קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

בריטניה | ממלכה בלי מלך

with 7 comments

אם כן, הבחירות בבריטניה אשר התקיימו ביום חמישי הסתיימו בפרלמנט תלוי ובחוסר ודאות בנוגע לעתיד. בניגוד לדיווחים העיקשים בתקשורת הישראלית, השמרנים לא ניצחו בבחירות; הם רק קיבלו את מירב המנדטים.

על פי החוקה הבריטית, מפלגה צריכה לזכות ב326 מתוך 650 מושבי הפרלמנט כדי שתוכל להרכיב ממשלה לבדה. השמרנים זכו ב305 מושבים בלבד. את כולם לקחו מהלייבור, שאיבדה 91 מושבים. הליברל-דמוקרטים, בניגוד לכל התחזיות על "המהפכה הצהובה" ולמבוכת עיתון הגרדיאן, שבאופן חריג למדי אימץ את המפלגה הקטנה כמועמדת לנצחון בבחירות, לא רק שלא סחפו את ההמונים אלא אפילו איבדו חמישה מושבים. המצב שנוצר דוחק את השמרנים להרכיב קואליציה – בפעם הראשונה מזה עשרות בשנים. ואם זה לא מספיק, הרי שהם יידרשו להרכיב אותה עם מפלגה שמיצבה עצמה שמאלה מיריבתם המסורתית, הלייבור.

המצב שבו אין מנצחים אינו מסתכם רק בתוצאות הבחירות העגומות. הפרדוקסליות מתפשטת לכל תרחיש ולכל אחת מהמפלגות:

  • מצד אחד, השמרנים זכו במירב הקולות אבל לא יכולים להרכיב ממשלה.
  • מצד שני, המפלגות השמאליות – לייבור והליברל-דמוקרטים – זכו ביחד בכמעט כפליים מקולות השמרנים. לדידם של כמה בכירי לייבור, זה אומר שהימין דווקא הפסיד בבחירות.
  • מצד שלישי, על פי החוקה הבריטית, במצב של פרלמנט תלוי, ראש הממשלה המכהן נשאר במשרתו עד אשר תורכב ממשלה חדשה. לכן, בראון, אף שקיבל סתירת לחי מצלצלת מהבוחרים, הוא עדיין ראש ממשלה.
  • מצד רביעי, המפלגה בעלת מספר המושבים הקטן ביותר הפכה, הלכה למעשה, למפלגה שתקבע את הרכב הממשלה הבאה ואת מדיניותה.

אז עכשיו הלייבור והשמרנים מחזרים אחרי הליברל-דמוקרטים. שתי המפלגות מציעות הצעות מרחיקות לכת למפלגה השלישית, בעיקר סביב דרישתה לשנות את שיטת הבחירות בבריטניה. התאבון של הליברל-דמוקרטים לשינוי השיטה מובן: בספירה כללית, הלייבור קיבלה שמונה וחצי מיליון קולות ו255 מושבים; הליברלי-דמוקרטים קיבלו שישה וחצי מיליון קולות ו55 מושבים בלבד. הליברל-דמוקרטים נטו להפסיד עם אחוזים גבוהים יותר: בהרבה מאוד מחוזות הם הגיעו למקום השני – כלומר, זכו בהרבה יותר קולות מאשר המפלגה הגדולה שלא ניצחה במושב, אבל קיבלו בדיוק אותו מספר מושבים כמוה: אפס*. והנה ההצעות של שתי המפלגות הגדולות יותר:

  • בראון, שנתלה בקואליציה עם הליברל-דמוקרטים כקש אחרון להציל את שלטון מפלגתו ואולי את שלטונו שלו, מניח על השולחן הצעה חד משמעית: רפורמה מיידית בשיטת הבחירות, בכפוף למשאל עם.
  • קמרון, שבעצם צריך רק חצי מהליברלים כדי להרכיב ממשלה, מציע שיחות על דברים שהם מסכימים עליהם – חינוך, הנחות מס לבעלי הכנסה נמוכה (וברב חוכמה תקשורתית הושמטה כוונת השמרנים להעניק הנחות מס ניכרות גם לאלפיון העליון), ולהקים "ועדת חקירה" שתבדוק אפשרויות שונות לשינוי שיטת הבחירות.

אבל בעוד שמנהיג הליברל-דמוקרטים ניק קלג מוצא עצמו בעמדת המחוזר, יש לו מה להפסיד משני התרחישים:

  • אם ילך עם בראון, הוא יצטרף למעשה לספינה שוקעת, שלא ברור האם תשרוד את הקדנציה הקרובה או הבחירות הבאות. במקרה וחמש השנים הבאות של בראון בשלטון יהיו כושלות כמו השלוש האחרונות, קלג ישלם בקלפיות את המחיר כמי שהביא על הבריטים את עונשו של זה. מעבר לכך, יש כשל מוסרי-פוליטי חמור בלהחיות ראש ממשלה שנדחה חד-משמעית כל כך על ידי הבוחרים, וגם על כך יש מחיר לשלם – במיוחד כאשר הדבר נוגד לחלוטין את תדמיתה של מפלגתך כמפלגת השינוי הצעירה.
  • אם ילך עם קמרון, קלג ימצא את עצמו במיטה עם ההיפוך האידיאולוגי של מפלגתו. העוצמה היחסית של השמרנים בקואליציה שכזו תאפשר להם למסמס את כל הבטחותיהם, או לעשות לליברל-דמוקרטים את תרגיל אולמרט-פרץ – לחנוק אותם בטובות הנאה פוליטיות ולהציב אותם על כסאות גבוהים כל כך בממשלה שהם יפחדו לזוז. ובאשר להבטחה לשנות את מערכת הבחירות, הרי שבבריטניה, כמו בישראל, "ועדת חקירה ממלכתית" היא רק דרך יפה להגיד "מחר-כך". מעבר לכך, השילוב של גרעון לאומי לא מבוטל והתאבון הימני הטבעי לקיצוצים מרחיקי לכת, ישניא את הממשלה החדשה על הציבור – וגם על זה קלג, כמשת"פ פוטנציאלי, ישלם מחיר בבחירות הבאות.

נראה לי שאם הייתי קלג, הייתי חושק שיניים ובוחר באחת משתי טקטיקות, בסדר העדיפויות הבא:

1. להבהיר לאנשי הלייבור כי אצטרף לקואליציה שלהם רק אם יבצעו טיהור שורות משמעותי ויפטרו מדמויות לא אהודות בעליל, ובראשן גורדון בראון.

2. לא להצטרף לאף קואליציה. במקרה כזה, הייתי נותן לקמרון להקים ממשלת מיעוט שמרנית, מכשיל את הצבעת התקציב הקרובה, ובכך מפיל את הממשלה ומביא לבחירות חדשות; או, לחילופין, נותן לשמרנים לנסות לטפל בגרעון לבדם תוך שמפלגתי, בשיתוף עם הלייבור, מציבה מכשולים לכל קיצוץ בשירותים חיוניים.

אבל מצד שלישי, אי-הודאות הפוליטית כרגע משפיעה קשות על הליש"ט – ואין שום ספק שמשחקי מלחמה פרלמנטריים כאלה המתוארים באפשרות השנייה יגרמו לנזקים גדולים, אולי בלתי הפיכים, לכלכלה הבריטית. מעבר לכך, אין שום ודאות שבבחירות הבאות, יהיו מתי  שיהיו, הליברל-דמוקרטים יזכו ביותר קולות בלא שהתבצעה רפורמה. בחירות כאלה עלולות להסתיים עם רוב שמרני חזק שיאחז בקרני השלטון לדור או שניים.

מה אתם הייתם עושים?

[*ציטוט של דובי קננגיסר, ולו התודה. למי שמתעניין בשיטת הבחירות – מומלץ לקרוא את הפוסט שלו בעניין)

[דימי ריידר]

Written by dimireider

מאי 8, 2010 בשעה 1:03 pm

פורסם בבריטניה

7 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. בפרלמנט הבריטי יש 650 מושבים (ולא כפי שכתוב).

    – תוקן – תודה :) דימי

    סמיילי

    מאי 8, 2010 at 1:36 pm

  2. היי
    אחלה של פוסט
    אכן סיטואציה מרתקת.. מעניין לראות איך תתפתח
    כמה זמן יש להקמת הממשלה החדשה?

  3. הליב-דמוק' זכו בעמדת כח נדירה: הם לשון המאזניים. ספק גדול אם זה יקרה בבחירות החוזרות. לאור ירידת מספר המושבים שלהם, התקווה שהם יעברו את הלייבור בבחירות הבאות נראית לי כמו הימור בעייתי במיוחד.

    בקיצור, הייתי הולך אם מי שיבטיח שינוי שיטה.

    שאלה: האם יכול להיות שהם יתפשרו על שינוי המחוזות באופן שיבטיח להם ייצוג משמעותי יותר בפעם הבאה? האם נושא גבולות המחוזות באנגליה גמיש כמו בארה"ב?

    נועם

    מאי 8, 2010 at 6:35 pm

  4. @Dhyan: אני לא חושב שיש דדליין נוקשה, אבל יש כמה תאריכים שעד אליהם רצוי מאוד שתהיה ממשלה. ברמה האוטופית, קמרון הביע רצון להקים ממשלה עד יום שני, כשיפתחו השווקים – זה כנראה לא יקרה. ב17 במאי יש את הישיבה הראשונה של הפרלמנט החדש. די רצוי שתהיה ממשלה עד אז. מעבר לכך, יש כמובן את ההצבעה על התקציב, שעד אליה רצוי מאוד, מאוד שתהיה ממשלה חזקה (או, לטעמי, ממשלה שמרנית חלשה).

    @נועם: אני לא יודע עד כמה גמיש זה בארצות הברית. באנגליה זה משתנה כל כמה שנים, כדי לשמור על ממוצע מספרי דומה (בין 68 ל72 אלף) בכל אזור בחירה. ההסבר הראשון שלי היה מוטעה – ר' תיקון של דובי קננגיסר – אז אני חושב שפשרה כזאת לא תהיה רלוונטית במיוחד..

    בשעות האחרונות יש התפתחות מרתקת – אלק סלמון, מנהיג המפלגה הסקוטית הלאומית, הציע את הקואליציה הבאה: מפלגתו שלו, פלאיד קימרו (המפלגה הוולשית), לייבור והליברל דמוקרטים, מפלגות פרוגרסיביות כולן, מאוחדות בקואליציה חזקה סביב ההבטחה לחולל רפורמה כבר במושב הנוכחי של הפרלמנט. אם זה יקרה, זה לא רק יציל את הבריטים ממשלה טורית, אלא גם ישפיע על תהליך ההתרחקות של סקוטלנד מבריטניה – תהליך שרק יואץ אם השמרנים יעלו לשלטון.
    אם יש בכך ממש ולא נגלה הלילה שהשמרנים והליברלים חתמו על הסכם, אכתוב על זה מחר בבוקר.

    דימי

    מאי 8, 2010 at 8:30 pm

  5. ההסבר שלך לגבי הפערים בין מספר המצביעים למספר המושבים פשוט לא נכון. רוב המחוזות הם בגודל פחות או יותר שווה (אם כי יש חריגים). הסיבה להפרש המשמעותי נעוצה לא באיזה חוסר הגינות של חלוקת המחוזות, אלא באופי השיטה – כפי שמוסבר בפוסט שלי שקישרת אליו.
    הליברלים פשוט נטו להפסיד עם אחוזים גבוהים יותר: בהרבה מאוד מחוזות הם הגיעו למקום השני – כלומר, זכו בהרבה יותר קולות מאשר המפלגה הגדולה שלא ניצחה במושב, אבל קיבלו בדיוק אותו מספר מושבים כמוה: אפס.

    דובי

    מאי 8, 2010 at 8:45 pm

  6. 1. אני לא חושב שהאפשרות של קואליציה לייבור -ליברלית קיימת. אין להם רוב, והם צריכים תמיכה של הסקוטים, הוולשים ואולי גם כמה בצפון אירלנד. לא רק שמדובר בכמה מפלגות (דבר שמסבך כל הסכם קואליציוני פי כמה, ובבריטניה כל חבר פרלמנט מייצג מחוז ולא מפלגה, ולכן מאד קשה לאכוף משמעת קואליציונית כשחברי הפרלמנט לא מרוצים).

    2. אין הרבה סיכוי ששינוי המחוזות ישנה את הייצוג הליברלי באופן משמעותי. הבוחרים שלהם פשוט מפוזרים באופן אחיד יותר משל הלייבור.

    3. אין הרבה סיכוי שמפלגות לאומיות (סקוטיות, וולשיות או איריות) יתמכו בשיטת בחירות איזורית-יחסית. זאת פשוט התאבדות שאין להם סיבה לבצע.

    4. גם ללייבור אין סיבות לתמוך בשיטה כזאת. והלייבור באמת תומך בשיטה אחרת (כתבתי על זה פעם ).

    5. לכן, בשורה התחתונה, אין לקלג באמת הרבה עם מה לשחק, מדובר בשיטה שונה מאד מישראל. בסופו של דבר דייויד קמרון כבר בחר את הוילונות.

    6. בשורה התחתונה לקמרון וקלג יש ארבע אפשרויות: ממשלה משותפת (כשיש חבר ליברלי בקבינט), זה מה שקמרון רוצה, אבל לקלג זה יהיה מאד קשה להעביר במפלגה (הוא צריך את תמיכת המפלגה, קמרון לא). ממשלת מיעוט עם קואליציה ליברלים-שמרנים כשהליברלים מחוץ לקבינט וחופשיים להצביע כרצונם על כל דבר מלבד נאום המלכה והתקציב (קמרון קרא לזה פעם קואליציה פרוגרסיבית ). ממשלת מיעוט שמרנית עם קואליציות אד-הוקיות על כל הצבעה חשובה בפרלמנט או הליכה לבחירות. השמרנים אולי יסכימו לרפורמה מסויימת בשיטת הבחירות (הם דיברו על אפשרות של מחוז לפטר חבר פרלמנט שסרח, ואני מניח שבלית ברירה הם יאפשרו לשנות את מבנה בית הלורדים), אבל בטח שלא לרפורמה מלאה לשיטה יחסית ארצית כמו שהליברלים רוצים.

    סמיילי

    מאי 8, 2010 at 9:30 pm

  7. השמאל כבר מזמן לא ניצח ככה בשום מקום… בישראל זה כבר ממש חלום באספמיה. והנה, השמאל הבריטי לא סגור על עצמו. כנראה רק אני לא מבינה איפה סימן השאלה – אז מה אם בראון לא יחזיק מעמד יותר מחמש שנים, הרי בזמן הזה אפשר יהיה להספיק כל כך הרבה, לשנות כל כך הרבה, ומה שיצליח, תמיד אפשר יהיה להאשים את בראון.

    galithatan

    מאי 9, 2010 at 8:03 pm


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: