דרום סודאן | 8 חודשים אחרי

קריקטורה שהופצה עם הכרזת העצמאות של דרום סודאן. מימין: נשיא דרום-סודאן, סאלווה קיר מאיארדיט, משמאל: נשיא סודאן, עומר אל-באשיר.

[יעל אבן אור]

לפני כשמונה חודשים חגגו חברי קהילת הפליטים הדרום-סודאנים בישראל את הקמתה של המדינה הצעירה בעולם, הלוא היא דרום סודאן. בסוף חודש ינואר פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה הישראלית הודעה שקבעה כי בעקבות ההכרזה על עצמאותה של דרום סודאן ובהחלטת שר הפנים, על הפליטים הדרום-סודאנים השוהים בישראל לעזוב את המדינה תוך חודשיים ולא – יינקטו נגדם אמצעים משפטיים. החלטה זו ביטלה למעשה את ההגנה הקבוצתית לה זכו פליטים מדרום סודאן ובעקבותיה יאלצו 700 חברי הקהילה בישראל לחזור אל דרום סודאן, על אף חוסר הבטיחות הרב שעדיין שורר במדינה. משום כך, מובא בפניכם סיכום של ההתרחשויות האחרונות בדרום-סודאן, בנסיון לשפוך אור על המצב במדינה. לצערי הרב, זהו סיכום עצוב.

—-

מוקדם יותר החודש חתמו סודאן ודרום סודאן על הסכם ביטחוני. על פי ההסכם, מתחייבות  שתי המדינות להימנע מכל התקפה בעתיד הקרוב במטרה להביא ליציבות באזור. חמישה ימים לאחר מכן תקפו מטוסים סודאניים באזור ג'או, השוכן בגבול בין שתי המדינות  (התוואי של הגבול בין שתי המדינות עדיין נתון למחלוקת), ופצעו ארבעה חיילים דרום סודאנים. זו איננה הפעם הראשונה בחודשים האחרונים שסודאן מפציצה את אזור הגבול;  הפצצות דומות ועימותים נוספים הפכו 100,000 אנשים מאזור זה לפליטים בחודשים האחרונים.

בתחילת חודש פברואר, התבטא עומר אל באשיר, נשיא סודאן באופן חסר תקדים בראיון טלוויזיוני ואמר כי המתחים בין המדינות עלולים אף להוביל למלחמה.

"אני מעוניין בשלום", אמר באשיר, "אך אנחנו נלך למלחמה אם נהיה חייבים…היא תפגע בהם לפני שתפגע בנו".

טרם הפיצול של שתי המדינות, הייתה סודאן המדינה הגדולה ביותר באפריקה, ואוכלוסייתה עמדה על כ-44 מיליון בני אדם. כ-8.5 מיליון מהם הפכו ביולי האחרון לאזרחי דרום-סודאן, שבקיץ האחרון הוכרזה כמדינה העצמאית הצעירה ביותר בעולם. אזרחי דרום-סודאן זכו לעצמאות בתום עשרות שנים של מלחמות, בהן נהרגו למעלה משני מיליון בני אדם וכארבעה מיליון נעקרו מבתיהם. ההחלטה לניתוק מהצפון התקבלה באמצעות משאל עם שנערך בדרום לפני כשנה, בו הצביעו 99.7% מתושביו, רובם נוצרים, בעד היפרדות מהצפון הערבי-מוסלמי ברובו. משאל העם היה תולדה של "הסכם השלום המקיף" שנחתם על ידי נציגי צבא השחרור העממי של סודאן (ה-SPLA) מהדרום וממשלתו של עומר אל-באשיר בשנת 2005, לאחר שנתיים של משא ומתן. יש לציין, כי מאז שנחתם הסכם השלום ב-2005 תפקדו לכאורה שתי המדינות בנפרד, עוד טרם הוכרזה עצמאותה של דרום סודאן באופן רשמי.

מפת סודאן, דרום סודאן וסביבתה. האיזור המודגש הוא דרום סודאן והאזור המפוספס הוא אביי.

ההסכם קבע תקופת מעבר בת שש שנים שהחלה בשנת 2005, שבסיומה ייערך משאל עם בקרב תושבי הדרום בו יצביעו על גורלם, וכך היה. אולם, פרטי אותו ההסכם היו רחוקים מלהיות מושלמים.

"עקב האכילס של ההסכם היא שהוא לא קבע את עתידו של חבל אביי", מספרת ד"ר אירית בק, חוקרת תרבות אפריקה באוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה הפתוחה.

אביי הוא חבל ארץ הנמצא בגבול בין שתי המדינות בו שוכנים רוב מרבצי הנפט של כלל הטריטוריה של סודאן לפני הפיצול. על פי התוכניות, היה אמור להתקיים במחוז משאל עם נפרד, בו יכריעו תושביו לאיזו מדינה ברצונם להשתייך. אולם, התוכניות התפוגגו וכתוצאה מהמתיחות הרבה, סובל המחוז מהתלקחויות תדירות מאז מאי 2011, כאשר נכנסו אליו כוחות צבא הצפון, והבריחו באלימות אלפי תושבים מבתיהם. על פי דיווחים של נציבות האו"ם לענייני פליטים וארגונים הומניטאריים נוספים, בעקבות האירועים באביי הפכו 20 אלף מתושבי המחוז לפליטים.

מלחמות אזרחים על פני 5 עשורים

מלחמת האזרחים הראשונה בסודאן החלה ב-1955 ותמה ב-1972 בעקבות הסכם השלום עליו חתם הנשיא דאז, ג'עפר נומיירי, ובו נקבעה מידה מסוימת של אוטונומיה לדרום סודאן. ואולם, בשנת 1983, כשהחליט נומיירי להחיל במדינה את חוקי השריעה (ההלכה האסלאמית), פרצה המלחמה בשנית והייתה למלחמת האזרחים הארוכה בהיסטוריה של אפריקה. המלחמה הסתיימה באופן רשמי בשנת 2005.

עם תחילת ההתקוממות בדרום, נשלח לשם ג'ון גראנג, שהיה אז קולונל בצבא הסודאני, להרגיע את הרוחות. במהרה עבר גראנג להלחם לצדם של המורדים והקים את צבא השחרור העממי של סודאן (ה-SPLA). סאלווה קיר מאיארדיט החליף את גראנג  כמנהיג הצבא הדרומי לאחר שהלה נהרג בתאונת מסוק מסתורית ב-2005. כיום, משמש מאיארדיט כנשיא הדרום .

נשיא דרום סודאן, סאלווה קיר מאיארדיט.

"אפשר להניח כי דרום סודאן עשויה לצאת למלחמה בקלות, כיוון שמדובר במדינה שהתפתחה בה חברה מאוד מיליטריסטית" מסבירה ד"ר בק. "האנשים החזקים שבה – צמחו מתוך המלחמה ושימשו בתפקידים צבאיים. כמובן שסכסוך שכזה יגביר עוד יותר את המילטריזציה שכבר קיימת בחברה".

בעשור האחרון, הנפט הוא מקור ההכנסה המרכזי של שתי הממשלות הסודאניות. רוב מרבציו של "הזהב השחור" במדינה שוכנים במחוז אביי ולכן, מסרבים שני הצדדים להרפות מאחיזתם בו: בעוד שהדרום מחזיק במרבית מאגרי הנפט, מרבית התשתיות, כמו גם הגישה לים, נמצאות בצפון. בשבועות האחרונים גברה המתיחות סביב שאלת גובה התשלום שצריכה דרום סודאן לשלם לסודאן עבור ייצוא הנפט המופק בשטחה. סודאן הודיעה שתעלה את המחיר באופן משמעותי, ובתגובה הודיעה ממשלת הדרום כי היא משהה את תהליכי הפקת הנפט. ניסיונות הגישור האחרונים בין המדינות, שנערכו באתיופיה, עלו על שרטון. "האיומים משני הצדדים מראים כי פניהם לא ממש מועדות לשלום", אומרת ד"ר בק. היא מזכירה גם כי התקלחות של מלחמה כוללת תהיה הרסנית עבור שתי המדינות, אך קטלנית במיוחד עבור המדינה החדשה והענייה שבדרום, משום שתשתיותיה עדיין רעועות  וקופתה כמעט ריקה .

דרום סודאן, חצי שנה אחרי

דרום סודאן מוגדרת כיום כאחת המדינות העניות בעולם, ומחצית מאוכלוסייתה מקבלת מזון מארגוני סיוע. אדו מזניק, ישראלי שביקר בחודש שעבר בדרום סודאן יחד עם קבוצת חקלאים שהוזמנה לבצע סקר שטחים על ידי משפחתו של ג'ון גראנג', מספר על מדינה מחוסרת תשתיות כמעט לחלוטין.

"ישנו בג'ובה כי זו העיר הכי מפותחת במדינה[…] אין תשתיות חשמל במדינה, הכול עובד על גנראטורים ובגלל שאין חשמל אין גם משאבות ומים זורמים. זו מדינה עם כמויות מים אדירות בזכות הנילוס שחוצה אותה, אבל בגלל שאין חשמל קשה להשתמש בהם…"

מאז משאל העם חזרו למדינה פליטים רבים. סיוע  ומשאבים רבים מופנים לטובת אותם 364,166 הפליטים שחזרו למדינה מסוף שנת 2010 ועד היום. על פי ההערכות, צפויים להגיע אל דרום סודאן עוד כחצי מיליון פליטים מצפון סודאן בלבד .

על אף שניתן לומר כי ישנם אזורים מועדים לפורענות יותר מאחרים במדינה, ארגוני הסיוע מדווחים כי אין קשיים הומאניטאריים שייחודיים לחלוטין לאזורים מסוימים. הארגונים מוסיפים כי כיום, אין במדינה אפילו שטח אחד בטוח ומתפקד שהתושבים בו אינם זקוקים לסיוע. על פי תחזיות האו"ם, צפויה לחול החמרה במצב בשנת 2012 בכל רחבי המדינה.

המצב הקשה השורר כיום בדרום סודאן איננו תוצאה בלעדית של הסכסוך עם הצפון אלא גם של מאבקים פנימיים המתרחשים בחודשים האחרונים בעיקר בצפון ומזרח המדינה. מאז דצמבר, הביאו אותם המאבקים למותם של מאות אזרחים, בעיקר ילדים ונשים, וגרמו לכך שמאות אלפי אנשים במדינה זקוקים לסיוע דחוף.

דוגמאות לכך ניתן למצוא במרידות נגד הממשלה המרכזית ובעימותים העקובים מדם המתרחשים בעיקר במחוז ג'ונגליי, (אך גם באזורים ווארפ ו-יוניטי) בין בני השבטים לו נואר ומורלה. בחודש ינואר נמלטו מאזור זה 100 אלף בני אדם וארגוני הסיוע הודיעו כי עתה ישנם 140,000 אנשים באיזור אשר זקוקים לסיוע במזון. מקורם של רבים מהסכסוכים בין השבטים הוא במלחמה על המשאבים –  העוני הקיצוני במדינה גרם לכך שסכסוכים פנימיים רבים יתלקחו סביב המשאבים הבסיסיים ביותר, כמו מים ואדמות מרעה.

חגיגות העצמאות של דרום סודאן בבירה, ג'ובה. יולי 2011.

לאחרונה, נשמעות טענות רבות בנוגע לשחיתותה של הממשלה החדשה, בעיקר במתן יחס מועדף לבני הקבוצה האתנית דינקה, אליה משתייך הנשיא.

"מצד אחד אנשי הממשל יושבים בג'ובה בתוך שטחים גדולים עם חומות ומצד שני, כל שאר [תושבי] העיר נמצאים בבתי בוץ ואנשים רביםנמצאים ברחובות כל הזמן " מספר מזניק.

במדינה פועלות כיום מיליציות חמושות וחזקות נגד הממשלה המרכזית והשחיתות. לאחר שהפסיד בבחירות לתפקיד המושל במחוז ג'ונגליי במרץ 2011 , הנהיג הגנרל ג'ורג' את'ור דאנג, שהיה חבר ה-SPLA ,  מיליציה שהתעמתה עם כוחות ה- SPLA. באחרונה, התחדשו העימותים הקטלניים בין כוחותיו של את'ור ובין כוחות ה-SPLA  באזור המזרחי של ג'ונגליי. את'ור הצדיק את מעשיו כתגובה להתנהגותה של הנהגת ה- SPLA  והאשים אותה בביצוע פשעים נגד האנושות, בעיקר נגד מתנגדיה. בסוף דצמבר הודיעה ממשלת סודן כי את'ור נהרג, אולם עדיין לא ידוע אם אכן כך קרה.

סין – מושיעה או מנצלת?

אחת השחקניות הפעילות ביותר בזירה הבינלאומית בכל הקשור ליחסי דרום סודאן-סודאן היא סין. כמשקיעה הגדולה ביותר בתעשיית הנפט בשתי המדינות, סין מעודדת אותן בנחישות לפעול לסיום המשבר ביניהן.

עד כה, טענה סין כי היא נוקטת במדיניות "אי התערבות" בכל הנוגע לסכסוך באזור. אולם, מאז משאל העם בדרום סודאן נשמעים יותר ויותר קולות בסין הקוראים לה לחרוג מעקרונותיה, בין השאר משום שאזרחי סין  חשו על בשרם את השלכותיו של הסכסוך כאשר רק בסוף ינואר נחטפו בסודאן 29 עובדים סינים שהוחזקו כבני ערובה במשך 11 יום על ידי אנשי הפלג הצפוני של ה-SPLA, שמורדים בשלטון המרכזי .

האם השותפה העסקית הגדולה ביותר של המדינות, אשר מייבאת יותר מ-60 אחוז מהנפט שלה מסודאן, תצא מעורה? וגם אם כן – האם ההתערבות תעשה באופן שאכן יתרום לסיום הסכסוך?

בסיטואציה הנוכחית, מבט אופטימי דווקא לכיוונה של סין הוא דבר מפתיע, בעיקר לאור העובדה שארגוני זכויות אדם תולים זה זמן רב חלק  גדול מהאשמה לעימותים בסודאן – ובעיקר בדארפור – במערכת היחסים הכלכלית של סין עם סודאן. טענה רווחת היא שהכסף שמשקיעה סין בסודאן וממשלתה מוזרם בסופו של דבר למיליציות של דארפור. בנוסף, מספר דיווחים עמדו על כך שסין סיפקה לסודאן נשק ואימונים בתמורה לנפט.

—

אינטרסים חיצוניים ופנימיים, כמו גם סכסוכים ארוכי שנים מרכיבים את המציאות היום-יומית בדרום סודאן של תחילת שנת 2012.  מאחורי החלטתו של שר הפנים הישראלי, אלי ישי, עמדה הערכת משרד החוץ הישראלי כי המצב במדינה החדשה מאפשר את חזרתם של אזרחי דרום סודאן למדינתם ללא סיכון לחייהם, אולם מבט על המתרחש בשתי המדינות בחודשים האחרונים מגלה כי פני הדברים שונים לחלוטין.