קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

פרשנות | איסאנדר אל-אמראני: השלטון התקלף משכבותיו

with 9 comments

[איסאנדר אל-אמראני, הערביסט.נט, במיוחד עבור "קו חוץ" | מאנגלית: דימי ריידר]

פרשן ה"אקונומיסט", בעל הטור באלמסרי-אליום, ומבכירי הפרשנים והבלוגרים בעולם הערבי, איסאנדר אל-אמראני, מבאר את הפוליטיקה הפנימית של המערך השלטוני במצרים בעת המהפכה, בפוסט מיוחד עבור קו חוץ. הפוסט הוא חלק מפאנל אלקטרוני של פרשניות ופרשנים ממצרים וארה"ב  שינתח את הארועים במצרים בשעות ובימים הקרובים. יש לכם שאלות לאיסאנדר? כפתור התגובות לרשותכם.

ארועי השבוע האחרון היוו אתגר עבור המשטר המצרים, אולי האתגר המשמעותי ביותר מאז שהצבא הפיל את בית המלוכה ב1952. מה שאנו עדים לו הוא מאבק להשרדות לא רק של חוסני מובארק, אלא של משטר שלם ועצם שיטת המשטר. המשבר קילף את שכבות המשטר כאילו האחרון היה בצל: קודם הותקפה מפלגת השלטון הלאומית-דמוקרטית, NDP; לאחר מכן, פוטרה הממשלה; כעת מתערער מוסד הנשיאות, ומה שנשאר הוא העיקר: הצבא.

נכון לעכשיו, הממשלה והNDP כמעט ולא רלוונטיות. כמה שרים שמצאו שאינם מסוגלים עוד לעמוד לצידו של משטר שהשפעתם עליו כה מועטה, כבר התפטרו. מי שנשאר הם משגיחים טכנוקרטיים, גברים ונשים שמועילים אולי להמשך תפקוד מגנוני המדינה, אבלניצבים כיום מול מרד פנימי בתוך המערכות האדמינסטרטיביות שלהם, ויבלו את השבועות הקרובים בכיבוי אלפי שריפות קטנות. הפחות פופולריים שבהם אולי כלל לא ישרדו את תקופת המעבר, גם אם אלה שנתפסו כמושחתים ביותר או כאחראים למדיניות הכלכלית הנאו-ליברלית והבלתי פופולרית כבר עזבו. המשטר משתמש בהם כשעירים לעזאזל, לא תמיד לגמרי בצדק.

המשטר ניסה לעשות שעירים לעזאזל מהמנהיגים הכי פחות פופלריים של מפלגת השלטון, ומינה מזכ"ל חדש: חוסאם באדראווי, גניקולוג שמחזיק באימפריה עסקית-רפואית. באדראווי נחשב מזה זמן רב לנציג האגף הליברלי במפלגתו, שתמך בשיפורים בתחום זכויות האדם ורפורמות במשק. בתחום הראשון הם נכשלו, והתחום השני אינו פופולרי בקרב רוב הציבור (גם אם במקרים ספציפיים בהחלט היה צורך ברפורמות). באדראווי הפתיע רבים אתמול כשהודיע קבל עם ועדה שהוא דחק בנשיא מובארק להתפטר. נכון לעכשיו, לא ברור האם הוא מייצג את רוב המפלגה או רק את עצמו וכמה חברים מפלגה שחושבים כמוהו (התרחיש האחרון סביר יותר). מכאן ניתן ללמוד שהNDP מחוץ לעניינים, ולא תחזור להיות רלוונטית עד שליבת המשבר, עניין מובארק, תבוא על פתרונה. מנהיגים מפלגתיים דוגמת באדראווי, שתמכו בעבר בניסיונו של ג'מאל מובארק לרשת את אביו, מתרכזים כנראה בלמצב את עצמם כתומכים של האיש שהם מאמינים יהיה הנשיא הבא: עומאר סוליימן. כל זה רק מאשרר את האבחנה הוותיקה של הNDP כמפלגה של אופרטוניסטים. בטווח הבינוני, אחת משאלות המפתח תהיה האם הNDP תצליח לנתק עצמה מהמדינה לאחר שתפקדה באופן מסורתי כאחת משלוחותיה. נכון לעכשיו, המפלגה נדחקה לשוליים.

שחקני המפתח הנותרים הם מובארק עצמו, וארבעה אישים שרב המשותף להם- סוליימאן, שר הבטחון מוחמד טאנטאווי ורה"מ אחמד שפיק; כולם אנשי צבא, מקורבים למובארק ונהנים ממערכות יחסים ארוכות ואישיות עמו. מובארק דוהה במהירות, וסוליימן נכון לעכשיו הוא הנשיא דה פקטו. אבל לאנשי הצבא היו כמה סיבות לא לרצות להיפטר ממובארק לחלוטין.

– נאמנות אישית וההבנה שמובארק מסמל את הלגיטימות שלהם עצמם.

– חשש מפני בעיות חוקתיות שיצור סילוקו של מובארק – פעולה כזאת תהווה מהפך צבאי, או תהפוך אזרחים – יו"ר הפרלמנט או נשיא בית המשפט העליון – לנשיאים זמניים שאין בכוחם לתקן את החוקה או לפזר את הפרלמנט.

– הסבירות לפילוגים בשורות הצבא סביב שאלת המשך הדרך, כאשר פשרה על תפקיד עוצמתי יותר לסוליימן תיתכן כמחסום בפני סכסוך חמוש בין הפלגים השונים בצבא, במיוחד בין הצבא הסדיר לבין המשמר הנשיאותי.

העניין החוקתי הינו בעל חשיבות: המשטר המצרי היה לגליסטי שנים רבות, והחוקה עדיין משרתת כעלה תאנה המספק לגיטימיות לצבא. אם הצבא יחולל מהפך ויפיל את מובארק, הוא יזכה אולי לפופולריות קצרת-טווח, אך זו עלולה לפתוח את הדרך לדרישות נוספות מפי התנועה הדמוקרטית – כולל הדרישה להתחלק בשלטון בממשלת המעבר שתקום. הצבא – גם הקצונה הבכירה וגם קצינים ספציפיים – הצהירו שוב ושוב שלא יירו על מפגינים. אלימות שכזו עלולה להפוך את המשבר ממחאה המונית למלחמת אזרחים, דבר שאיש אינו מעוניין בו. הבעיה העיקרית של הצבא כרגע היא שבהעדר ניסיון בתקשורת ישירה עם הציבור, הוא נתפס כאוטוריטרי, מתנשא ונוקשה. הצבא זקוק גם לפתרון לשאלת המעבר ממובארק למשטר חדש, וגם לאמצעים יעילים לתקשר את הפתרון הזה לאזרחים. כרגע, נראה שאין לצבא לא את זה ולא את זה.

טרם ברור באיזו דרך ינקוט הצבא כעת שהשלטון כולו בידיו, אבל סביר להניח שהשלטון יעבור למסגרת אזרחית כלשהי בקרוב. טרם ברור גם מה ההשלכות של פרישת מובארק והודעת סוליימן על מעבר השלטון למועצה הצבאית על סוליימן עצמו. כרגע לא ברור אפילו האם הוא חבר במועצה הצבאית. אבל כבר ברור לחלוטין שהוא לא מונה לנשיאות.

איסאנדר

Written by Dimi

פברואר 11, 2011 בשעה 9:54 am

פורסם בכללי

9 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. למה הכונה במשפט "המשאר היה ליגליסטי?" הרי מובראק שינה את החוקה כמה פעמים לנוחותו.

    ארן

    פברואר 11, 2011 at 7:40 pm

    • זה לא משנה שהוא שינה את החוקה.
      היא עדין מקור הלגיטימיות של המשטר המצרי

      דורון

      פברואר 11, 2011 at 8:44 pm

  2. תודה על הפרשנות.

    אגב, אני מניח שהוא לא חיבר את זה בעברית. לא מגיע קרדיט למתרגם?

    אסף ברטוב

    פברואר 11, 2011 at 10:14 pm

  3. אה :) התרגום שלי (דימי).

    twentyfivehours

    פברואר 11, 2011 at 10:17 pm

  4. מעניין.
    האם הצבא מקשה אחת? האם עומר סלימן שולט עדיין במוחאבארת?

    שי

    פברואר 11, 2011 at 11:08 pm

  5. הייתי שמח להרחבה של ההשערה שהצבא יעביר את כוחו לגוש אזרחי…
    האם הם יעשו את זה משום שהמחנה הדמוקרטי בוער… ? מדוע שלא ישתמשו במצב הנוכחי כדרך למנף שלטון צבאי נוקשה… ?
    ברור לי שהעתיד לוט בערפל, אבל הייתי שמח לדעת מה מטה את מחשבה לכיוון הזה.

    איתי

    פברואר 12, 2011 at 12:26 pm

  6. ניטפוק: גינקולוג, לא גניקולוג. טעות נפוצה ומצערת.

    הראל

    פברואר 12, 2011 at 10:43 pm

  7. […] איסאנדר אל-אמראני מחכה גם הוא לשאלותיכם – על המאמר שלו בקו חוץ ועל עתיד מצרים […]

  8. […] איסאנדר אל-אמראני מחכה גם הוא לשאלותיכם – על המאמר שלו בקו חוץ ועל עתיד מצרים […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: