קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

האיטי | המרוויחים הגדולים של רעידת האדמה

with 5 comments

ישראל היתה אחת מהמדינות הראשונות שזיהו את הפוטנציאל התדמיתי וההסברתי הקיים בסיוע לקורבנות האסון בהאיטי ולצד משלחת גדולה, מקצועית ומאובזרת דאגה לשלוח בזמן שיא גם תשתית דוברות ויחסי ציבור מפותחת. ההשקעה התשלמה וישראל אכן קיבלה חשיפה בינלאומית חיובית, אך הרווח שהיא עשתה הוא כאין וכאפס לעומת הפוטנציאל הפוליטי והכלכלי ארוך הטווח שהממשל האמריקאי והתאגידים הקפיטליסטים הרב לאומיים מנסים להשיג על רקע האסון עצום המימדים הזה.

רק שבועיים חלפו מאז רעידת האדמה שעל פי ההערכות הרגה 200 אלף בני אדם והותירה בין 500 ל-700 אלף ללא קורת גג. אך כבר עתה ניתן להבחין בסדרה של מהלכים, יוזמות וסימנים לנסיונות של גורמים שונים לנצל את האסון הזה לצורך צבירת הון פוליטי, מדיני וכלכלי. יומיים לאחר רעידת האדמה, פרסמה העיתונאית נעמי קליין, כותבת הספר "דוקטרינת ההלם" (שפורסם בעברית בהוצאת אנדלוס), אזהרה פומבית חריפה בדבר אפשרות שכוחות קפיטליסטיים מנסים לנצל את האסון בהאיטי לטובתם. בספרה המצליח, קליין טבעה את המונח "דוקטרינת ההלם" בבואה לסקור סדרה של מקרים ברחבי העולם בהם אסונות ענק כמו רעידות אדמה, שטפונות (בניו אורלינס למשל) או מלחמות הפכו לכר פורה בעבור תאגידים קפיטליסטים ומעצמות בינלאומיות לכפות את האינטרסים שלהם על המקומיים ההמומים בחסות אי הוודאות ולקדם רפורמות ניאו-ליברליות שבאופן רגיל לא היה להם סיכוי להעביר.

בהודעה שלה, חשפה קליין כי 24 שעות בלבד לאחר רעידת האדמה פורסם באתר האינטרנט של מכון המחקר האמריקאי השמרני והמשפיע "The Heritage Foundation" מסמך הממליץ לממשל האמריקאי כיצד לנהוג בשיקום האיטי וכולל שורה של רפורמות ניאו-ליברליות. במסמך, אשר הוסר מהאתר תוך זמן קצר נכתב בין השאר: "התגובה האמריקאית לאסון רעידת האדמה מציעה אפשרויות לעיצוב מחדש של הממשל והכלכלה של האיטי אשר לא מתפקדים מזה זמן רב וכמו כן לשפר את תדמיתה של ארה"ב באזור". בעקבות הביקורת הפומבית המסמך המקורי הוחלף ברשימה של "דברים שיש לזכור כאשר מסייעים להאיטי", אך גם ממנו עולה כוונה ברורה לביצוע רפורמת שוק חופשי ניאו-ליברלית בהאיטי.

אחת ההמלצות של אותו מסמך היתה מינוי ג'ורג' בוש לעמוד בראש משלחת הסיוע – מה שאכן קרה תוך מספר ימים. את המשמעות של המסמך הזה והתזמון שלו חשוב להבין על רקע ההיסטוריה הארוכה של ארה"ב בהתערבות והפעלת כוח על משטרים בהאיטי שלא עמדו בקריטריונים שוושינגטון הציבה להם. למרבה האירוניה, אותו בוש שאמור עכשיו לנהל את הסיוע להאיטי הטיל עליה לפני מספר שנים סנקציות כלכליות ממניעים פוליטיים שהפכו אותה למקום עני ואומלל יותר.

הדאגה של קליין בדבר אופי והשפעת המעורבות הזרה בתהליך השיקום של האיטי הביאה להקמתה של קבוצה בפייסבוק בשם "לא לדוקטרינת הלם בהאיטי" שכרגע חברים בה יותר מ-30 אלף בני אדם מרחבי העולם, ומטרתה להזהיר בפני ניצול האסון לצורכי רווח ולקרוא לשיתוף מלא של אזרחי ומנהיגי האיטי בתהליך שיקום המדינה, על פי האינטרסים שלהם ולא של הכוחות הזרים. הקבוצה והמחאה סביבה צברה תאוצה ותהודה רבה לאחר שנחשף כי 100 מיליון הדולרים שקרן המטבע העולמית העבירה להאיטי לצורך שיקום ההריסות ניתנו כהלוואה שהתווספה לחוב העצום שהיה להאיטי עוד לפני האסון וגרוע מכך – אותם כספים ניתנו לה על פי התנאים הקודמים ללא התחשבות במצב החדש. מסתבר שהחוב הקודם בגובה 165 מיליון דולר וההלוואה החדשה ניתנו להאיטי תחת מגבלות דרקוניות – העלאת מחיר החשמל, איסור להעלות שכר במגזר הציבורי ושמירה על רמה נמוכה של אינפלציה. הגדלת החוב של האיטי בתנאים אלו גרמו לביקורת ציבורית רבה על קרן המטבע, ותוך זמן קצר הקרן פרסמה הודעה נוספת המבהירה כי מדובר בהלוואה חריגה ללא תנאים מיוחדים והיא תפעל למחיקת כל חובות האיטי. בעקבות ההתפתחויות הללו נשמעות כעת קריאות למחיקה נוספת של חובות ענק שיש להאיטי לבנקים אמריקאים (למשל 447 מיליון דולר לבנק הפיתוח האינטר-אמריקאי) ולמדינות אחרות (הראשונה שעשתה זאת היתה ונצואלה שמחקה חוב נפט בגובה 295 מיליון דולר).

הצבא האמריקאי מנהל את העניינים בשטח

לצד החששות בדבר מדיניות מוניטרית ופוליטית עתידית, בשטח הדברים כבר מתגלגלים וכמעט מבלי לשים לב ארה"ב לקחה לעצמה את הפיקוד על מצב העניינים בהאיטי תוך כדי קביעת סדר עדיפויות ברור – קודם כל אבטחה וסדר ציבורי ורק לאחר מכן הצלה, בריאות, תשתיות ורווחה. בהתאם לכך, בשבוע שלאחר האסון הנחיתה ארה"ב 10,000 מחייליה בבירת האיטי והשתלטה לחלוטין על שדה התעופה. ארגון "רופאים ללא גבולות" התלונן לפני מספר ימים כי הצבא האמריקאי לא התיר לחמישה ממטוסי הסיוע של הארגון לנחות בפורט או-פרינס והפנה אותם לבירת הרפובליקה הדומיניקנית השכנה סנטו-דומינגו, ובכך עיכב ב-48 שעות פריסה של בית חולים שדה שהיה מציל חיים רבים. גם מטוס סיוע צרפתי נוסף לא הורשה לנחות על ידי האמריקאים.

המדיניות הצבאית המוהבקת של ארה"ב עמדה בניגוד לדיווחים רבים בדבר שקט יחסי בבירה וניפוח של מקרי האלימות באמצעי התקשורת של המערב (כפי שקרה גם בישראל). הנוכחות המסיבית של החיילים האמריקאים ברחובות פורט או-פרינס גרמו לדאגה רבה ואי נחת רבים בקרב התושבים, שסבלו בעבר מנחת זרועה של ארה"ב, אשר גיבתה מספר הפיכות אלימות במדינה ואף כבשה אותה בשנות העשרים. הסמנים השמאליים של מדינות היבשת – פידל קסטרו הקובני והוגו צ'אווס מונצואלה, מיהרו למחות על התנהלות וושינגטון והצבא האמריקאי במשבר עד כה ותהו מדוע אובמה חש צורך לשלוח כל כך הרבה חיילים וכלי נשק במקום סיוע הומניטרי כמו מים, מזון ורופאים. אך מחאותיהם נתקלו בהתעלמות או זלזול מצד מנהיגי ארה"ב ומרבית התקשורת הבינלאומית, אשר רגילה להתייחס אליהם כליצנים ולא כאל מנהיגי מדינות בעלות השפעה עצומה באמריקה הלטינית.

פעולות ההצלה בפורט או-פרינס הסתיימו באופן רשמי לפני מספר ימים. תוך זמן קצר מרבית כוחות הסיוע יעזבו את האיטי ותשומת הלב הבינלאומית תנדוד לסיפור חדש במקום אחר בעולם. כעת מתחיל שלב הבנייה מחדש ואי הוודאות רבה. אם תרצה בכך או לא, האיטי קשורה עכשיו בעבותות עבים לגופי הסיוע הבינלאומיים – בעיקר בנקים לפיתוח וקרנות ולמעצמות המערב. אותם כוחות שהקשו עליה כל כך במשך שנים יצטרכו עכשיו להושיט לה יד. השאלה היא באיזו צורה זה יקרה. האם המדינה שתוקם מחדש תהפוך לבובה בידי וושינגטון או קרן המטבע? האם הקמתה המחודשת תתבצע בהתאם לרצונם של המקומיים, בשיתופם ועל ידי העסקתם בתנאים הוגנים ולא באמצעות עובדים זרים זולים יותר?

האסון הזה יכול לספק לעם בהאיטי את האפשרות להקים מחדש את המדינה על בסיס רחב ויציב יותר של סולידריות ושיתוף פעולה. יש תנועות עממיות חברתיות רבות בהאיטי שמסוגלות לתרום לגיבושה של חברה וכלכלה בריאות יותר מאלו ששלטו במדינה בעשרות השנים האחרונות. אולי אפילו להחיות מחדש את משאבי הטבע העשירים שלהם. אך לצורך כך הם זקוקים לסיוע בינלאומי ולא להתערבות בינלאומית, הם זקוקים למענקים ולא להגדלת החוב. אפשר להבין את הצורך של גופי הסיוע ומעצמות המערב לעקוב אחר הכספים שהם משקיעים בהאיטי ולהיות בטוחים שנעשה בהם שימוש חכם, אך משם להתערבות ברוטלית וניצול ציני הדרך קצרה. בכדי שזה לא יקרה, על דעת הקהל העולמית להמשיך ולעקוב אחר תהליך השיקום למען עתידה של האיטי ולמען עצמאותה.

[עידן רינג]

על הרווח ההסברתי של ישראל מהאסון בהאיטי ושיתוף הפעולה של אמצעי התקשורת עם הצבא והממשל הישראלי אפשר לקרוא כאן.

Written by עידן רינג

ינואר 28, 2010 בשעה 4:44 pm

5 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. שלום חברים,

    ברשותכם, הערונת:

    "טבעה את המונח" כמו טבעה מטבע, ולא "תבעה" כמו תבעה את החברה.

    חן חן על הפוסט המעניין.

    חגי

    ינואר 28, 2010 at 7:50 pm

  2. מקיף ומעניין. לתושבי האיטי האומללים מגיע יותר מגורלם המר של תושבי אינדונזיה ותאילנד של אחרי הצונמי.

    טל קיסר

    ינואר 28, 2010 at 10:45 pm

  3. מרתק. ועם זאת, הייתי שמח לראות גם מקורות (למשל לינקים). המשיכו עם העבודה הטובה.

    Eyal Niv

    ינואר 28, 2010 at 11:48 pm

  4. כרגיל מרתק
    מה שבא לי בהפתעה זה שממשל אובמה נוקט במדיניות שמרנית באמצו את דוקטרינת ההלם.
    האם זה לא מפתיע? האם דוקטרינת ההלם אינה גישה ימנית?
    בכלל – מה פתאום בוש עומד בראש משלחת הסיוע?

    יונתן

    ינואר 29, 2010 at 9:35 am

  5. לפני שמדברים על האפשרות "להחיות מחדש את משאבי הטבע העשירים שלהם" ומרמזים לחלקה של ארה"ב בדלותה של האיטי, כדאי להכיר את סיבות השורש שהביאו את האיטי למצבה, כפי שג'ראד דיימונד מתאר את הדברים בספרו המעולה "התמוטטות – מדוע נפלו הציביליזציות הגדולות של העבר?".
    תמצית הדברים בפוסט "האיטי כמשל (2)" בבלוג שלי.

    eitan99

    ינואר 29, 2010 at 5:20 pm


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: