קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

איראן | מחשבות על דרשת חמינאי

leave a comment »

  • מוסאווי וכארובי היו אמורים להיות לצדו בתפילות יום השישי; ע"פ עיתון הטיימס, הוא אף איים עליהם בגלות אם לא יופיעו. הם נעדרו, ואף קראו לתומכיהם שלא להגיע לתפילות – נראה שהיו בטוחים מספיק במרחק בין איומיו של חמינאי ליכולותיו.
  • גם תוכן הנאום, גם הנימה שלו וגם העדרו של אחמדינג'אד – שלא נראה בציבור כשלושה ימים ורק הקליט בווידאו נאום אתמול בערב – מצביעים על כך שחמינאי מבודד יותר ויותר משאר מערכות השלטון. גם הנאום עצמו – עם המשך הזגזוג שדיווחנו עליו שלשום, עם טיעונים חלשים מאוד ("כיצד ניתן לזייף 11 מיליון קולות?" פשוט לא סופרים אותם) והפחדות סרק על מזימות אויב; נשמע יותר כמו אלתור של אדם אחד מאשר כמהלך מתוכנן של קבוצת פוליטיקאים בכירים (מועצת שומרי החוקה).
  • אם הצבא ימשיך בסירובו להתערב, ואם מוסאווי וכארובי ימשיכו בהתעלמותם מחמינאי, נראה שהישועה היחידה של המשטר הוא הפיכה פנימית – כלומר, הדחתו של חמינאי ע"י מועצת המומחים והחלפתו, ככל הנראה ע"י יו"ר המועצה רספנג'אני. רספנג'אני, הנהנה מיחסים טובים עם הצבא והנחשב לפרגמטי (יחסית לחמינאי, כמובן) נראה בדיוק כמו החומר המדלל שיאפשר לרפובליקה להתעדכן אבל גם לשמור על המבנה שלה ועל כוחה.
  • אף שאין מי שמסכן את מעמדו יותר מרסנפג'אני, חומייני דווקא שיבח אותו וגונן עליו – אולי בטקטיקה של הפרד ומשול, אולי בניסיון לרמוז לרספנג'אני שיש לו מה להרוויח מברית כזאת.
  • נדמה שלא מעט מדינות וארגונים חיכו לדרשת יום השישי כדי לראות מה יהיה הקו של חמינאי – האם יתפשר ויאפשר בחירות חוזרות, האם לפחות יקרא לסיבוב שני. משנכונו שהוא מתכוון להמשיך בקו שלו, החליטו להביע עמדה נחרצת בהרבה- שגריר איראן בבריטניה זומן "להסביר" את הנאום, אמנסטי אינטרנשל הוציאו הודעת גינוי, ופסגת מנהיגי אירופה בבריסל קראה לאיראן להוכיח שהבחירות היו הוגנות. זה נראה כהכנה למחר – אם וכאשר יהיה עימות אמיתי ורחב בין המפגינים לממשלה.

כמובן, כל ההתפחויות האלה לא מחייבות אחת את השניה. למשל, ראספנג'ני יכול להפיל את חמינאי אבל להחליט שמוסאווי מסוכן מדי, ולמנות לנשיאות את רזאי, המתחרה השמרן של אחמדינג'אר.  ההתפתחות החשובה באמת תתרחש מחר – מוסאווי, כארובי וחתאמי מתכוונים לצועד על אף איסור מפורש של חמינאי עצמו. זאת קריאת תיגר ישירה כל כך מול המנהיג הרוחני הגדול שזה יאפשר לו להפעיל את משמרות המהפכה, ואולי אף יאפשר לו לנסות לשכנע את הצבא לשקול מחדש את מדיניות אי-ההתערבות שלו. במקרה כזה התסריט הוא כיכר טיינמן. יחד עם זאת, כשמדברים על טיינמן נוטים לשכוח שעל אף הדיכוי האכזרי של תנועת המחאה, סין נאלצה לשחרר לא מעט ברגים בשני העשורים לאחר מכן – כך שגם אם תנועת המחאה תותקף מחר בנשק חם, הרפובליקה האיסלאמית לא תשוב להיות מה שהייתה. דימי ריידר

Written by dimireider

יוני 19, 2009 בשעה 6:45 pm

פורסם באיראן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: