קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

בריטניה | צו איסור פרסום? בג פארדון?

with 10 comments

אין זה סוד שהתקשורת, במיוחד בישראל, מתמודדת עם צווי איסור פרסום ותקנות צנזורה מדי יום ביומו. לפחות שתי כתבות בכל עיתון שתקראו בארץ ביקרו אצל הצנזור, ויש דברים שאף עיתון בישראל לעולם לא יכתוב, גם אם כולם יודעים אותם (ע"ע פרשת תום שגב והטיפקס). כמובן, שמרבית צווי איסור הפרסום סודיים בעצמם, ומנקודת הראות של הצנזור זה מן הסתם  גם הגיוני.

לאור כל זאת מעניין לראות מה קורה כשעיתון מרכזי בדמוקרטיה יותר וותיקה ויעילה משלנו חוטף צו איסור פרסום לגבי צו איסור פרסום. העיתון במקרה זה הוא הגרדיאן הבריטי, שהעלה אמש את הכתבה ההזויה-משהו שלהלן (ההדגשות שלי):

על הגרדיאן נאסר לדווח על הליך פרלמנטרי, בעקבות פסק דין המערער על חופש הביטוי כפי שמובטח בכתב הזכויות מ1688.

מסמכי סדר הדיון להיום בפרלמנט כוללות שאילתא, עליה אמור אחד השרים להשיב מאוחר יותר השבוע. מהגרדיאן נמנע לדווח מי חבר הפרלמנט שהגיש את השאלה, מה הייתה השאלה, מי השר שאולי יענה עליה, או איפה ניתן למצוא את השאלה.

על הגרדיאן גם נאסר להסביר לקוראיו מדוע נמנע מן העיתון – בפעם הראשונה מזה דורות – לדווח על המתרחש בפרלמנט. מכשולים חוקיים, אותם אסור לנו לפרט, כוללים תהליכים, אותם אסור לנו להזכיר, המתנהלים בשמו של לקוח מסוים ששמו חייב להשמר בסוד.

העובדה היחידה שמתאפשר לנו לדווח היא שבמקרה המשפטי הנ"ל מעורבת חברת עורכי-הדין הלונדונית קארטר-ראק, המתמחה בתביעות נגד גופי תקשורת בשמם של אנשים פרטיים או תאגידים בינ"ל.

הגרדיאן נשבע למהר לבית המשפט ולבטל את הצו. העורך, אלאן רוסברידג'ר, אמר: "חוקי התקשורת במדינה הזו דוחקים את העיתון לעבר עולם קפקאי, שבו אסור לנו לספר לקוראים על מידע שנאסר לפרסום או על התהליכים שמונעים את פרסומו. מסוכן פי כמה כאשר האיסורים כוללים דיווח על המתרחש בפרלמנט."

בכתבה, חוץ מההתרחשות שמתוארת בה, מעניינים שלושה פרטים: האחד, עצם פרסומה, שמהווה במקרה הטוב הליכה גבולית על האיסור "לדווח על תהליכים" המונעים את פרסום השאלה; והשני, רמזים עבים למדי לאיפה בעצם ניתן למצוא את השאלה המסתורית. כמו כן, נראה שצו איסור הפרסום לא כלל את שם החברה שייצגה את מי שביקש אותו.

לבסוף, הכתבה כללה תזכורות רבות לחשיבות הזכות של הציבור לדעת מה קורה בפרלמנט –  זכות שעיתונים בריטים נלחמו עליה מאות שנים, עד וכולל בעת יסוד ערוץ הפרלמנט בשנות ה80. אבן יסוד זו בחופש העיתונות מוכרת לא רק לעיתונאים, אלא גם למיליוני קוראים, והגרדיאן וידא שיהיה ברור עד כמה הזכות הזאת נפגעה.

מכאן העניינים התגלגלו די מהר. על הבוקר, הגרדיאן ערער לבית המשפט על הצו; הדיון נקבע ל2 אחה"צ (4 אחה"צ שעון ישראל). אבל כבר במהלך הלילה, בלוגרים יעילים פשפשו במסמכי סדר הדיון באתר הפרלמנט וחיפשו שאלות המערבות תאגידים בינלאומיים או את חברת עורכי הדין קארטר-ראק. תוך כמה שעות, הבלוג "המעמד השלישי" כתב:

הזכות לדווח על מה נאמר ונעשה בפרלמנט נחשבת, באופן מסורתי, לדי פאקינג חשובה בדמוקרטיה. אז בניסיון לסייע לשקיפות, המעמד השלישי יכול  לפרסם ב"בלעדיות" שהשאלה שנאסר לפרסם היא (ככל הנראה):

פאול פארליי (מאזור הבחירה ניוקסל-אנדר-ליים) יבקש לשאול את שר המשפטים, מהי הערכתו ליעילות החקיקה המגינה על (א) מי מספק מידע מרשיע מתוך ארגונים (ב) חופש העיתונות, בעקבות צווי איסור פרסום שהוצאו לאחרונה לזכות הבנק ברקלייס על דו"חות פנימיים של הבנק המתעדים המנעות לכאורה מתשלום מס, ולחברת טראפיגורה, המיוצגת ע"י עוה"ד קארטר-ראק, על פרסום דו"ח מינטון על השלכה לכאורה של פסולת רעילה בחוף השנהב בהזמנת טראפיגורה.

במקביל לפרסום במעמד השלישי, חופן "צייצנים" (טוויטריסטים) פרסמו גם הם את תוכן השאלה והקשר לטראפיגורה. כעבור שעה קלה (1 אחה"צ שעון לונדון), קארטר-ראק משכו את צו איסור הפרסום על צו איסור הפרסום לגבי דו"ח על השלכת חומרים רעילים בחוף השנהב. הפרשה המקורית דווחה בגרדיאן במאי השנה, כאשר הגרדיאן השיג מסמכים המוכיחים לכאורה כי טענות החברה, כאילו השליכה רק מים מלוכלכים משטיפת מיכליות, היו שקריות.  לפי הגרדיאן, הספינה ששכרה החברה השליחה חומר קטלני בשם מימן גופרי, שכבר גרם לכאורה למחלה בקרב כ30,000 בני אדם. המסמכים הם כנראה אותו דו"ח מינטון, שצו האיסור על פרסומו נחשף היום הודות לתושיית הגרדיאן והבלוגוספירה. צו איסור הפרסום הפך לגול עצמי מוחלט עבור טראפיגורה, כפי שהיטיב העורך הראשי של הגרדיאן לציין. והדו"ח עצמו? אה, הוא כבר מזמן בוויקיליקס.

עדכון 16.10 – טראפיגורה משכה את צו איסור הפרסום

וגם: ראייינו את העיתונאי החוקר מאחורי הפרשה, דייויד ליי.

עדכון צהריים 14.10 – התקשורת בבריטניה עדיין חוגגת סביב הניצחון של הגרדיאן על קארטר-ראק. השבועון האולטרא-שמרני "ספקטייטור", שבועט דווקא בגרדיאן דרך-קבע, כתב ש"אפילו בהיסטוריה הארוכה של צווי איסור פרסום מזעזעים, קשה למצוא  צו מביש כל כך." בגרדיאן פרסמו קטע קצר ומשעשע מהתכתובת שלהם עם קארטר-ראסק:

קארטר-ראק.. הוציאו הודעה לעיתונות, שבה אישרו: "הצו אכן היה מונע מהגרדיאן לדווח את השאילתא…", אבל החברה אמרה גם שהדיווחים בגרדיאן בעניין היו "משלים ביותר."
"לא היה כאן מצב של ניסיון מצד טראיפגורה לסתום פיות ולמנוע מהתקשורת לדווח על הליכים פרלמנטריים, והצדדים הסכימו על תיקון לצו שישקף זאת," אמרו עורכי הדין.
לילה קודם לכן, קארטר-ראק כתבו לגרדיאן: "הפרסום בו אתם מאיימים יציב את הגרדיאן בעמדה של ביזוי בית המשפט… אנא אשרו בתשובה דחופה ביותר שהפרסומים הללו לא יתרחשו

עדכון בוקר 14.10 – עוד עניין שראוי לציין הוא שהעיתון הראשון שפרסם את השאילתא ה"אסורה" בדפוס הוא המגזין פרייבט איי, שמתמחה בשילוב מענג של תחקירנות וסאטירה. הסיבה – ואולי יש מקום להמליץ לעיתונאים והעורכים שביננו להדגיש בעט, לגזור ולשמור – לפרייבט איי יש קרן פרטית (לכאורה, בהיקף כמיליון לירות סטרלינג), שמוקדשת בלעדית להוצאות על תביעות דיבה והפרת צווים. חומר למחשבה.

גם פרגנו לנו היום בעין השביעית – מוצ'אס גרציאס.

ואם לסגור מעגל עם הפתיחה של הפוסט, מומלץ – בשביל פרספקטיבה היסטורית והצצה לשורשים העמוקים של חופש העיתונות בבריטניה – לקרוא את מאמר המערכת שלהם מהיום.

דימי ריידר

(נ"ב – ועדיין לא אמרנו כלום על מה שכל עמישראל מחפש ביומיים האחרונים בגוגל)


Written by dimireider

אוקטובר 13, 2009 בשעה 4:23 pm

פורסם בבריטניה

10 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. תודה על כתבה מעניינת וחשובה. סיקרנתם אותי ביותר עם הנ"ב האחרון. אני רץ לחפש בגוגל מגמות.

    אריאל

    אוקטובר 13, 2009 at 7:58 pm

  2. […] ריידר כותב ב"קו חוץ" על הדרך בה אמצעי התקשורת בדמוקרטיות […]

  3. אתה אמרת :)

    dimi

    אוקטובר 13, 2009 at 10:50 pm

  4. יחי גוגל!
    שמעתי מישהו אומר, שמי שמתעניין יעקב אחרי הטייטל…

    ג.

    אוקטובר 14, 2009 at 3:25 pm

  5. […] תגובה לאור המרכזיות של צווי איסור הפרסום לחיינו, הפוסט הקודם שלנו לגבי נצחון הגרדיאן על צו איסור פרסום משלו עורר לא מעט […]

  6. פוסט מרתק, תודה.
    ואם לא השורה האחרונה שלו, לא הייתי יודע בכלל שקרה משהו שאני אמור לא לדעת.

    ליאור גימל

    אוקטובר 14, 2009 at 8:18 pm

  7. […] תגובה לאור המרכזיות של צווי איסור הפרסום לחיינו, הפוסט הקודם שלנו (נצחון הגרדיאן על צו איסור פרסום משלו) עורר לא מעט […]

  8. […] כבר, אפרופו כוחן של האינטרוובז, אי אפשר להתעלם מסיפור טרפיגורה מבריטניה, המרנין מכל בחינה [חוץ מ30,000 חולים בחוף השנהב, […]

  9. אני אוהב לקרוא את הפוסטים שלך! מרתק כרגיל. תודה רבה.

    משחקים

    אפריל 22, 2012 at 4:10 am


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: