קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

לוב | המורדים, המפסידים והמרוויחים

with 2 comments

פוסט שני ואחרון לעת עתה על המהפכה הלובית. לפוסט הקודם: "לוב|התקוממות עממית, מלחמת אזרחים או פלישה מבחוץ?", לחצו כאן.

[דניאל ארגו]

מי הם המורדים?

מטבע הדברים לא ניתן להקיף כאן את מלוא המידע על כל חברי הנהגת המורדים, אבל אני מאמין שהדוגמאות שבחרתי מציירות את התמונה הכללית.

מחמוד גיבריל (Mahmoud Jibril): כיום ראש מועצת המורדים, ולמעשה ראש הממשלה בפועל של הממשלה הזמנית.

טכנוקרט לובי שלמד בארה"ב (אוניברסטית פיצבורג). בשנים האחרונות למשטר קדאפי היה בין הבולטים באגף הרפורמה הלובי והוביל בתפקידו כראש הסוכנות לפיתוח הלובית את תהליכי ההפרטה במשק תוך שמירה הדוקה על קשרים עם נציגים דיפלומטיים וכלכליים של ארה"ב. בשנים האחרונות איים מספר פעמים להתפטר מתפקידו בשל חוסר שביעות רצונו מהתקדמות הרפורמות הכלכליות.

מסמכי ויקיליקס עוזרים לצייר את דמותו ואת דעותיו: במפגשים הרבים שהתקיימו בין גיבריל לנציגים אמריקאיים בשנים האחרונות צויין ש"הוא מבין היטב את האינטרסים של ארה"ב באזור", ובאחת הפעמים פרס גיבריל את משנתו הכלכלית-פוליטית וטען כי ארה"ב פיספסה הזדמנות פז עם התמוטטות ברה"מ להשתלט על המזרח התיכון דרך ה"כוח הרך" של הקפיטליזם.

לגיבריל היה חלק מרכזי גם בקשרי החוץ של המורדים, וחלק מכריע בנסיון להשפיע על כוחות נאט"ו לתקוף בלוב.

מוסטפה חליל נשיא מועצת המורדים. שר המשפטים במשטר קדאפי בשנים 2007-2011 ובעברו שופט שנחשב למתנגד משטר. היה בין הבולטים מאנשי משטרו של קדאפי שדחפו לרפורמות כלכליות וחברתיות. איים להתפטר מספר פעמים, האחרונה שבהן בשידור חי בטלוויזיה הממלכתית של לוב בינואר 2010 בשל חוסר שביעות רצונו מקצב התקדמות הרפורמות.

עבדל פתח יוניס:  מפקד צבא המורדים (עד למותו בסוף יולי השנה). היה שר הפנים בממשלת קדאפיי ואחראי על המשטרה בתחילת ההפגנות. כשפרצו ההפגנות בבנגזי ב-17 בפברואר היה בביקור בעיר והוביל כוח של חיילים ושוטרים לכיוון תחנת המשטרה בעיר. ברגע שהגיעו למקום ערק יחד עם הכוח שלו והצטרף למורדים.

ב-29 ביולי 2011 הוחזר מהחזית ליד ברגה, וכשהגיע לבנגזי נרצח בניבות לא ברורות. בהמשך פרסמה מועצת המורדים כי הוא נרצח על ידי חייליה.

היפטאר קליפה Khalifa Hiftar: כיום מפקד צבא המורדים שהחליף את פתח יונס. בעברו קולונל בצבא הלובי שערק לארה"ב, והתגורר מאז תחילת שנות ה-80 בוירגיניה ארה"ב. חזר ללוב ב-14 למרץ 2011. נחשב ליריב הגדול של עבדל יונס מפקד צבא המורדים, שנרצח בסוף יולי 2011, רגע לפני המתקפה הגדולה האחרונה של המורדים. חליפה הודה בעבר שהוא היה בקשר במשך שנים עם הCIA.

מפאת קוצר היריעה, מובא פה רק במספר קטן של דמויות מובילות: הנשיא, ראש הממשלה ומפקדי הצבא. מטבע הדברים, בגוף הנהגת המורדים ישנם נציגים נוספים לכוחות הפוליטיים השונים שמרכיבים את המורדים: נציגים של בני משפחת המלוכה הלובית כמו אחמד אל זובאייר, מספר קטן של נציגים הקשורים לקבוצות של האסלאם הפוליטי ונציגים של מספר שבטים. אבל ברור שברמת ההנהגה, בניגוד לאנשי השטח, ההגמוניה היא פרו-מערבית ופרו-קפיטליסטית ומובלת על ידי אנשים שעמדו בראש אגף הרפורמה בשנים האחרונות למשטר קדאפי. (דוגמאות נוספות הם עלי איסאווי שר החוץ של ממשלת המורדים שהיה שר המסחר בממשלת קדאפי ואחד האחראיים על פיתוח השקעות זרות בלוב).

רשימה מלאה של אנשי ההנהגה.

בין פעילי השטח והלוחמים של המורדים, בלטו שלוש קבוצות מרכזיות:

  1. פעילים איסלמיים ממזרח לוב: מזרח לוב הפכה בשנים האחרונות לאזור עם השפעה חזקה של אירגונים אסלמיים בין לאומיים. כך למשל כבר בשנת 2006 הובילה העיר הקטנה, דרנה, במזרח לוב בראש רשימת המקומות מהם נשלחו מחבלים מתאבדים לעירק.. המצב הכלכלי המחמיר בשנים האחרונות הוביל להמשך התחזקות האסלם הפוליטי במזרח לוב, ורוב המפגינים בימים הראשונים בבנגזי היו אנשי הקבוצות הללו. בזמן המלחמה עצמה, איישו לוחמים שנלחמו לצד הטליבן באפגניסטן שורה של עמדות בכירות בצבא המורדים (מפקדי אזורים כמו דרנה ובנגזי, ומפקדי כמה מהבריגדות הלוחמות). בהנהגה הפוליטית לעומת זאת תפקידם היה משני, אולי בשל רצון שלא לעורר התנגדות במערב.
  2. אנשי שבטים שקופחו על ידי קדאפי: במשך כל תקופת שלטונו עסק קדאפי בהפרד ומשול בין השבטים השונים של לוב, מימן אחדים מהם ומנע כסף מאחרים. רוב הכסף של המשטר הוזרם לשבטים במערב ובדרומה של לוב, מותיר אזורים כמו מזרח לוב והשבטים בהרי נפוסה שעזרו להכריע את המערכה על טריפולי באמצעות נשק צרפתי.
  3. כוחות פרו דמוקרטיים: הקבוצה הקטנה יותר מספרית והמאורגנת פחות מכולם. מתבססת על שכבה דקה של סטודנטים וצעירים עירוניים בבנגזי, מיסרטה וטריפולי. 

מורדים בעיר א-זאוויה, 40 ק"מ מטריפולי.


שלב 4: משטר קדאפי מתמוטט

28.7.2011  התחילה מתקפה מחודשת של המורדים במערב המדינה. אנשי שבטים באזור שקיבלו נשק מהצרפתים וכסף ממועצת המורדים התחילו במתקפה לכיוון טריפולי.

14.8.2011  הבירה טריפולי הוקפה על ידי כוחות המתקדמים מדרום וממערב, בסיוע צמוד של מסוקי ומטוסי נאט"ו.

20.8.2011  במקביל להתקדמות כוחות המורדים, יחידות צבא בטריפולי ערקו ותפסו חלקים מהעיר. לדברי מחמוד שמאם, שר המידע של המורדים, קיימו המורדים קשר הדוק במשך כמה חודשים עם כמה קצינים בכירים בטריפולי, ואלו ערקו ברגע שכוחות המורדים התקרבו לעיר.

23.8.2011  המורדים כבשו את מתחם באב אל עזזיה בלב טריפולי בו שכנה המפקדה של קדאפי.

מי הרוויח מהאירועים בלוב?

לפני המלחמה, הייתה לוב אחראית על יצוא 2% מהנפט העולמי, שהם כ-1.6 מיליון חביות נפט (הנפט הלובי באיכות גבוהה יחסית ולכן מבוקש מאוד) או במילים אחרות, כ- 46 מיליארד דולר בשנה – וזה עוד לפני שהזכרנו את שאר מחצבי הטבע של לוב. למעשה, מבין כל המדינות ביבשת אפריקה, כלכלתה של לוב הייתה הייתה העשירה ביותר.

עד שנת 2004 שותפות הסחר המרכזיות של לוב היו בעיקר איטליה, סין ורוסיה, אך כניסתן של חברות צרפתיות, קנדיות, בריטיות ואמריקיאיות בשנים האחרונות, שינתה במעט את יחסי הכוחות.

כשפרצה מלחמת האזרחים בלוב שותק חלק גדול ממשק האנרגיה הלובי. החל ממרץ, לא הצליחה חברת הנפט הלאומית הלובית NOC לייצא נפט וגז בשל המצור הימי שהוטל על לוב על ידי כוחות נאט"ו ובשל איסור הסחר עם לוב.

המדינה שניהלה עבור המורדים את עינייני הכספים הייתה קטאר. קטאר, המדינה הערבית שתמכה במורדים בגלוי לכל אורך הדרך הגדילה לעשות וסחרה בשם המורדים בנפט במזרח לוב, על מנת לאפשר לחברות בינלאומיות גישה נוחה לתשתית פיננסית בטוחה. אין ספק ש-1.4 מיליארד דולר בחודש, סכום המבוסס על יצוא הנפט משטחי המורדים, הם סכום שקשה לסרב לו בשעת מלחמה. המורדים קיבלו מקטאר גם סיוע בנשק וציוד צבאי החל ממרץ 2011, ומטוסי חיל האוויר הקאטרי אף השתתפו בתקיפות בלוב בשלב מאוחר יותר. כאשר נשאלו בכירים קטאריים על מהות המשלוחים, תשובתם הייתה שהאמיר של קטאר מודאג עמוקות מהפרות זכויות האדם בלוב, ושהנשק נועד לסייע לאזרחים להתגונן מפניהם.

לכן, לא פלא שדגל קטאר התנופף לצד דגל המורדים על החווילה ההרוסה של קדאפי ב-23 באוגוסט 2011.

החברה שניצלה בצורה המיטבית את האופציות החדשות לסחר בנפט הייתה חברה בינלאומית מסתורית בשם VITOL. מדובר בחברה בעלת עבר מפוקפק –  עוד בשנות ה-90 הסתבכה החברה בסחר בנפט עם פושעי מלחמה סרבים ובשנת 2007 הורשעה בשל סחר עם סאדם חוסיין בזמן האמברגו על עיראק, VITOL צמחה במהירות מפתיעה בשנים האחרונות והפכה לאחת מחברות האנרגיה הגדולות בעולם. משרדי החברה נמצאים באירופה ולאחרונה גם בארה"ב והבעלים שלה הם 330 שותפים-משקיעים (עליה של קרוב ל100% בשנה האחרונה).

VITOL שלחה מכליות כבר במהלך מרץ 2011 לבנגזי, בניגוד לאמברגו. בעסקה הראשונה, רכשה החברה נפט בשווי 129 מיליון דולר. הכסף, כאמור, עבר דרך קטאר. (פרטים נוספים על כלכלת המורדים)

ומי עוד אמור להרוויח משינוי המצב בלוב? אחד המנהלים של AGOCO לא הותיר הרבה סימני שאלה. בראיון לרויטרס, הוא אמר: "אנחנו מעדיפים לעבוד כעת עם צרפת בריטניה ואיטליה ולא עם רוסיה וסין….קטאר שלא הייתה שותפה בשוק הלובי תכנס כשחקן משמעותי". האמירות הללו גרמו כמובן לעליה חדה במניות של החברות הרלוונטיות שהגדולה שבהנן היא TOTF.PA הצרפתית.

מי הפסיד מהאירועים בלוב?

רוסיה וסין הן המדינות שללא ספק יפגעו הכי קשה מהשינוי הפוליטי בלוב. נשיא המועצה לסחר רוסי-לובי תיאר בראיון לרויטרס את המצב הצורה הבוטה ביותר "איבדנו את לוב לחלוטין, החברות שלנו לא מורשות לפעול שם יותר. היום נאט"ו הוא בעל הבית והוא יקבע מי ירוויח ומי לא".

אלא שהרווח וההפסד לא מסתכמים רק במשק הלובי. קריסתו של משטר קדאפי שהיה מעורב בכמעט כל הזדמנות עסקית באפריקה, לרוב תוך שיתוף פעולה עם סין, פותחת פתח למרוץ כלכלי חדש ביבשת עם נקודת זינוק נוחה בהרבה עבור האירופאים והאמריקאים. אבל זה כבר סיפור אחר.

התקשורת

בעולם היום קשה שלא להתייחס לתפקיד של התקשורת בעיצוב דעת הקהל העולמית.

ההפיכה הלובית קיבלה יחסי ציבור מעולים מתחילתה. הדיווחים בתקשורת היו אחידים באהדתם למורדים, וקולה של הממשלה הלובית כמעט ולא נשמע. הרשת שבלטה בפריסתה הרחבה בשטח ובאהדה לא מוסתרת למורדים מתחילת המלחמה הייתה אל ג'זירה. האהדה הייתה דו צדדית: המורדים שיתפו פעולה כל הזמן עם כתבי הרשת, והשיא היה בקריאה לגדוד של המורדים על שם צלם של אל ג'זירה (עלי חסן אל גבאר) שנהרג בקרבות ליד בנגזי.

אל ג'זירה שייכת כזכור לממשלת קטאר, בעלת אינטרס מהותי במתרחש בלוב.

——-

נראה שהתשובה לשאלה: מה התרחש בלוב – התקוממות עממית, מלחמת אזרחים או פלישה מבחוץ? – היא: כל התשובות נכונות. מה שהחל בחודש פברואר 2011 בלוב התאפשר משום מפגש – אינטרסים של קבוצות שונות, ובעלות אינטרסים שונים בד"כ, ששילבו כוחות בנקודה מסויימת בזמן. וספק אם יוכלו לעשות זאת שוב.

על סמך המידע שהצגתי נראה כי תסיסה חברתית ארוכת שנים על רקע כלכלי הבשילה בפברואר במזרח לוב בעקבות הארועים בתוניס ומצרים, וגלי המעצרים בבנזי בינואר. מי שהובילו את ההפגנות בהתחלה היו ברובם פעילים של תנועות שקשורות לאסלם הפוליטי.

ההפגנות נוצלו כשעת כושר לנסיון הפיכה שתוכנן כבר קודם על ידי האגף הרפורמי במשטר קדאפי בתמיכת מדינות המערב, שחששו משינוי כיוון של קדאפי ונסיגתו מהרפורמות של השנים האחרונות. כך הפכו תוך שעות בודדות הפגנות לא אלימות להתנגשויות חמושות, שהביאו את המורדים לסיפו של ניצחון בסוף פברואר.

כשבמהלך מרץ התאוששה הממשלה והייתה קרובה להביס את המורדים, הטילו בעלי בריתם את כל כובד משקלם על מנת לסייע למורדים. קטאר דרך אל ג'זירה, צרפת ובריטניה דרך ההכרה במורדים ובהמשך במהלך צבאי שחרג מהמנדט שניתן לו. כל אלו וידאו כי הצד בו הם תמכו ינצח במלחמה. כעת הם גם יהיו שם על מנת לקטוף את פירות הנצחון.

ומי שישאר מאחור עלולים להיות אזרחי לוב החדשה. הנהגת המורדים תתמיד ותעמיק בוודאי את הרפורמות הכלכליות ותשלים את הפרטת המשק הלובי לקול מחיאות הכפיים של המערב. קשה להאמין שהדבר יטיב עם רמת החיים של תושב לובי ממוצע, במיוחד כשבנוסף להוצאות הרגילות יצטרכו המורדים לשקם את התשתיות ההרוסות במדינה.

הסוכרייה שתנתן לאזרחי לוב תהיה חוקה חדשה ובחירות חופשיות יותר מאלו של זמן קדאפי. אלא שכולנו יודעים עד כמה במערכת שבה אין שום מסורת של איזונים (מעולם לא התקיימו בחירות בלוב), המשמעות של הצבעה היא בהרבה מקרים חסרת השפעה אמיתית על המתרחש.

מאחר וממשלת לוב החדשה מחוייבת לדרך כלכלית ברורה, היא תגיע תוך זמן לא ארוך, לעימות מול השכבות העניות והארגונים האסלמיים שלחמו למענה. לא יהיה זה מפתיע אם בהדרגה, תחת הלחץ מלמטה, תחזור האליטה החדשה של לוב לשיטות המשטר של קדאפי.

הסיפור של לוב ב-2011 אינו ייחודי בהיסטוריה של המאה ה-20. איראן בשנות ה-50, צ'ילה בשנות ה-70, ניקרגואה בשנות ה-80, כולן דוגמאות בהם שילוב של תסיסה פנימית וכוחות חיצוניים הפילו משטר אחד והעלו משטר אחר, נוח יותר עבור המערב. יחד עם זאת, כלי התקשורת והרשתות החברתיות מוסיפים מימד נוסף, של המאה ה-21, להרפתקאות מדיניות וצבאיות. שנים רבות עוד יעברו עד שנגיע לפענוחם של ארועי האביב הערבי של 2011, שנה בה התערבבו אינטרסים ודרכי פעולה ישנות עם מהפכות עממיות שמהירות פעולתן והשפעתן הוכפלו עשרות מונים. עבור אלו שרוצים לקחת חלק ולהבין את המתרחש ולעצבו, הבנה עמוקה יותר של הארועים האחרונים במזרח התיכון תהווה כלי ראשון במעלה.

[לחלק הראשון של סדרת הפוסטים על לוב, לחצו כאן]

Written by hshezaf

אוקטובר 6, 2011 בשעה 10:00 am

פורסם בכללי, לוב

Tagged with ,

2 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. פוסט מאד מעניין ואינפורמטיבי.
    שאלה קטנה – מה בעצם האינטרס של המערב? אם ממילא קדאפי הלך בשנים האחרונות לכיוון פרו-מערבי, מה היתרון בהפלה שלו, שיכולה להביא לעליית שלטון אנטי-מערבי? בכתבה מוזכר שהיה חשש שקדאפי יפנה לכיוון שונה, השאלה היא אם זו תשובה מספיקה. צריך גם לקחת בחשבון שהמלחמה גרמה לירידה חדה בתפוקת הנפט של לוב, דבר שבטח פגע בחברות הנפט.
    תודה

    רונן

    אוקטובר 10, 2011 at 12:55 pm

  2. […] השני בסדרה, לחצו כאן] Share this:שתפופייסבוקדוא"לStumbleUponטוויטרלהדפיסLike […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: