. ואולם, מסע הנקמה חצה עימם את הגבול.

קונגו היא מדינה עצומה בגודלה וחסרת מרכז שלטוני מובהק. משום כך, הצליחו קבוצות מורדים רבות להשתלט על חלקים שונים במדינה, ודרדרו אותה לכאוס מוחלט. עד שנת 1999 עמד ממוצע ההרוגים בקונגו על כאלף אנשים ביום. גורם נוסף ומכריע בלחימה בקונגו הוא השליטה על שטחים עשירים במחצבים. למרות שקונגו היא אחת המדינות העניות בעולם, היא עשירה במחצבים רבים, כגון קולטן ויהלומים, וקבוצות המורדים ממנות את פעילותן המזוינת באמצעות שיווק מחצבים.

למרות שבקונגו נחתמו הסכמי הפסקת אש בין הפלגים הנצים השונים ב-2003, עד ימינו מתרחש במדינה סכסוך מזוין, שממוקם ברובו במזרחה. על פי הערכות, קרוב ל-70 אחוזים מאוכלוסיית מחוז צפון-קיוו שבמזרח קונגו נעקרו מביתם בעקבות הלחימה. הלחימה גבתה גם מחיר כבד ברכוש: יותר מ-5000 בתים נשרפו כליל – ולעתים כילתה האש גם כפרים שלמים.

כמחצית מההרוגים בעימות בקונגו הם ילדים ונשים. מעבר לפגיעה הרחבה בחיי אזרחים, זו תופעה מוכרת באזורים שבהם חל עימות מזוין: השימוש השכיח באונס כנשק הופך נשים וילדות לאוכלוסייה הפגיעה ביותר. ב-1998 הוכר אונס כפשע מלחמה וכפשע נגד האנושות.

“בימינו, יותר מסוכן להיות אישה מאשר להיות חייל בקונפליקט”

במחוז צפון קיוו שבמזרח קונגו מדווחים מדי חודש כ-350 מקרי אונס. שליש מהקורבנות הנן ילדות מתחת לגיל 18. אוזלת ידן של הרשויות בקונגו בכל הנוגע לאלימות הרווחת נגד נשים במדינה גורמת למושגים כמו "מעמד האישה" להישמע לא רלוונטיים. רוב האנסים מסתובבים חופשי, בעוד הנשים שנאנסו מפחדות לדווח למשטרה ולעתים אף מהססות לפנות לטיפול רפואי, מחשש לנקמה. אלו שאוזרות אומץ ומתלוננות זוכות ליחס מחפיר מצד רשויות החוק. בשנת 2008 דווחו 16 אלף מקרי אונס בקונגו אולם רק 27 גברים הועמדו לדין באשמת אונס. במקרים רבים הנשים נתונות לאונס קבוצתי או נאנסות מספר רב של פעמים ולאחר מכן מוחזקות בשבי, כדי למנוע מהן את האפשרות לעבור הפלה. אילוצן של הנשים ללדת הוא נשק דמוגרפי: הילד ישתייך לשבט שממנו הגיע האנס, והאם והתינוק יודרו משבטה המקורי.

גם מצבן של אלו אשר פונות לקבלת טיפול רפואי בדרך כלל לא משתפר, שכן מערכת הבריאות בקונגו הינה רעועה ונטולת משאבים. מרבית הנשים הסובלות מפציעות או ממחלות אשר נגרמו כתוצאה מאונס אינן מקבלות את הטיפול הרפואי והפסיכולוגי לו הן זקוקות. במדינה ישנם רק מקלטים בודדים עבור נשים שנפלו קורבן לאלימות, ובמחוזות המזרחיים ישנם רק שני מוסדות המספקים שירותים רפואיים לנשים.

בעוד שהאנסים בקונגו יכולים להלך במדינה בלי חשש, דווקא פעילי זכויות אדם – או פעילות זכויות נשים –נרדפים בידי הממשלה, הכוחות המורדים וכן סתם אזרחים מן השורה, ונמצאים בסכנת חיים ממשית. "בתחילת עבודתנו היו לנו כ-114 מתנדבים, כיום נשארו רק כ-45… פעילים למען זכויות נשים תמיד יהיו הכי פגיעים, תמיד יבואו לחפש אותם ראשונים אם נחשף משהו שהשלטונות לא היו רוצים שייחשף", מספרת ז'סטין מסיקה ביהמבה, רכזת ארגון למען זכויות נשים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הפועלת למען קידום מעמדן וזכויותיהן של נשים.

ז'סטין מסיקה ביהמבה, פעילת זכויות נשים

על אף שארגונה של ז'סטין פועל לקידום מעמד האישה מבחינה משפטית – או אולי דווקא משום כך – ז'סטין ובני משפחתה סובלים מהטרדות ואיומים רבים מצד הממשל. ב-18 בספטמבר 2007 פרצו 6 חיילים לביתה של ז'סטין. החיילים קשרו את ששת ילדיה וחקרו אותם תחת איומי אקדח אודות מקום המצאה של אמם. לאחר שהילדים ענו כי אמם יצאה מהבית ותשוב מאוחר יותר, החיילים סרקו את הבית, חיפשו אחר מסמכים מסוימים, הטרידו מינית את אחת מבנותיה של ז'סטין וניסו לאנוס בת נוספת.

החיילים התוקפים זוהו וז'סטין הגישה נגדם תלונה במשטרה, אך השוטרים לא התייחסו ברצינות לפנייתה, והתוקפים מעולם לא הובאו למשפט או נאסרו, ועודם מסתובבים חופשי ומאיימים על משפחתה. סיפורה של ז'סטין ממחיש את זילות מעמד האישה בקונגו, ואת והחסינות שלה זוכים גברים רבים שביצעו פשעים נגד נשים.

ביום הבינלאומי למיגור אלימות נגד נשים, אנחנו רוצים להשמיע את קולן של נשות קונגו – הקורבנות והאמיצות – וקוראים לממשלה הקונגולזית לפעול למען ביטחונם של כלל תושביה, תוך שימת דגש על הקשיים בהן נתקלות הנשים בארצן. אנו קוראים לשים קץ לסבלן של נשים כמו ז'סטין מסיקה ביהמבה – להעמיד לדין את התוקפים, לחזק את אחיזתו של החוק ולחנך דור חדש שמכבד את כל בני האדם באשר הם, ומגן על שלומם.

לחצו כאן לחתימה על עצומה למען ז'סטין מסיקה ביהמבה.

הגר שיזף

Written by Noam Sheizaf

נובמבר 25, 2009 at 2:56 am