קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

מצרים | שלטון אזרחי, ומיד

with one comment

Peter Macdiarmid/Getty Images

[הגר שיזף]

English translation at the bottom of the post.

* הטור פורסם במקור באתר מאקו תחת הכותרת "המצרים דורשים: שלטון אזרחי, ומיד"

האוויר באלכסנדריה היה מלא צלילי יריות וערפילי גז מדמיע במשך כל הזמן בו נשא מוחמד חסן טנטאווי, ראש המועצה הצבאית העליונה, את נאומו הראשון בפני העם המצרי.

התמונות הקשות מאלכסנדריה רק הגדילו את הדיסוננס שבין נאומו של טנטאווי – פעם שר הביטחון בממשלת מובארכ ויד ימינו– למציאות. בנאומו הקצר, טנטאווי חזר והדגיש את מחויבותו של הצבא כלפי העם המצרי והתהליך הדמוקרטי. בנוסף, הוא ציין מפורשות שהצבא לא ירה ולו כדור אחד לעברם של אזרחים מצריים ומיד לאחר מכן, מיהר והבהיר כי הצבא המצרי עשה כל שביכולתו לתמוך בכוחות המשטרה. הבהרה זו מצידו של טנטאווי לא נאמרה לחינם – הכוחות המדכאים שנראו ב"שטח" בסוף השבוע האחרון היו כוחות המשטרה ולא הצבא. בקהיר, אלכסנדריה, סואץ, איסמעיליה וערים נוספות דווח כי שוטרים כיוונו את כדורי הגומי אל פניהם של המפגינים ורופאים אף העידו כי נמצאה תחמושת חיה בגופות המתים. אך בניגוד להפגנות שנערכו בתחריר בחודש פברואר – אז נתפש הצבא כידיד העם והמשטרה כמדכאת – הפעם כוחות המשטרה היו הצבא בשליחות הצבא, קשר שאותו ניסה שטנטאווי לטשטש.

עם זאת, החודשים האחרונים במצרים הספיקו להותיר רושם כבד על החברה המצרית ונדמה שההצהרות שנשמעו אמש לא יספיקו כדי לבטלו. טענותיו של טנטאווי, שזכה לכינוי "מובארכ טנטאווי", לפיהן הופסק הנוהל של העמדת אזרחים לדין בבתי דין צבאיים והצבא איננו מעוניין במונופול על השלטון זכו ללעג בכל מדיה אפשרית.

לאחר נאומו של טנטאווי רחשה הרשת ונדמה היה שכולם מעוניינים להציב הוכחות נגד מול כל סעיפי נאומו של טנטאווי: חלק ממשתמשי הטוויטר כתבו על המשך מעצרו של הפעיל הפוליטי עלא עבד אלפתאח, שמואשם בהסתה לאלימות בהפגנות שנערכו מול בניין הטלוויזיה (מאסאפרו) בקהיר ב-9 באוקטובר וסירב לעמוד למשפט בבית דין צבאי; אחרים דיברו על עקרונות החוקה שהתפרסמו בתחילת החודש וכללו סעיפים שיעניקו לצבא פטור מפיקוח פרלמנטארי וכוח למנות את הגוף אשר ינסח את החוקה.

התווית לוח הזמנים של התהליך הדמוקרטי במצרים הייתה אחת ממשימותיה וכישלונותיה של המועצה הצבאית העליונה. במקור, הציגה המועצה תהליך ארוך ומייגע שיחל בבחירות הפלמנטאריות הקרובות ויגמר (במידה והכל יתנהל כראוי) עוד כ-18 חודשים. לקראת נאומו של טנטאווי הייתה ציפייה כי המועצה תתווה דרך חדשה שתוביל מהר, ואולי אפילו באופן מיידי, לשלטון אזרחי ודמוקרטי. מיותר לציין שלא כך היו פני הדברים. למרות שנאומו הציע "זירוז" מסוים, טנטאווי הצהיר על כוונתו להישאר בשלטון עד ליוני 2012, אז ייערכו הבחירות לנשיאות. דרישתם הקריטית ביותר של ההמונים – סוף לשלטון הצבאי — לא נענתה.

בתגובה, כתב אתמול בערב מוחמד סאלם, אחד הבלוגרים הידועים ביותר במצרים, את הדברים הבאים: "זוכרים שהמועצה הצבאית העליונה אמרה שהיא תישאר בשלטון רק לשישה חודשים ונשארה ליותר משמונה? יוני 2012, בטח, אני מאמין". ברוח זו, נשארו במהלך הלילה מפגינים רבים בתחריר שדרשו דבר אחד ויחיד – שלטון אזרחי ומיד.

מעל ההתרחשויות הוסיפה לרחף עננת הבחירות הפרלמנטאריות הקרובות שטומנות בחובן בעיות רבות: המערכת האלקטוראלית הסבוכה והלא הגיונית וחוסר ההיערכות של מפלגות ותנועות מהווים סיבות טובות מספיק לדחות את הבחירות.  עם זאת, נראה שהמועצה הצבאית העליונה מעוניינת לקיימן בתאריך המתוכנן בכל מחיר.

תנועת האחים המוסלמים וזרועה הפוליטית – מפלגת החופש והצדק –תצא ככל הנראה נשכרת מקיום הבחירות בתאריך המתוכנן משום פריסתה הרחבה במדינה וסניפיה הרבים גם באזורים הכפריים. בהתאם, האחים המוסלמים נמנעו מלהשתתף באופן רשמי בהפגנה שהתקיימה אמש בתחריר בתואנה כי יש לשמור על שלווה ויציבות לקראת הבחירות. החלטה זו של האחים המוסלמים מזכירה מאוד את התנהלותם בתחילת ההפגנות שהובילו למהפכה, בהן סירבו לקחת חלק. לעומת זאת, מספר מועמדים ממפלגת אל-אחראר הליברלית ומהקואליציה השמאלית "המהפכה נמשכת", הודיעו על השהיית מערכות הבחירות שלהם במחאה על האלימות כנגד המפגינים.

העדרותם של האחים המוסלמים מההפגנות מטילה בספק את הפרדיגמה הרווחת בישראל, על פיה מדובר בכוח שעומד מאחורי המוביליזציה של ההמונים בחודשים האחרונים. לא ניתן עוד לטעון כי האחים המוסלמים הם כוח המנסה לערער את התשתית הדמוקרטית שהצבא בונה, או לפרוע את הסדר הציבורי. גם הסלאפיסטים, שרבים ראו בהם את פורעי הסדר העיקריים בחודשים האחרונים, גורשו מההפגנה באלכסנדריה בבושת פנים. כעת ברור מתמיד שהמרוויחים העיקריים משמירת הסדר הישן והשארת הבחירות בתאריך הנוכחי הם האחים המוסלמים ועל כן, כל יחס אליהם דווקא כתנועה המעוררת את "המהפכה השנייה" למען טובתה שלה, היא קונספציה שגויה. בעוד שלתנועות האיסלמיות יש תשתית באיזורים הכפריים,הודות למערכת הסוציאלית שהן מציעות, למפלגות החדשות שקמו לאחר מפלתו של מובארכ לא הייתה את התשתית להעמיק שורשים ועל כן סביר להניח שהן יפגעו מהשארת תאריך הבחירות כפי שהוא.דחיית הבחירות תאפשר זמן נוסף לבניית תשתית דמוקרטית במדינה, דבר שיכול לסייע לצמיחתן של התנועות הלא-איסלמיסטיות באזורים הכפריים של מצרים.

וכך, 5 ימים לפני תחילת הבחירות לפרלמנט, במדינה שורר כאוס. העדרה של מנהיגות אלטרנטיבית בולטת כרגע מאוד. –מוחמד אל-ברדאעי,איש אופוזיציה שרבים ראו בו המועמד ההגיוני להנהגת ממשלת המעבר, סירב להיפגש עם המועצה הצבאית העליונה; העברת הכוח לידי הרשות השופטת לא נראית כאפשרות סבירה ועל אף הצהרותיה, לא נראה שגם משאל עם ישכנע את המועצה הצבאית העליונה להעביר את כוחה למועצה אזרחית בו ברגע.

ההפגנות הנוכחיות לא התחילו פתאום. הן תוצאה של שמונה חודשים של תקוות דמוקרטיות שהתנפצו למציאות משתיקה. ובכל זאת, איש לא צפה שההמונים יחזרו לתחריר בכזו תעוזה וזעם. ככל שהבחירות יתקרבו זעמם של המפגינים צפוי לגבור ויום שישי הקרוב, המועד לפורענות גם כך, עשוי להיות נפיץ ביותר.

—–

The Egyptian People Demand Civilian Rule, Now

[Hagar Shezaf]

The Alexandria air was full of tear-gas haze and the sounds of gunshots lasted through the entire duration of Muhammad Hassan Tantawi’s, head of the Supreme Council of the Armed Forces (SCAF), first speech to the people of Egypt. The harsh images from Alexandria only increased the dissonance between Tantawi's speech – a one-time Mubarak right-hand man and Defence Minister – and reality. In his short speech, Tantawi reiterated the army's commitment to the Egyptian people and the democratic process. In addition, he repeatedly stressed that the army did not fire a single shot at Egyptian citizens. He clarified that comment immediately afterwards, by saying that the Egyptian army did everything it possibly could do to support the police force.

Tantawi’s assertion was not without foundation – the force crushing the revolt last weekend was indeed the police, and not the army. Reports coming from Cairo, Alexandria, Suez, Ismailia and other cities indicated that the police aimed their rubber bullets directly at demonstrators’ heads; doctors also reported finding live ammunition inside the victims’ bodies. But in contrast to the Tahrir demonstrations in February – when the military was viewed as the friend of the people while the police acted on behalf of the oppressive regime – this time the police were acting on behalf of the army, a link which Tantawi did his best to blur.

Nevertheless, the experience of the past few months has managed to leave an indelible impact on Egyptian society, and it seems as if last night’s statements would be insufficient to remove it. Tantawi, dubbed "Mubarak Tantawi", claimed that the procedure in which civilians have been prosecuted in military courts has been discontinued and that the military does not want to monopolize power. His claims have been ridiculed in every possible media.

Tantawi's speech stirred the Internet and it seemed as if everyone was out to disprove every single facet of Tantawi's speech: Some Twitter users wrote about the continued detention of political activist Alaa Abd Al-Fatah, who is accused of inciting violence at demonstrations held in front of the Maspero TV building in Cairo on 9 October and who has refused to stand trial in a military court; Others spoke of the underlying principles of Constitution which were published earlier this month and which included clauses that exempt the army from parliamentary supervision while giving the military the power to appoint the body that will write the constitution.

Would the election be held as planned?

Laying out a timetable for the democratic process of Egypt was one of the duties entrusted to the SCAF. It has also been one of its failures. Originally, the council proposed a long and tedious process beginning with the forthcoming parliamentary elections and ending (if all goes well) 18 months down the track. In the period leading up to Tantawi's speech there was an expectation that SCAF will fast-track the process, proposing a new path that would lead to faster, and perhaps even an immediate, transition to democratic civilian rule. This has not been the case. Although his speech offered a limited form of speeding-up, Tantawi announced his intention to remain in power until June 2012, when a presidential election will take place. But to the masses’ most critical demand – an end of military rule – there was no response.

One of Egypt’s best known bloggers, Muhammad Salam, reacted to this tonight by writing: "Do you remember how SCAF said that they will remain in power for only six months and it has already remained in power for more than eight? June 2012, sure, I believe it". Feeling the same way, many Tahrir demonstrators remained in the square overnight demanding one thing – immediate civilian rule.

The cloud of the looming parliamentary elections continues to hang over current events. Those elections in turn contain within a multitude of problems: the illogical and complicated electoral system as well as the lack of preparedness of many of the parties and movements are, by themselves, reasons enough for the postponement of the elections. However, it seems as if SCAF wants to keep on going as scheduled, at all costs.

The Muslim Brotherhood and its political arm, the Freedom and Justice Party, will most probably benefit from having the elections held on schedule, because of the movement’s presence in an organized way throughout the country and its network of branches in many rural areas. Accordingly, the Muslim Brotherhood has officially refrained from participating in the Tahrir demonstrations on the pretext that it is important to maintain tranquility and stability in the lead-up to the elections. This decision of the Muslim Brotherhood is very reminiscent of the movement’s behaviour at the beginning of the earlier demonstrations that led to the revolution, when it also declined to participate.

On the other hand a number of candidates liberal Ahrar party and the leftist "Revolution Continues" coalition announced the suspension of their campaigns in order to protest the violence against the demonstrators.

SCAF’s backsides are firmly glued to the seats of power

The absence of the Muslim Brotherhood from the demonstrations casts serious doubts on the validity of the prevailing paradigm in Israel. That paradigm sees the brotherhood as the force behind the mobilization of the masse in recent weeks. It is no longer possible to argue that the Muslim Brotherhood is trying to undermine the democratic infrastructure that the army is constructing. Nor is it possible to argue that the movement is trying to undermine the public order. The Salafists, whom many saw as the main force hell bent on destroying the public order in recent months, were driven away in disgrace from the demonstration in Alexandria.

It is now clearer than ever the main beneficiary of retaining the old order and keeping the current elections on schedule is the Muslim Brotherhood, and therefore, the notion that says that the movement is driving the "second revolution" for its own benefit, is wrong.

While the Islamic movement possesses a rural infrastructure thanks to the extensive social welfare system it provides, the new parties, which emerged after Mubarak’s downfall, are yet to sink deep roots there. It is reasonable to assume that they would suffer by leaving the election date as it is. Postponing the elections would allow them more time to build up their own infrastructure and establish a presence for the non-Islamic parties.

 And so, six days before the beginning of the parliamentary elections, chaos reigns in Egypt. The absence of an alternative leadership is very much self-evident now. Mohamed ElBaradei, an oppositionist whom many considered to be the logical candidate for an interim government leadership, refused to meet with SCAF; transfer of power to the judiciary does not seem to be a feasible option; and despite its public utterances, it appears that no referendum would convince SCAF to transfer power to a civil authority at the very moment.

The current wave of protests did not come out of the blue. They are the result of eight months of democratic hopes that have been shattered by a suffocating reality.  Still, no one anticipated the crowds to return back to Tahrir with such vigor and courage. As the elections get closer, the ire of the protesters can be expected to increase, and this coming Friday, already prone to trouble, may be the most explosive.


Written by hshezaf

נובמבר 23, 2011 בשעה 1:12 pm

פורסם בכללי, מצרים

Tagged with ,

תגובה אחת

Subscribe to comments with RSS.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: