בריטניה | ממלכה בלי מלך

אם כן, הבחירות בבריטניה אשר התקיימו ביום חמישי הסתיימו בפרלמנט תלוי ובחוסר ודאות בנוגע לעתיד. בניגוד לדיווחים העיקשים בתקשורת הישראלית, השמרנים לא ניצחו בבחירות; הם רק קיבלו את מירב המנדטים.

על פי החוקה הבריטית, מפלגה צריכה לזכות ב326 מתוך 650 מושבי הפרלמנט כדי שתוכל להרכיב ממשלה לבדה. השמרנים זכו ב305 מושבים בלבד. את כולם לקחו מהלייבור, שאיבדה 91 מושבים. הליברל-דמוקרטים, בניגוד לכל התחזיות על "המהפכה הצהובה" ולמבוכת עיתון הגרדיאן, שבאופן חריג למדי אימץ את המפלגה הקטנה כמועמדת לנצחון בבחירות, לא רק שלא סחפו את ההמונים אלא אפילו איבדו חמישה מושבים. המצב שנוצר דוחק את השמרנים להרכיב קואליציה – בפעם הראשונה מזה עשרות בשנים. ואם זה לא מספיק, הרי שהם יידרשו להרכיב אותה עם מפלגה שמיצבה עצמה שמאלה מיריבתם המסורתית, הלייבור.

המצב שבו אין מנצחים אינו מסתכם רק בתוצאות הבחירות העגומות. הפרדוקסליות מתפשטת לכל תרחיש ולכל אחת מהמפלגות:

• מצד אחד, השמרנים זכו במירב הקולות אבל לא יכולים להרכיב ממשלה.
• מצד שני, המפלגות השמאליות – לייבור והליברל-דמוקרטים – זכו ביחד בכמעט כפליים מקולות השמרנים. לדידם של כמה בכירי לייבור, זה אומר שהימין דווקא הפסיד בבחירות.
• מצד שלישי, על פי החוקה הבריטית, במצב של פרלמנט תלוי, ראש הממשלה המכהן נשאר במשרתו עד אשר תורכב ממשלה חדשה. לכן, בראון, אף שקיבל סתירת לחי מצלצלת מהבוחרים, הוא עדיין ראש ממשלה.
• מצד רביעי, המפלגה בעלת מספר המושבים הקטן ביותר הפכה, הלכה למעשה, למפלגה שתקבע את הרכב הממשלה הבאה ואת מדיניותה.

אז עכשיו הלייבור והשמרנים מחזרים אחרי הליברל-דמוקרטים. שתי המפלגות מציעות הצעות מרחיקות לכת למפלגה השלישית, בעיקר סביב דרישתה לשנות את שיטת הבחירות בבריטניה. התאבון של הליברל-דמוקרטים לשינוי השיטה מובן: בספירה כללית, הלייבור קיבלה שמונה וחצי מיליון קולות ו255 מושבים; הליברלי-דמוקרטים קיבלו שישה וחצי מיליון קולות ו55 מושבים בלבד. הליברל-דמוקרטים נטו להפסיד עם אחוזים גבוהים יותר: בהרבה מאוד מחוזות הם הגיעו למקום השני – כלומר, זכו בהרבה יותר קולות מאשר המפלגה הגדולה שלא ניצחה במושב, אבל קיבלו בדיוק אותו מספר מושבים כמוה: אפס*. והנה ההצעות של שתי המפלגות הגדולות יותר:

• בראון, שנתלה בקואליציה עם הליברל-דמוקרטים כקש אחרון להציל את שלטון מפלגתו ואולי את שלטונו שלו, מניח על השולחן הצעה חד משמעית: רפורמה מיידית בשיטת הבחירות, בכפוף למשאל עם.
• קמרון, שבעצם צריך רק חצי מהליברלים כדי להרכיב ממשלה, מציע שיחות על דברים שהם מסכימים עליהם – חינוך, הנחות מס לבעלי הכנסה נמוכה (וברב חוכמה תקשורתית הושמטה כוונת השמרנים להעניק הנחות מס ניכרות גם לאלפיון העליון), ולהקים "ועדת חקירה" שתבדוק אפשרויות שונות לשינוי שיטת הבחירות.

אבל בעוד שמנהיג הליברל-דמוקרטים ניק קלג מוצא עצמו בעמדת המחוזר, יש לו מה להפסיד משני התרחישים:

• אם ילך עם בראון, הוא יצטרף למעשה לספינה שוקעת, שלא ברור האם תשרוד את הקדנציה הקרובה או הבחירות הבאות. במקרה וחמש השנים הבאות של בראון בשלטון יהיו כושלות כמו השלוש האחרונות, קלג ישלם בקלפיות את המחיר כמי שהביא על הבריטים את עונשו של זה. מעבר לכך, יש כשל מוסרי-פוליטי חמור בלהחיות ראש ממשלה שנדחה חד-משמעית כל כך על ידי הבוחרים, וגם על כך יש מחיר לשלם – במיוחד כאשר הדבר נוגד לחלוטין את תדמיתה של מפלגתך כמפלגת השינוי הצעירה.
• אם ילך עם קמרון, קלג ימצא את עצמו במיטה עם ההיפוך האידיאולוגי של מפלגתו. העוצמה היחסית של השמרנים בקואליציה שכזו תאפשר להם למסמס את כל הבטחותיהם, או לעשות לליברל-דמוקרטים את תרגיל אולמרט-פרץ – לחנוק אותם בטובות הנאה פוליטיות ולהציב אותם על כסאות גבוהים כל כך בממשלה שהם יפחדו לזוז. ובאשר להבטחה לשנות את מערכת הבחירות, הרי שבבריטניה, כמו בישראל, "ועדת חקירה ממלכתית" היא רק דרך יפה להגיד "מחר-כך". מעבר לכך, השילוב של גרעון לאומי לא מבוטל והתאבון הימני הטבעי לקיצוצים מרחיקי לכת, ישניא את הממשלה החדשה על הציבור – וגם על זה קלג, כמשת"פ פוטנציאלי, ישלם מחיר בבחירות הבאות.

נראה לי שאם הייתי קלג, הייתי חושק שיניים ובוחר באחת משתי טקטיקות, בסדר העדיפויות הבא:

1. להבהיר לאנשי הלייבור כי אצטרף לקואליציה שלהם רק אם יבצעו טיהור שורות משמעותי ויפטרו מדמויות לא אהודות בעליל, ובראשן גורדון בראון.

2. לא להצטרף לאף קואליציה. במקרה כזה, הייתי נותן לקמרון להקים ממשלת מיעוט שמרנית, מכשיל את הצבעת התקציב הקרובה, ובכך מפיל את הממשלה ומביא לבחירות חדשות; או, לחילופין, נותן לשמרנים לנסות לטפל בגרעון לבדם תוך שמפלגתי, בשיתוף עם הלייבור, מציבה מכשולים לכל קיצוץ בשירותים חיוניים.

אבל מצד שלישי, אי-הודאות הפוליטית כרגע משפיעה קשות על הליש"ט – ואין שום ספק שמשחקי מלחמה פרלמנטריים כאלה המתוארים באפשרות השנייה יגרמו לנזקים גדולים, אולי בלתי הפיכים, לכלכלה הבריטית. מעבר לכך, אין שום ודאות שבבחירות הבאות, יהיו מתי  שיהיו, הליברל-דמוקרטים יזכו ביותר קולות בלא שהתבצעה רפורמה. בחירות כאלה עלולות להסתיים עם רוב שמרני חזק שיאחז בקרני השלטון לדור או שניים.

מה אתם הייתם עושים?

[*ציטוט של דובי קננגיסר, ולו התודה. למי שמתעניין בשיטת הבחירות – מומלץ לקרוא את הפוסט שלו בעניין)

[דימי ריידר]