קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

ניקרגואה | קוטפי הבננות חזרו לנקום

with 2 comments

BANANAS_worker

זה יכול היה להיות הסיפור של העשור. עורך דין אידיאליסט מוביל אלפי חקלאים עניים ממדינת עולם שלישי לניצחון הרואי בבית המשפט על ענקית המזון האמריקאית, "דול"(Dole), יצרנית הפירות והירקות הגדולה בעולם. אפילו הספיקו לעשות על זה סרט. בתחילת החודש נערכה בפסטיבל הקולנוע של לוס אנג'לס הצגת הבכורה העולמית של "בננות!" – סרט דוקומנטרי המספר את סיפורם של חקלאים מניקרגואה שעבדו בשנות השבעים במטעי הבננות של חברת "דול" וכתוצאה מחשיפה לחומרי הדברה המכונים DBCP (או נגמון) נותרו עקרים. הסרט מסתיים בכך שבית המשפט בארה"ב מעניק להם פיצויים של מיליוני דולרים ומכיר באחריות של "דול" למצבם. אך במציאות הסיפור הזה רחוק מלהסתיים – ונכון לרגע זה דווקא עורך הדין האידיאליסט הוא זה שנמצא תחת חקירה בחשד לזיוף והונאה ומפיקי הסרט נתבעים על ידי "דול" בטענה לדיבה ונדרשים לגנוז את יצירתם.

הטוויסט בעלילה המרגשת החל ב-2007, לאחר ששופט אמריקאי העניק פיצויים של שלושה מיליוני דולרים לשישה חקלאים מניקרגואה שטענו כי חומרי ההדברה של "דול" הפכה אותם לעקרים. בעדותם סיפרו כי מעולם לא ניתן להם ציוד מגן ולא הוסבר להם כיצד להשתמש בחומרי ההדברה והם היו רק קצה הקרחון – בחמש עשרה השנים האחרונות הצטברו עדויות של יותר מ-20 אלף חקלאים, נשים וגברים, שטענו כי חומרי ההדברה הללו פגעו בבריאותם ואף הביאו למות כמה מחבריהם. לאחר הפסיקה התקדימית ולאור עשרות תביעות דומות שהוגשו ברחבי ארה"ב, פתחה "דול" בחקירה חשאית מסיבית על אדמת ניקרגואה במטרה לקעקע את הטענות נגדה ולהוכיח כי מדובר בעלילת דם. לאחר שנתיים של עבודה מאומצת והשקעה כספית גדולה הם הצליחו להציג בפני בית המשפט העליון בקליפורניה הוכחות לכך שעשרות עדים בתביעות שונות נגד החברה כלל לא עבדו במטעי הבננות ושהם בכלל לא היו עקרים – ילדיהם "נמחקו" מהרשומות לצורך התביעה. וכמו מה שמתרחש כאשר שולפים קלף אחד מתחתית מגדל קלפים, כך גם ממצאים אלו מאיימים למוטט עשרות תביעות אחרות.

ביוני האחרון אימצה שופטת בית המשפט העליון, ויקטוריה צ'ייני, את הממצאים של "דול" והחליטה לבטל פסיקות קודמות נגדה. מה שסייע ל"דול" מאוד היתה העובדה שכל הרישומים של החברה בניקרגואה משנות השבעים נעלמו במהלך המהפכה הסנדיניסטית שהתחוללה שם ב-1979. בנוסף לכך, השופטת האמריקאית הביעה חוסר אמון מוחלט במערכת המשפט של ניקרגואה ובמוסדות הממשלתיים שלה, באופן שהזכיר את ההתנהלות של חברת "דול" על אדמת ניקרגואה במשך שנים ארוכות.

ארין ברוקוביץ' ההיספאני (לפחות בעיני עצמו)

המודעה של דומינגס על אוטובוסים בלוס אנג'לס

הכוכב של "בננות!" הוא חואן דומינגס – עורך דין אמריקאי ממוצא קובני מהזן המוכר לנו מסרטים וסדרות רבות. אדם שעשה את הונו מתביעות נזיקין של אנשים פשוטים נגד תאגידים גדולים. את עיקר פרסומו קיבל משלטי הפרסום שהציב על אוטובוסים מהם מחייך דיוקנו המשופם ומאחוריו כתוב באותיות ענק: תאונות. בשנים האחרונות הוא ייצג 10,000 פועלים שעבדו במטעי הבננות של דול בשנות השבעים. כמובן שמדובר בתיק של חייו ולטענתו זאת הפעם הראשונה שחקלאים ממדינה מתפתחת מגיעים לארה"ב בשביל לתבוע תאגיד אמריקאי רב-לאומי בסדר גודל כזה.

פרדריק גרטן, הבמאי השוודי של "בננות!", רצה לספר סיפור על מאבקו של האדם הקטן מול התאגיד העשיר, מעין מטאפורה קולנועית לסיפור האימפריאליזם האמריקאי ארוך השנים שהותיר את מדינות מרכז אמריקה ובמיוחד את ניקרגואה נחשלות ועניות. אך כנראה שדומינגס הוא לא המועמד המושלם לככב בסרט שכזה – הוא רחוק מלהיות לוחם זכויות אדם ואפילו לא גרסה היספאנית של ארין ברוקוביץ' (למרות שכנראה שהוא רואה את עצמו ככזה). דומינגס הקדיש שבע שנים לתיק הזה וביקר בניקרגואה יותר משבעים פעם. כעת מסתבר שחלק מהביקורים שלו נועדו לתדרוך עדים מזויפים והמצאת מסמכים.

מטוס ריסוס מעל מטעי בננות בניקרגואה

אך בחינה מעמיקה יותר של הסיפור של "דול" בניקרגואה ובאמריקה הלטינית מגלה שהתעלולים של דומינגס הם פרט שולי בסיפור הזה וכי הוא נפל כפרי בשל לידי התאגיד הענק, שיסחוט אותו עד הטיפה האחרונה בשביל להציג את עצמו כקורבן האמיתי. בשביל להבין את מקור הסיפור הזה צריך לחזור לפברואר 2005, אז יצאה קבוצה של 3000 כפריים ממחוז צ'ינאנדגה, מרכז גידול הבננות של ניקרגואה, וצעדה לאורך 150 ק"מ עד הבירה מנגואה. שם הם הקימו אוהלים מחוץ לפרלמנט והפגינו במשך שלושה חודשים בדרישה לקבל פיצוי על הפגיעה הפיזית והנפשית שנגרמה לעשרות אלפי גברים ונשים שעבדו בשנות השבעים במטעי הבננות של חברות "דול", "צ'יקיטה" ו"דל מונטה" – כולן חברות אמריקאיות, יצרניות הפירות הגדולות בעולם במאה השנים האחרונות. אותו חומר מפוקפק – DBCP – נפסל לשימוש בארה"ב ב-1979 עקב חשד כי הוא גורם לעקרות.

המחאה העממית הנרחבת עשתה את שלה והפרלמנט אישר חוק שאיפשר לחקלאים לתבוע את החברות האמריקאיות בבתי המשפט של ניקרגואה. החקלאים זכו בשורה ארוכה של תביעות ובתי המשפט פסקו לטובתם פיצויים בסכום של 490 מיליון דולר – אך התאגידים האמריקאים לא הכירו בסמכות הערכאות בניקרגואה וכמובן סירבו לשלם. החקלאים נאלצו לפנות לערכאות אמריקאיות ושם כבר מדובר בסיפור אחר לחלוטין, שסופו עדיין לא ברור.

לא רק בננות – גם רובים

פרשת חומרי ההדברה היא לא היחידה בה מסובכת "דול". תביעה אחרת, שהוגשה באפריל השנה, חושפת את יחס התאגיד האמריקאי לזכויות אדם ולחיי החקלאים שעבדו בשבילו. משפחות של 73 בני אדם שנרצחו על ידי כוחות פרה-צבאיים בקולומביה הגישו תביעה בלוס אנג'לס נגד חברת "דול", בטענה כי החברה העסיקה בסוף שנות התשעים את המיליציות הלא חוקיות AUC (כוחות ההגנה המאוחדים של קולומביה) כמשטרה מקומית שסיירה במטעי הבננות שלה בקולומביה. לטענת התובעים, המיליציות קיבלו כסף מ"דול" בשביל לגרש חוואים לצורך הרחבת המטעים ובמטרה לסלק גורמים עוינים כמו פעילי איגודים וכוחות גרילה שמאלנית. במהלך הפעולות הללו נרצחו 73 בני אדם חפים מפשע. התביעה מתבססת במידה רבה על הודאות של ראשי המיליציה שהתפרקה בינתיים מנשקה וראשיה נכנעו. לפני כשנתיים הודתה יצרנית בננות אחרת – "צ'יקיטה" – בתביעה דומה ושילמה קנס של 25 מיליון דולר.

הפשעים של "דול" ו"צ'יקיטה" נגד החקלאים שעבדו בעבורם במשך עשרות שנים הם דוגמה לא רק לזלזול המתמשך שלהן בזכויות אדם, בבריאות העובדים או בריבונות של המדינות שאירחו אותן. התאגידים האמריקאים הללו נכנסו למדינות מרכז אמריקה בסוף המאה ה-19 (אז הן נקראו בהתאמה "סטנדרד פרוט קומפני" ו"יונייטד פרוט קומפני") ותוך כדי שיתוף פעולה עם האליטות השמרניות והצבא הפכו אותן למדינות המתבססות על גידול יחיד – בדרך כלל בננות או קפה – אשר עיקר הרווחים ממנו נכנסו לכיס של התאגידים האמריקאים. במהלך המאה ה-20 החברות הללו לקחו חלק פעיל בדיכוי מחאות עממיות ולמעשה השלימו את מדיניות החוץ האגרסיבית של וושינגטון. על רקע זה יצר הסופר האמריקאי או הנרי את הביטוי "רפובליקת בננות", שמתאר מדינה קטנה ענייה ומושחתת אשר נשלטת על ידי כוחות זרים – כפי שהיה המצב בניקרגואה, בהונדרוס ובגואטמלה במשך שנים.

הרווחים שהפיקו תאגידי הפירות הללו מפעילותן רבת השנים במרכז ודרום אמריקה תרמו רבות לתת-הפיתוח ולנחשלות של האזור כולו ולמשברים הפוליטיים שהכו בו. על תרומה שלילית זו תאגידי הענק כנראה לא ישלמו לעולם ווודאי שאין אף גורם שיתבע אותם על כך. אך מאחורי שרשרת התביעות שעומדת נגדם בבתי המשפט בארה"ב כיום ניצבים אלפי חקלאים פשוטים, עם שם ועבר ומעט מאוד רכוש. במוקדם או במאוחר התאגידים יאלצו לשלם על הפשעים הללו – וכנראה שזה יעלה להם ביוקר.

עידן רינג

Written by עידן רינג

יולי 20, 2009 בשעה 6:04 pm

2 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. מעניין מאוד.

    יוסי י.

    יולי 21, 2009 at 10:08 am

  2. תודה רבה!

    איתי קנדר

    יולי 21, 2009 at 4:51 pm


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: