קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

הונדורס | מבחן לאובמה, הזדמנות לצ'אווס

with 2 comments

[אנחנו שמחים לבשר על הצטרפותו של כותב חדש ל"קו חוץ" – עידן רינג]

manuel-zelayaבסוף השבוע האחרון היה נראה כי הדרמה הפוליטית בהונדורס מגיעה לפיצוץ הבלתי נמנע שלה. נשיא הונדורס, מנואל זלאיה, ששבוע קודם לכן נשלף ממיטתו על ידי חיילים ונזרק מהמדינה בעודו לבוש פיג'מה, החליט לחזור למולדתו בניגוד לרצון הצבא ועלה על מטוס בדרך לבירה טגוסיגאלפה. המשטר הצבאי הזמני היה נחוש לא לאפשר לו לנחות ואילו עשרות אלפים (יש מי שטוען 100 אלף) מתומכיו החלו לצעוד אל עבר שדה התעופה כדי לסייע לנשיאם בנסיונו לחזור למדינה. על המטוס עם זלאיה היה גם נשיא ארגון מדינות אמריקה ובמטוסים אחרים, מספר דקות אחריו, ישבו מנהיגים של מדינות גדולות אחרות באזור – ביניהם ארגנטינה ואקוודור – שהמתינו לראות אם הוא נוחת ולנחות בעקבותיו.

כל המתח הפוליטי במדינה הקטנה (כ-7 מיליון תושבים) והענייה (באמריקה, רק ניקרגואה והאיטי עניות ממנה) התרכז בשדה התעופה הישן והמוזנח של הבירה. אלפי המפגינים החלו לטפס על גדרות התיל של השדה, בעוד עשרות חיילים וכלי רכב משוריינים נפרשו על מסלול הנחיתה, מונעים בגופם את נחיתת מטוסו של זלאיה. אם לא היה מדובר ברפובליקה טרופית קטנה במרכז אמריקה, היה אפשר לחשוב שזאת סצינה מסרט הוליוודי בכיכובו של ברוס וויליס. מטוסו של זלאיה חג מספר פעמים מעל השדה, אך לבסוף נאלץ לחזור על עקבותיו ולנחות בניקרגואה. כל הלחץ והמתח התפרץ בינתיים על הקרקע וכוחות הביטחון החלו לירות אש חיה וגז מדמיע לתוך קהל תומכיו של הנשיא. מספר מפגינים נהרגו – ההערכות נעות בין שניים לארבעה – ועשרות נפצעו. זלאיה החליט לנסות את מזלו בוושינגטון ובשלישי נפגש עם שרת החוץ הילרי קלינטון, בתקווה שהיא תסייע לו לחזור לארצו.

למתבונן מרחוק נראה כאילו מדובר בארוע פוליטי שגרתי באמריקה הלטינית – ובמיוחד במרכז אמריקה, שידעה אין ספור הפיכות צבאיות, משטרים דיקטטוריים ורפובליקות בננות. אך העיתוי של המשבר הפוליטי הנוכחי והנסיבות שהובילו אליו הופכות אותו למקרה מבחן להתפתחות הפוליטית של האזור כולו, וליחסים של מדינות אמריקה הלטינית עם השכן הגדול והבעייתי מצפון – ארה"ב. כמעט כל דבר שקורה בזירה הבינלאומית בחודשים האחרונים נבחן אל מול תגובת משטרו החדש של אובמה. אך כשמדובר בהפיכה צבאית וסכנה למלחמת אזרחים באזור שנחשב במשך שנים לחצר האחורית של ואשינגטון, תגובתו של המשטר האמריקאי חשובה אף יותר.

למעשה, בכל הקשור לאמריקה הלטינית, עד כה אובמה היה כולו דיבורים ומחוות. הוא רוצה מאוד לתקן את ההיסטוריה הארוכה של התערבויות פוליטיות וכלכליות מצד ארה"ב באמריקה הלטינית. להתחיל ולכרסם בעוינות האדירה שיש כלפי ה"גרינגוס" במרבית היבשת. אך לחיצות יד עם צ'אווס ואמירות עמומות לגבי קובה לא מספיקות. תגובתו למשבר המורכב והסימבולי בהונדורס הקטנה תסלול את הדרך להמשך היחסים ועשוי להשפיע גם על מצבו במדינתו, בה המיעוט ההיספני האדיר מתעצם מיום ליום.

***

ההפיכה בהונדורס התרחשה על רקע התהליך הפוליטי המשמעותי ביותר שעובר על אמריקה הלטינית בעשורים האחרונים. במסגרת "הגל האדום", קמים יותר ויותר משטרים סוציאליסטיים שנבחרו באופן דמוקרטי ואשר משתפים פעולה זה עם זה במטרה לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם לבני עמם ולסיים את ניצול משאבי הטבע והאדם במדינותיהם לטובת כוחות כלכליים זרים – בדרך כלל אמריקאים. המנהיג הבולט והקולני ביותר הוא הוגו צ'אווס מונצואלה כמובן, אך אוו מוראלס הבוליביאני הוא אפילו רדיקאלי יותר ומנהל מלחמת חורמה עיקשת נגד האליטות במדינתו למען הרוב האינדיאני המדוכא. אליהם הצטרפו גם רפאל קוריאה באקוודור ודניאל אורטגה בניקרגואה. מעט מאחוריהם ניצבים משטרים שמאליים אך רדיקלים פחות בברזיל, באורוגוואי ובצ'ילה.

מנואל זלאיה, נשיאה המודח והשנוי במחלוקת של הונדורס, היה המצטרף הטרי ביותר לאותו "גל אדום". בעת בחירתו לנשיאות ב-2005, זלאיה, איש עסקים בעברו, עדיין היה קרוב לעמדות מרכז-ימין ניאו-ליברליות ואף חתם שנה קודם לכן על הסכם הסחר החופשי של מרכז אמריקה (שנחשב למקור הרוע בעבור הגוש הסוציאליסטי האזורי). אך לאחר שנכנס לתפקיד החל לנוע בהתמדה שמאלה וחיפש את חסותו של הסנדק האדום של היבשת – צ'אווס. זלאיה העלה את שכר המינימום ב-60 אחוז, הוריד את מחיר התחבורה הציבורית, חילק בחינם מזון לתינוקות ומלגות לסטודנטים והחל לקרר את הקשרים ההיסטוריים של מדינתו עם וושינגטון. זלאיה נבחר לנשיאות בפער קטן ביותר, אך הרפורמות השמאליות שלו השיגו לו תמיכה עממית רחבה מצד ארגוני מורים וסטודנטים, פועלים וחקלאים באזורי הספר של המדינה. האליטות, הצבא והמעמד העירוני כמובן הסתייגו וגם בתוך מפלגתו החלו לקום אויבים אשר חיכו לשעת כושר בשביל "להציל את הונדורס מהקומוניסטים".

שעת הכושר באה עם נסיונו של זלאיה בסוף החודש שעבר להכריז על משאל עם לשינוי החוקה. בדומה למדינות רבות ביבשת, גם זלאיה רצה לנסח חוקה חדשה כחלק אינטגרלי מאותו תיקון היסטורי של התלות בכוחות החיצוניים ותת הפיתוח הפנימי. זלאיה למעשה הלך בעקבות פטרונו צ'אווס ובעקבות מוראלס בבוליוויה, אשר ירקו דם עד שהצליחו להעביר באופן דמוקרטי שינויים מהותיים בחוקות של ארצם (צ'אווס אף הפסיד פעם אחת בניסיון להעצים את סמכויותיו). אך לבסוף, בהונדורס אפילו לא הצליחו להצביע במשאל עם על כוונה לשינוי חוקתי שכזה. על אף שזלאיה לא הצהיר באופן מפורש כי ברצונו לעשות כך, יריביו הודיעו כי הוא מתכנן להאריך את כהונתו – בניגוד לכתוב בחוקה הנוכחית (שמאפשרת לנשיא קדנציה בודדת של ארבע שנים). בית המשפט הוציא צו מניעה לקיום משאל העם וראשי הצבא החרימו את הקלפיות, אך זלאיה ניסה לקיים את המשאל בניגוד לרצונם. ראשי הצבא לא חיכו יותר מדי, ובגיבוי של פוליטיקאים ושופטים החליטו להדיח את זלאיה בטענה שהוא עובר על החוק והגלו אותו בכוח לקוסטה ריקה השכנה.

כמו שקורה בדרך כלל, גם כאן לא מדובר בתמונה של שחור ולבן. שורשיו של העימות הזה, שעשוי לדרדר את הונדורס למלחמת אזרחים, עמוקים ביותר. מדובר ביריבות ההיסטורית המסורתית בין האליטות הפוליטיות והכלכליות בסיוע הצבא מצד אחד, מול הכוחות הרפורמטורים שזוכים לגיבוי ותמיכה של השכבות הרחבות – חקלאים, פועלים, בעלי מקצועות חופשיים ועוד. זלאיה לא ידע לנצל בחוכמה את התמיכה העממית והגיבוי שהוא קיבל משכנותיו. הוא החליט לעקם את החוקים ולא למד את הלקח של צ'אווס ומוראלס, שהשכילו לבצע שינויים רדיקליים באמצעים דמוקרטיים למהדרין.

מצד שני, האליטות והצבא שגו לחלוטין בקריאת המפה הפוליטית ונמצאים כעת בבדידות דיפלומטית קיצונית, שאין ממנה חזרה. במקום לתבוע את הנשיא הסורר ולהדיח אותו באמצעים דמוקרטיים ושיפוטיים, האליטות המסורתיות חזרו לשיטות הישנות מימי המשטרים הצבאיים החשוכים והפכו לאויב מספר אחד של מדינות האזור. אפילו מדינה אחת לא קמה לתמוך בהם. הם כנראה גם שכחו שהפעם לא יהיו ניקסון, קיסינג'ר או רייגן שיבואו להציל אותם. הפיכות צבאיות הן נחלת העבר וכך גם הגיבוי האמריקאי המסורתי. מספר ימים לאחר הדחת זלאיה ארגון מדינות אמריקה הדיח את הונדורס וחיזק את הקונצנזוס נגדה. גם בעבור ארגון זה היה מדובר במקפצה מצוינת – בשנים האחרונות ארגון מדינות אמריקה (מעין מקבילה כלל-אמריקאית לאו"ם) הפך מזירה של קוקטיילים ותמונות קבוצתיות לפורום דיפלומטי אזורי בעל שיניים. הישגו הגדול היה כאשר תיווך במשבר החריף בין קולומביה לוונצואלה ואקוודור במרץ בשנה שעברה (שהיה קרוב מאוד למלחמה) וכעת הוא מנצל כל הזדמנות בשביל לצבור דומיננטיות בתקופה בה וושינגטון לא ממהרת לחשוף שרירים.

השלטון הזמני בהונדורס מנסה לטעון בכל דרך כי לא מדובר בהפיכה, אלא ב"ביצוע רצון העם" מול רודן מושחת וכושל. ואכן המצב הביטחוני והכלכלי בהונדורס תחת זלאיה היה גרוע ביותר. אך המשטר הזמני מבצע כל טעות אפשרית ונראה שזמנו קצר. תחילה הוא ניסה להציג מכתב המוכיח כי זלאיה התפטר לפני שהוגלה, אך זה התגלה כמזויף. לאחר מכן מונה לשר החוץ החדש אדם בשם אנריקה אורטיז קולינדרס, אשר אמר כי "אובמה הוא כושון שלא מבין כלום" ושלח את הנשיא הספרדי "להתעסק בנעליים שלו". מעבר לכך, בחינה של האירועים לא משאירה ספק לגבי המניעים והאופי של הפלת השלטון בהונדורס, כושל ככל שיהיה. הטענות כאילו זלאיה רצה להאריך את כהונתו לא מופיעות בשום מקום במשאל העם שיזם ומקורן בספוקלציות וספינים של יריביו הפוליטיים שהצליחו לתפוס את תשומת הלב של עיתונאים מערביים שאוהבים להשוות את זלאיה לצ'אווס. מעבר לכך, סירובו הברוטלי של המשטר לאפשר לזלאיה לחזור למדינה ולהוכיח את חפותו, הפך אותו לגיבור בינלאומי ואת המשטר הצבאי לבלתי לגיטימי בעליל.

***

לאחר שנמנעה כניסתו למדינה, זלאיה פנה באופן אישי להילרי קלינטון בשביל להשיג את תמיכתה בסיום המשבר והחזרתו לשלטון, היא החליטה שנשיא קוסטה ריקה ישמש כמתווך. בנאום ברוסיה ביום שלישי אמר אובמה ש"ארצות הברית תומכת בהחזרתו לשלטון של נשיא הונדורס שנבחר באופן דמוקרטי, על אף שהוא מתנגד מאוד למדיניות האמריקאית". ארצות הברית גיבתה לחלוטין את הדחת הונדורס מארגון מדינות אמריקה והצטרפה לגינויים מקיר לקיר נגד ההפיכה – אך נזהרה מלכנות את ההדחה "הפיכה" באופן מפורש, ויש לכך סיבות טובות. בין ארצות הברית להונדרוס יש קשרים היסטוריים עמוקים שעדיין באים לידי ביטוי בסיוע כלכלי משמעותי מצד וושינגטון – שבשנה הבאה היה אמור להגיע ל-68 מיליון דולר. על פי החוק האמריקאי, יש להקפיא מיידית כל סיוע למדינה בה התרחשה הפיכה נגד המשטר ולכן המנהיגים האמריקאים נזהרים בדבריהם. מעבר לסיוע הכלכלי ולשאלת הקפאתו, חשוב לזכור כי מרבית הייצוא מהונדורס הולך לארצות הברית וכי הצבא האמריקאי עדיין מחזיק בסיס בשטח הונדורס, בו מוצבים כ-500 חיילים ומספר מטוסים ומסוקים. כך שלצד ההצהרות המרשימות ושינוי המדיניות הקיצוני שמפגין אובמה, אם ארצות הברית רוצה היא יכולה לסיים את המשבר הזה כבר מחר – ויש סיבות טובות למה היא צריכה לעשות כך.

ברחובות טגוסיגאלפה, המצב מידרדר במהירות והדיכוי והאלימות מחריפים מיום ליום. בנוסף להדחה המשפילה של זלאיה, השלטונות הטילו עוצר על הרחובות, עצרו עיתונאים והרגו והעלימו מספר מפגינים שתמכו בהחזרת זלאיה. במשך שנים ארה"ב תמכה במשטרים לא חוקיים והיתה גורם שלילי באזור, כעת היא מנסה לתפוס עמדה נייטרלית יותר, אך אין באפשרותה לעשות כן. העוצמה והמעורבות העמוקה שלה במדינות כמו הונדורס מחייבות אותה לתפוס צד ולנקוט עמדה ברורה וחד משמעית – התנגדות למשטרים צבאיים פירושה סנקציות והקפאת סיוע, אם תבחר לא לעשות כך היא תשחק לידיו של צ'אווס, שרק מחכה להזדמנות הראשונה לטעון שהיאנקיז נשארו יאנקיז – גם אם הנשיא שלהם שחור.

עידן רינג

Written by עידן רינג

יולי 8, 2009 בשעה 8:13 am

פורסם באמריקה הלטינית

Tagged with

2 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. ראשית, ברכות לאתר 'קו חוץ' על שצירף לשורותיו פרשן נכבד, משכיל ורב פעלים כעידן רינג. הרווחתם אותי כקורא – זה בטוח.
    בעניין הונדרוס, הרי שכמאמר האומר: "זה נראה אירוע שגרתי במרכז אמריקה".
    אבל מי יודע, אולי כפי שרינג מנבא, צ'אווס עוד יתחוב את אפו הארוך גם לקלחת הזו ואנחנו נזכה לשמוע שוב במהדורות החדשות את קולו של הצדק והשיוויון. הפעם, אם אני מבין נכון, 'אל-פרזידנטה' עשוי לדרוש בתוקף (אולי בתוכנית הטלווייזה שלו?) דווקא את התערבות האימפראיליזים האמריקאי לשם החזרת בן-בריתו לשלטון.
    על כך פנים,זה בהחלט יהיה מעניין לראות אם גם במקרה זה נדמה כי גם במקרה זה נכון לנו למופע גמגומים מביך של הממשל האמריקאי, אשר ככול שעוברים הימים נדמה כי לא ממש התכונן לאפשרות הלא-הוליוודית שמאחורי מחוותיו התיאטרליות של הנשיא תצטרך לעמוד מדיניות של ממש.

    יוסי

    יולי 8, 2009 at 1:20 pm

  2. מאמר מעניין, תודה!

    אפרת

    יולי 8, 2009 at 2:33 pm


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: