מצרים | היסטוריה קצרה של אי-צדק: הצבא, הבחירות והעיתונות

 

[הגר שיזף]

"אני חושש שמערכת הבחירות הקרובה תהיה לא רק ראשונה אלא גם אחרונה.
אף אחד אינו רוצה בדחיית הבחירות, דחייה תהיה בגדר פשע לאומי. אך הבחירות חשופות במיוחד לביטול, ויחד עמו לביטולן של הדרישות הלאומיות, אם הסבב הראשון שלהן יוטבע בדם.
כל מערכת בחירות קודמת גררה פציעות ומוות, ואף אחת לא עברה ללא שפיכות דמים. אך אלה היו בחירות מתומרנות – תחת שליטת המדינה, מנגנון הביטחון והונאה שיטתית, ובנוכחותו של פיקוח שיפוטי שלא הצליח למנוע רציחות. אף על פי כן, המצב הפעם … מסוכן ובעייתי עוד יותר"

מתוך מאמר דעה שכתב איברהים עיסא, העורך הראשי של עיתון "אל תחריר" (תורגם לאנגלית על ידי אתר The Egypt Project).

יותר מחודש לאחר האירוע שזכה לשם "טבח מסאפרו" (הפגנה שנערכה ב-9 באוקטובר ודוכאה באלימות. לפוסט על ההפגנה, לחצו כאן), בו נהרגו 27 מפגינים מידי הצבא המצרי, נדמה שהמצב במדינה מסרב להרגע. העובדה שהבחירות הפרלמנטאריות הראשונות לאחר המהפכה נמצאות ממש מעבר לפינה (עוד פחות משבועיים) – לא מיטיבה עמו וקונפליקטים בין החברה האזרחית לצבא רק הולכים ומתגברים.

השבוע נפתח בעימותים בין כוחות הביטחון המצריים ומפגינים בעיר הנמל דמיטה שבצפון מצרים. כלי תקשורת מצריים דיווחו לפחות על שני הרוגים מקרב המפגינים ועוד 11 פצועים. ההפגנה, ששיתקה את העיר למשך מספר שעות, החלה במחאה על תוכנית חדשה שנחשפה להרחבתו של מפעל דשן בקרבת העיר, וזאת לאחר שאותו מפעל הואשם בעבר בגרימת נזק סביבתי צורב לאיזור.

בעיר אסואן, שבדרום מצרים, נערכה באותו היום הפגנה במחאה על הרג אחד המלחים המקומיים בידי קצין משטרה. בתואנה שהמפגינים עשויים לנסות ולחבל במערכת החשמל של סכר אסואן, הרשויות הכריזו על עוצר בליל ראשון והגבירו את הנוכחות המשטרתית בעיר.

האירועים האחרונים מייצגים באופן ברור למדי את המתרחש במצרים לאחרונה, ובעיקר אחרי אירועי ה-9 באוקטובר (טבח מאספרו): במדינה פושה אווירה של כאוס וחוסר שביעות רצון מהתנהלותה של המועצה הצבאית העליונה, ברשותו של מוחמד חוסיין טנטאווי, שהופקדה על השבת הסדר על כנו ובנייתה של מצרים לקראת עתיד דמוקרטי. לקראת הבחירות, רבים עוסקים בשאלת מקומה של המועצה הצבאית העליונה במצרים והמורשת (הקצרה, בתקווה) שהיא תותיר אחריה.

במהלך החודשים שלאחר המהפכה, הצליח הצבא לשמור על דמותו כמגן הלאומי ואחד העם. רבים וודאי זוכרים כי במהלך העימות בין מובארכ ותנועת המחאה, זכה הצבא לקריאות "העם והצבא הם אחד" – דבר שהביע את בטחונם, או שמא תקוותם של ההמונים, שהצבא ייצטרף לשורותיהם. אך פני הדברים השתנו בחודשים האחרונים וביקורת נגד הצבא הפכה עומדת בלב הקונצנזוס.

אחת הטענות שנשמעות לאחרונה בתקשורת המצרית דוברת האנגלית, שהנה שונה בפרט וליברלית יותר מרוב כלי התקשורת הרשמיים בשפה הערבית המצרים, היא שהמועצה הצבאית העליונה ובראשה – מחמוד חוסיין טנטאווי – פה בשביל להשאר. טענה זו נתמכת במספר פעולות מצידו של טנטאווי: חגיגות "יום כוחות הביטחון" שמצויין ב-6 באוקטובר (לציון "מלחמת ה-6 באוקטובר", הידועה גם בשמה "מלחמת יום כיפור") נמתחו השנה על שלושה ימים וביום הולדתו של טנטאווי, ה-31 באוקטובר,הונף במצרים הדגל הגבוה ביותר בעולם. העיתונים הלאומיים דאגו לפרסם תמונות של טנטאווי מצדיע בעת ביקורו בבסיס של חיל הים. בה בעת, קואליציה בשם "מצרים מעל הכל" החלה להפיץ ברחבי קהיר כרזות אשר קוראות למינויו של טנטאווי לנשיא הראשון פוסט-מובארכ. מחמוד עטיה, עורך דין וחבר בקואליציה, הכחיש כי לקמפיין יש כל קשר ישיר למועצה הצבאית העליונה או לטנטאווי: "אנחנו פשוט חושבים שמישהו מהמוסד הצבאי יהיה האדם הנכון ביותר לתפקיד, למשך קדנציה אחת, ובחרנו בטנטאווי משום שהוא עומד בראש המוסד הצבאי", הוא הסביר.

מוחמד חוסיין טנטאווי

כדי להבין את מלוא התמונה,יש לזכור שמלבד לאחיזתו בשלטון כעת, לצבא יש גם אחיזה נאה בכלכלה הלאומית של מצרים: בבעלותו מספר מספר רב של מפעלים (כולל מפעל לבטון, ג'יפים, מכונות כביסה וביקבוק מים), כמו גם שטחי חקלאות נרחבים. אחד הדברים הראויים לציון ביותר הוא שבכל שנות הליברליזציה המואצת של מובארכ, חלקו של הצבא נותר מוגן ורכושו נותר בעינו.

בין אינטרסים כלכליים לאינטרסים פוליטים, הגדיר הצבא את מטרתה העיקרית של תקופת המעבר כ"השבת הסדר על כנו" – מטרה שהנה בגדר ערך מקודש אשר אפשר לצבא לפעול כאחרון הדיקטטורים.

ועם זאת, על אף דיכוי הפגנות, העמדה לדין של אזרחים בבתי דין צבאיים ופיקוח על העיתונות, תנועות המחאה במצרים לא שוקטות ונדמה שהתקשורת מצמיחה אי-אילו שיניים:

לדוגמה, עיתון אל-אהרם באנגלית, שכאמור, שונה בתכלית מאל אהרם דובר הערבית, עבר רדיקליזציה בוטה מאז המהפכה. כך, ביום חמישי הקודם, פורסמה בעיתון כתבה תחת הכותרת "המועצה הצבאית העליונה (SCAF): היסטוריה קצרה של אי-צדק". הכתבה, שממפה באופן שטתי למדי את הפרות זכויות האדם ואיי-הצדק בהם לקחה חלק המועצה הצבאית העליונה, נפתחת כך:

"קיימים מעל לתריסר מקרים שהיו צריכים להבחן בחקירה ראויה, אך לא נחקרו, מאז שהצבא עלה לשלטון. בנוסף, הצבא התעלם מהאשמות רבות בגין התנהגות בלתי הולמת ועוולות נוספים שהוגשו לפני ואחרי תחילתו של השלטון הצבאי".

בהמשך הכתבה מתוארים מספר מקרים מעניינים שמציבים שאלות שנותרות ללא מענה בנוגע למידת האחריות של הצבא בדיכוי אופוזיציה ואלימות. הנה מספר קטן מתוכם (את הכתבה המלאה ניתן לקרוא כאן):

1. מותו של עסאם אטא: עסאם אטא היה צעיר שככל הנראה עונה למוות בכלא בידי שומרים ב-27 באוקטובר 2011. על אף ההאשמות החמורות בדבר אופן מותו, המשטרה מעולם לא חקרה את המקרה והסיקה שאטא מת כתוצאה משימוש בסמים.
2. עינויים של שני עצורים בידי הצבא והמשטרה: בסוף ספטמבר האחרון, הופץ באינטרנט סרטון בו נראו שוטרים ואנשי צבא מענים שני עצורים. הצבא הבטיח לקיים חקירה בנושא, אך מספר ימים לאחר מכן הודיע שממצאי החקירה קבעו שהסרטון מזוייף והחשודים באלימות שוחררו.
3. הקרב בעבסייה: ב-23 ביולי, אלפי מפגינים ניסו לצעות מכיכר תחריר לכיוון משרד הביטחון. כתוצאה מתקיפת מפגינים, הפעיל החברתי מוחמד מחסן נהרג. ב-30 ביולי, העיתון הממשלתי "אחבר אל-יום" פירסם את ממצאי חקירתה של המועצה הלאומית לזכויות אדם, אשר קבעה כי האלימות בעבסייה הייתה בריונות מתוכננת. לאחר מכן, הואשם הגנרל חסן אל-ראוויני בהסתה בעקבות ראיון בערוץ הטלוויזיה "דרים טי וי" לפני המצעד, בו טען כי המפגינים יהיו חמושים בבקבוקי תבערה. על אף שהתובע הכללי הגיש נגדו האשמות, המקרה הועבר לפרקליטות הצבאית ומאז לא ננקטה כל פעולה בנושא.
4. עינויים ובדיקות בתולין:ב-9 במרץ דוכאה באלימות הפגנה שהתקיימה בכיכר תחריר וזמן קצר לאחר מכן החלו להשמע עדויות רבות אודות מעצרים המוניים ועינויים בתוך המוזיאון המצרי. בנוסף, מרכז "אל נאדים" לשיקום קורבנות אלימות ועינויים, אמנסטי אינטרנשיונל, הוושינגטון פוסט וה-סי.אן.אן פירסמו ותיעדו עדויות של פעילות שנעצרו ונערכה להן בדיקת בתולין.  בתחילה הצבא הכחיש את קיומן של בדיקות הבתולין, אך לאחר מכן הבטיח לקיים חקירה בנושא. קריאות רבות להבאת האשמים לדין זכו להתעלמות מצד הצבא, וזאת על אף עדויות וראיות רבות שאותן הבדיקות אכן התקיימו.

טבלת סיכום של מקרים בהם הצבא או המשטרה מואשמים באלימות וטרם נחקרו:

Case	Date
Essam Atta	27 October 2011
Maspero Massacre	9 October 2011
The church in El-Marinab	30 September 2011
Torture video of two men by army and police	28 September 2011
The battle of Abbasiya	23 July 2011
Assault on martyrs' families	28 June 2011
Nakba Day protests	15 May 2011
Ramy Fakhry	13 May 2011
Imbaba church attacks	7 May 2011
8 April officers	8/9 April 2011
Zamalek vs Africain match	2 April 2011
Torture and virginity tests	9 March 2011
The church in Atfeeh	4 March 2011
Corruption, abuses and miscellaneous others	February 2011 –  to date.

אך אין ספק שהנושא שעומד בראש השיח הציבורי נגד הצבא לאחרונה הוא המשך העמדתם של אזרחים לדין בבתי משפט צבאיים. על אחת כמה וכמה, בהנהגת תנועות כמו "התנועה נגד העמדת אזרחים לדין צבאי" ו"הקמפיין לשיחרור עלא", נראה שמתחילה תנועת סירוב של פעילים שנעצרו ונחקרים בבתי דין צבאיים .המקרה שזכה לחשיפה הרבה ביותר הוא מעצרו והעמדתו לדין של הפעיל עלא עבד אלפתאח (לתרגום של פוסט מתוך הבלוג של עלא, לחצו כאן), שנעצר בעקבות מעורבותו בהפגנות שנערכו מול בניין הטלוויזיה (מוספארו) בקהיר ב-9 באוקטובר. בתחילת השבוע דווח כי מעצרו של עלא, שהואשם בהסתה לאלימות במהלך ההפגנה, הוארך ב-15 ימים נוספים בעקבות סירובו להחקר בידי התובע הצבאי. עלא עודנו דורש להשפט בבית דין אזרחי בטענה כי אין ביכולתו של הצבא להנהיג חקירה בנושא בה כוחותיו היו מעורבים באופן ישיר. ביום שלישי האחרון, סרב גם הפעיל הפוליטי באשה סאבר להחקר בידי התובעים הצבאיים. סאבר, שמואשם גם הוא בהסתה לאלימות, אמר לאל-אהרם: "חזרתי ואמרתי שאני נגד משפטים צבאיים לאזרחים ואני מסרב לקחת בהם חלק. אני אזרח. יחסי עם הצבא נגמרו כאשר סיימתי את שירות החובה הצבאי שלי". לאחר מכן הוסיף: "משפטים צבאיים צריכים להיות מיועדים אך ורק לאנשי צבא, כמו למשל הנשיא לשעבר חוסני מובארכ אשר – באופן אירוני – נשפט בבית דין אזרחי".

באשה סאבר, שסרב להחקר על ידי התובע הצבאי, אוחז בתמונה הקוראת לשחרורו של עלא עבד אלפתאח

על אף הביקורת הרבה על חלקה של התקשורת בהסתה לאלימות באירועי ה-9 באוקטובר (ככל הנראה בעקבות תכתיבים של המועצה הצבאית העליונה) – פרסמה השבוע אגודת העיתונאים המצרית קריאה לעיתונאים לבטא התנגדות נחרצת נגד העמדת אזרחים לדין. ההודעה קראה לעיתונאים לעמוד איתנים להגנת זכותם של אזרחים להשפט בבתי דין אזרחיים, כמובטח בחוקה המצרית. ההודעה היא בגדר הצהרה ראשונה של איגוד מקצועי נגד הפרקטיקה והיא משמעותית במיוחד משום שהיא מגיעה מאיגוד העיתונאים, שנשלט בעבר (כמו כל האיגודים המקצועיים) על ידי מפלגתו של מובארכ.

קשה להעריך את התהליך שעבר על מצרים מהמהפכה ועד היום – מהמשך דיכוי ההפגנות דרך ליברליזציה של העיתונות והשיח הציבורי, פריחתן וקמילתן של תנועות מחאה רבות, היווצרותן של מפלגות חדשות ובחירות דמוקרטיות ראשונות לאיגודים המקצועיים. התקופה הקרובה תהיה קשה, לא נראה שמישהו מטיל בזה ספק ודברים רבים עודם לא מוכנים לקראת הבחירות, אך יש לקוות שנבואתו של איברהים עיסא היא נבואת זעם וששלושת שלבי הבחירות –לפרלמנט ולנשיאות – יעברו בשלום.

[לקריאה נוספת על העיתונות במצרים שלאחר מובארכ – קראו את הכתבה "שובו של הקו האדום" מאת הגר שיזף שפורסמה ב"עין השביעית"]