קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

סוריה | חאפז אל אסד

with 5 comments

בשנת 1970 תפס חאפז אל-אסד את השלטון במדינה שעוברת תהפוכות מבניות סוציאליסטיות מרחיקות לכת. בשנת אלפיים נפטר, והוריש לבנו משטר אוטוקרטי, אליטיסטי ושנוא, במדינה שסובלת מתת-פיתוח קשה. מה קרה בשלושים השנים האלה? פרק רביעי בסדרה.

[חגי מטר]

כפי שראינו בסוף הפרק האחרון, הנשיא הטרי חאפז אל-אסד התחיל את שלטונו ברגל ימין. רוכב על הצלחות המהפכה ועל התמיכה העממית בה, המשיך אסד מתוך אינרציה לקדם את הרפורמה האגררית ואת ההלאמות, אך בו זמנית התחיל למצוא לו בני ברית מהאליטה הסונית המבוססת, שיעזרו לו בהמשך לייצב את שלטונו בתמורה למיתון האג'נדה הסוציאליסטית.

גם מלחמת אוקטובר 1973 עם ישראל עשתה לאסד טוב. אחרי התבוסה המחפירה של 67', ההישגים המוגבלים והאבידות הרבות בצד הישראלי יצרו בסוריה תחושה של ניצחון, שנזקף לזכותו של אסד.
באותן שנים ממש, זינוק במחירי הנפט העולמיים הגדיל את הכנסות המדינה מהבארות (המעטות יחסית) שבתחומה, הבטיח יותר תמיכה של מדינות ערביות שכנות, והוביל לגל של מהגרי עבודה סורים למדינות המפרץ העשירות, ששלחו כסף הביתה וחיזקו את הכלכלה הסורית.

משוריין סורי, 1973

המצב הכלכלי והתמיכה הרחבה אפשרו לאסד לחזק את אחיזתו בשלטון. ההנהגה החדשה שהתחיל לעצב התבססה על משפחתו המורחבת ובני כפרו בדרגים הגבוהים ביותר, הישענות משמעותית על עלאווים במעגלים הרחבים יותר, תוך הקפדה לתת ביטוי ומקום מספק גם לבני הברית באליטה הסונית העירונית.

השליטה הבעת'יסטית התרחבה בהקפדה גם לתוך הנהגת איגודי העובדים והאגודות המקצועיות, בשל ניסיון העבר של הנזקים שאלה יכולים לעשות (שביתות והפגנות ששיתקו את המדינה בימי המנדט, המשטרים הצבאיים, ועוד). איגודים מתחרים לאלו שבחסות השלטון נאסרו. גם בשירות הציבורי התחזקה המפלגה, וטפסי קבלה לעבודה התחילו לכלול סעיף של שייכות מפלגתית – חברות בבעת' הפכה לכמעט-תנאי לקבלה למשרות, ולקידום. כשהבעת' שולטים בכל תחומי הכלכלה בשל ההלאמות, אין פלא שמספר החברים במפלגה זינק מאלפים בודדים באמצע שנות השישים למאות אלפים עד אמצע שנות השבעים.

ולפעמים החגיגה נגמרת

תקופת החסד של אסד נגמרה ב-1976. המשבר, שעתיד היה להימשך שש שנים, התחיל בהחלטה לפלוש ללבנון ולהתערב במלחמת האזרחים שבה. הבחירה של אסד לתמוך בממשלה נוצרית, מארונית וימנית נגד הפלסטינים ונגד השמאל עוררה גל סרבנות אדיר בצבא, וקצינים, חיילים, ולפעמים אף יחידות שלמות סירבו להילחם.

גלי טיהורים, מעצרים, וחיזוק הגורמים העלאווים במערכת לא הצליחה לעצור את המרד בצבא, שלא הפך ללוחמה-פנימית ממש, אבל הבהיר לאסד שוב עד כמה חשוב לחזק את השליטה בגוף החזק ביותר במדינה. עד סוף שנות שלטונו יהפכו העלאווים, שמהווים כזכור רק 7% מאזרחי המדינה, ל-70% מחיילי הקבע, ול-80% מהקצונה, וזאת בצבא שהגיוס אליו הוא חובה על כלל האזרחים.

הפלישה ללבנון והסרבנות בצבא הציתו את אש המרד בכל רחבי המדינה, לאחר כמה שנים בהן הרפורמות הסוציאליסטיות צומצמו על ידי אסד. פליטים לבנונים זועמים התחילו בלוחמת גרילה נגד השלטון, ובמקביל אליהם התחילו גם האחים המוסלמים – עדיין בני בריתה של האצולה הישנה, שהתחילו בשנים אלה להתקרב גם לשכבות אחרות באוכלוסייה – בלוחמה משלהם. פגיעה בתשתיות השלטון ובסמליו ורציחות של פוליטיקאים ואנשי צבא עלאווים הלכו ורבו.

הפגנות אזרחיות, לא אלימות, התקיימו גם בערים, שבהן מצוקת הדיור שיצרו המוני הפליטים מלבנון השפיעה על עלות המחיה. להפגנות אלה הצטרפו סטודנטים שמחו על ריכוזיות המשטר, וקומוניסטים וסוציאליסטים שהודרו בהדרגתיות מהגישה למוסדות קבלת ההחלטות.

בהתאם למסורת של המנדט, ולאחר מכן של שישקאלי, אסד הגיב בו-זמנית בדיכוי אלים, במעצרים, בטיהורים במנגנוני המדינה, בהעלמת מתנגדים פוליטיים – וגם בהבטחת רפורמות חלקיות, ופתיחה של המערכת הפוליטית. במהלך שלמעשה רק עודד את צמיחת המחאה נגדו, הודיע אסד על קיום בחירות דמוקרטיות באיגודי העובדים ובאגודות המקצועיות, מה שפתח את הדלת בפני השמאל להשתלט גם על אלה וגם על אלה באמצעות הקלפיות במהלך 1978-9.

שינוי זה בישר את הצטרפות העובדים למאבק באסד, ומיד אחרי הבחירות, בשנים 1979-80, התחיל גל של שביתות שפגעו קשות בכלכלה. מספר עורכי דין הקימו את האגודה הסורית לזכויות האדם בעקבות מעצרים של חבריהם, והתחילו להפיץ דיווחים בעולם על הדיכוי הננקט כלפי מפגינים. עד היום האגודה היא אחד מהגופים החשובים שמדווחים על הנעשה בסוריה.

הסכיזמה של אסד בין היענות לדרישות לבין לחימה עיקשת נמשכה. בעוד שהוא מדכא קשות את האחים המוסלמים, נאלץ אסד להיכנע לדרישות של שובתים, בעיקר בתחום הנפט, ולהעלות משכורות ולשפר תנאים. לקראת מכת נגד רצינית שתכנן, בשנת 80' הוכפלו המשכורות בצבא, ובשירות הציבורי הועלו ב-75%. מהלך זה הוביל אמנם לרגיעה חלקית, אבל המאבק לא פסק, האופוזיציה גדלה והתחמשה, והתחילה להשתלט על ערים, תחנות משטרה ואפילו בסיסי צבא, במקביל לטרור אישי נגד בכירים עלאווים. האופוזיציה השמאלית השתלטה כמעט לגמרי על חאלב, אחת הערים החשובות במדינה, והאחים המוסלמים השתלטו בכוח על העיר חמה.

המשטר הגיב בחיסול העצמאות הטרייה באיגודים, במעצרים המוניים, הוצאות להורג ללא משפט, עינויים קשים, ושליחה לגלות של מתנגדי משטר. ב-81' הוטל מצור על חאלב, והעיר הופצצה קשות עד שנכבשה מחדש, תוך הרג של אלפיים אזרחים. שיא השיאים, שמוזכר לא פעם בעיתונות בימים אלה ממש, היה הטבח שבוצע בכיבוש המחודש של חמה. מקורות שונים נותנים הערכות שונות על מספר ההרוגים בטבח, כשהגרסה המינימליסטית ביותר עומדת על עשרת אלפים נרצחים, והמקסימלית על 30 אלף. טבח זה בישר את סופה של ההתקוממות בת שש השנים, אבל הצלקות שיצר לא יתאחו במהרה, אם בכלל.

חמה, 1982

לאסד נותרו עוד שמונה שנים של שימור המצב הקיים, בתמיכת ברה"מ, ועם מעט מאוד אופוזיציה מעשית – שכן רוב ההנהגה גלתה (בעיקר לאנטליה), נכלאה או נהרגה. המפלגות המשיכו להתקיים באופן לא חוקי, וחברות בהן הפכה לעילת מאסר. חברות באחים המוסלמים, שתמיד נתפסו על ידי משטר אסד כאיום הכי גדול על שלטונו, הפכה לעונש בר מוות.

הרטוריקה הדומיננטית של האיגודים מטעם השלטון שמה דגש על פאן-ערביות ועל הצורך שפועלים יעבדו באופן עיקש ומסור למען הצלחת הסוציאליזם הערבי הכללי – כלומר, יוותרו על הרווחה הפרטית שלהם.

בסיסי הכוח של אסד נותרו בקרב האיכרות, במעגלים מסוימים של הבורגנות העירונית, בצבא, במידה חלקית בשירות הציבורי, וכמובן שבעיקר במסגרות המשפחתיות והעדתיות שסביבו. בשנות השמונים הרגיש אסד מספיק יציב בשביל להתחיל לחלק דיווידנדים למקורבים: הכלכלה אמנם עדיין נשארה מרוכזת על ידי המדינה, אבל זו העניקה חוזים לביצוע עבודות וזיכיונות לניהול מפעלים לחברות פרטיות, שבדומה למצב במצרים לרוב נשלטו על ידי ידידי השלטון, אם לא ממש על ידי חברי המפלגה הבכירים.

במקביל, להון העצמאי ניתנו ערוצי ביטוי בתחומים שהמדינה לא התערבה בהם, כמו נדל"ן עירוני ובניין. שכבה חדשה של מתעשרים, המורכבת מעלאווים ומסונים יחדיו, הלכה וגדלה, ופערים חברתיים חדשים נוצרו במקום אלו שהבעת' מחקה בתחילת שלטונה. מגמה זו רק תלך ותתעצם בשנות התשעים.

נפילת ברית המועצות, מקור הנשק העיקרי של המשטר, הייתה מכה קשה לאסד, שהיקפה המלא יתברר רק בתחילת שנות האלפיים. אסד חיפש לעצמו בעלי ברית חדשים, והתחיל התקרבות מגומגמת ומחודשת לצרפת, המעצמה הקולוניאלית לשעבר.

גם ארצות הברית הפכה בן לילה לשותפה פוטנציאלית. אסד, שממילא היה יריבו של סדאם חוסיין ותמך בטהרן במלחמת איראן-עיראק, הצטרף לקואליציה האמריקאית במלחמת המפרץ הראשונה. הנשיאים ג'ורג' בוש (האב) וביל קלינטון האמינו בסיכוי לגייס את סוריה למערך ההשפעה האזורי שלהם, אבל הניסיונות לקדם הסכם שלום סורי-ישראלי כשלו, ומגמות הליברליזציה של הכלכלה שאסד יזם כדי לרצות את המערב הסתכמו למעשה בעיקר בהפרטות לידי מקורבים, ולא בפתיחת סוריה למשקיעים זרים, כך שההתקרבות לארה"ב נותרה מוגבלת.

בהיעדר גב חזק בשדה הבינלאומי, מצאה את עצמה סוריה לא פעם במצבים מביכים. כך לדוגמא בשנת 1998 גברה המתיחות בין סוריה לתורכיה על בסיס התמיכה הסורית במחתרות הכורדיות. תורכיה איימה על סוריה במתקפה צבאית, ואסד נאלץ להפחית את התמיכה בכורדים, ולמתן את הדרישות הסוריות להשתלטות מחודשת על חבל אלכסנדרטה (שכזכור מהפרק השני, נקרע מסוריה והועבר לתורכיה במסגרת העצמאות שקיבלה מצרפת).

בכל השנים האלה לא זכתה סוריה להתפתחות משמעתית בתחומי הכלכלה, הטכנולוגיה או התשתיות. קווי טלפון וניידים נותרו מעטים, האינטרנט לא הגיע לסוריה בכלל, והמגזר הפיננסי כולו נשלט על ידי הממסד העייף, שלא יזם פתרונות רציניים לבעיות האבטלה והעוני. היענות חד פעמית לדרישות לאמצעי בטיחות מוגברים בתעשיית הנפט הייתה, ככל הנראה, הצעד הגדול ביותר שהמשטר עשה למען הפועלים, והתחושה שסוריה נשלטת על ידי קבוצת מיעוט צרה, שנשענת על צבא והון כדי לקיים את עצמה, יצרה התמרמרות גוברת בחברה.

משפחת אסד

זה היה המצב בשנת אלפיים, כשחאפז אל-אסד מת, ובנו בשאר, רופא העיניים מלונדון, עלה לשלטון. על שנותיו של אסד ג'וניור, עד וכולל המאבק הנוכחי נגד שלטון בית אסד, בפרק הבא והאחרון.

הפרק הראשון: הקדמה, העת העתיקה והאימפריה העות'מאנית 

הפרק השני: סוריה בימי המנדט, תחילת העצמאות, וקע"ם

הפרק השלישי: שנות השישים הסוערות

[הפוסט על סוריה פורסם גם במיי סיי של חגי מטר]

 

Written by hshezaf

יוני 12, 2011 בשעה 4:15 pm

פורסם בכללי

Tagged with ,

5 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. נוקדנות קלה: ה"משוריין הסורי" שבתמונה אינו משוריין אלא משגר טילי קרקע-אוויר SA-6. עוד תמונות ופרטים כאן: http://he.wikipedia.org/wiki/2K12_%D7%A7%D7%95%D7%91

    ערןב

    יוני 12, 2011 at 5:31 pm

    • אין פה טעות גם משגר הוא משוריין

      ג'ו

      יוני 12, 2011 at 7:25 pm

  2. […] הפרק הרביעי: סוריה בתקופת חאפז אל אסד […]

  3. […] הצרפתי לקע"ם. פרק ג' – שנות השישים הסוערות. פרק ד' – שלטונו של חאפז אל-אסד. פרק ה' –בשאר אל-אסד: עלייתו ונפילתו? Share […]

  4. א ס אל סל ן, א ר ת ת ם , אם ת , ר ע ת עת מ ממ ת על ס .


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: