קו חוץ

פרשנות חוץ בעברית

איראן | ההפגנות, הזווית הישראלית, וכוכב נולד עם מחמוד אחמדינג'ד

with one comment

מפגיני אופוזיציה בטהרן, היום. לפי הבי-בי-סי בפרסית, "מיליונים" יצאו להפגין בעד בחירות חוזרות. אחמדינג'אד מצדו סבור שכולם באו להבחן לכוכב נולד.

הלילה יורד על טהרן (השעה שם היא שעון ישראל + שעתיים וחצי). הפגנת המיליונים מפוזרת בשעה זו על ידי ידי התאחדות הסטודנטים האיראנים ("באסיג'), שמסתבר שיש לה מיליציה חמושה משלה. לפי אתרי החדשות, בין אדם אחד לשבעה נהרגו בשעה האחרונה בטהרן. מצד שני, גולשים בטוויטר מדווחים שבחלק מהמקרים הקהל הלא חמוש התקיף את היורים והרגם.

הבלוג נועד במקור לספק פרשנות, ואנחנו מקווים שנוכל לחזור לכך בקרוב – עכשיו שאתרי החדשות הישראלים קלטו סוף סוף את גודל הארועים, ומתחילים לספק משהו שנראה כמו סיקור הולם.  אז הנה ניסיון לשוב לשורשינו – כמה שאלות וכמה השערות:

  • איפה הצבא? על אף הפגנות ההמונים, שריפת תחנות משטרה והתקפות על בנייני ממשל, השלטון באיראן טרם הפעיל את הצבא הסדיר ואת משמרות המהפכה. לפי כמה וכמה דיווחים, הצבא הודיע בעצמו שאין לו כוונה להתערב בחילוקי דיעות פוליטיים. אם זה נכון, אלה חדשות-ענק – אין ארגון עם חוש פוליטי מפותח יותר מצבא, במיוחד במדינה עם משטר מיליטנטי.
  • איפה הקהילה הבינ"ל? אנחנו מקווים להעלות פה פוסט נפרד שיתעסק בזווית האמריקאית על כל העניין. אבל איפה שאר הקהילה הבינ"ל? התגובות הזהירות מאוד של האיחוד האירופי ושל המדינות המרכיבות אותו רומזות שהקהילה מנסה להלך בין הטיפות – לא לתת חיבוק דב לאופוזיציה ולא להרגיז את אחמדינג'אד – שאיתו אולי יצטרכו לנהל מו"מ מדיני – מצד אחד, אבל גם לא לחבק משטר ימני ועוין בסה"כ מצד שני. מצד שלישי, האלימות הקשה שמתחוללת בטהרן בדקות אלו ממש מתחילה לדחוק מנהיגים מערביים אל הקיר; סרקוזי גינה הרגע את הפגיעה במפגינים, ואין ספק שהוא לא האחרון.
  • מה הזווית הישראלית? צריך אולי להתחיל בהפרדה עדינה בין מה טוב לישראל כמדינה אחת מני רבות במזה"ת, ומה טוב לישראל כפי שהיא נתפסת ע"י ממשלת נתניהו. מהזווית הראשונה, צריך להחזיק את כל האצבעות שיש ל"מהפכה הירוקה" – החילונית יותר, המתונה יותר, ששואפת להגדלת המרכיב הדמוקרטי במערכת המסובכת של איראן ולזכויות נשים בפנים, ולפתח מערכת של הרתעה הדדית – לעומת ערעור משטרים ערביים ואיומי מלחמה – כלפי חוץ. מדיניות כזאת סביר להניח שתוריד משמעותית את הלחץ על ישראל מבחינת החיזבאללה וארגונים עוינים אחרים, ותעזור לפתח יציבות אזורית ארוכת-טווח. מבחינת נתניהו, לעומת זאת, איראן אגרסיבית ובלתי-צפויה בראשותו של אחמדינג'אד, שמאיימת על השלום האזורי ועל יציבות המשטרים הערבים ה"מתונים", היא קלף פוליטי שערכו לא יסולא בפז. מבחינה אזורית, איראן כזאת מפחידה משטרים ערבים אחרים ודוחפת אותם לפשרה עם ארה"ב וכיו"ב עם ישראל; מבחינת יחסינו עם ארה"ב, ישראל יכולה לשווק את עצמה כהמוצב המערבי החזק ואולי האחרון-כמעט אל מול האיום האיראני. זה גם עוזר להדוף לחץ אמריקאי בעניין הפלסטיני; אם אין איום איראני, נפתחות מול ארה"ב אפשרויות עצומות ללחץ מול ישראל, ובראשן מיתון הסיוע הצבאי.
  • רגע, אבל למה כל ההתרגשות? הרי איראן היא תיאוקרטיה-טוטליטרית-איסלאמיסטית-אמאל'ה-ג'יהאד. לא בדיוק. ראשית, המערכת השלטונית באיראן מורכבת למדי, ועל אף הכוחות העצומים של המנהיג הרוחני העליון (אייטולה עלי חמינאי) ומועצת החכמים, איראן היא לא מדינה אוטוריטרית-דיקטטורית כמו, למשל, סוריה, ובוודאי שלא מלוכה אבסולוטית כמו ערב הסעודית. סמכויותיו של הנשיא אמנם מציבות אותו שני או שלישי במדרג הכוח, אבל עצם זה שהוא נבחר ישירות על ידי העם,  הופך אותו למד הלגיטימציה של הממשל. לגיטימיות היא ה"קסם" שמחזיק מערכות שלטוניות – החל מתשלום מסים ואי-התקפת פקחי חניה וכלה ב"אם עצרו אותו, כנראה שהוא בכל זאת אשם במשהו", המנטרה שהחיזקה את ברה"מ על כנה 70 שנה. העובדה שהנשיא, בהבחרו, חותם "חוזה" עם כמה עשרות אחוזים מן האוכלוסיה שהצביעו עבורו, וכמה עשרות האחוזים שהצביעו נגדו אבל מקבלים את מרותו ואת נציגותו (זה בדיוק החוזה שהאופוזיציה מסרבת כעת לחתום עם אחמדינג'ד), הם כח פוליטי רציני – ומאפשרים לנשיא להתנהג במידה גדולה מאוד של חופש, גם מול "המנהיג הרוחני העליון וחכמיו".
  • אז מה הלאה? אם אתמול עוד נראה שתהיה אפשרות לעלי חמינאי וחכמיו להציל את יוקרתם ולאפשר בדיקה של התוצאות, הרי שארועי היום העלו משמעותית את ההימורים. בהתחשב בכך שהודעתו של חמינאי על "חקירה" של ספירת הקולות לא מנעה ממיליוני אנשים לצאת ולהפגין בעד בחירות חוזרות, והאפשרות לממשלת אחדות נראית כבדיונית לחלוטין, נראה שאיראן נמצאת בצומת של שתי דרכים. האחת: דיכוי אלים ביותר של התנועה הדמוקרטית ולמעשה ביטול הרפובליקה האיסלאמית של איראן, עם החלפתה בתיאוקרטיה דיקטטורית בראשות חמינאי ואחמדינג'ד. זאת אפשרות ממשית שהלחץ לבחור בה יגבר מבחינת הממשל בימים הקרובים. יחד עם זאת, היא תלויה מאוד בהחלטה של הצבא – שבינתיים נדמה שמפעיל זהירות פוליטית בלתי-רגילה. אפשרות שניה היא בחירות חוזרות ודמוקרטיזציה משמעותית של הרפובליקה, כאשר האייטולות נשארים בתמונה אבל הופכים למרכיב חוקתי-רוחני יותר מאשר שלטוני. גם זה תלוי מאוד ביכולת של הממשל להפעיל אלימות מאסיבית, ובנחישות של מנהיגי האופוזיציה.
  • לבסוף, נראה שזה הרגע שבו צריך להתגבר על ההתנשאות (הלא תמיד מבוססת) של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", ולתת כבוד לאזרחים של איראן. מאז יום שבת, עשרות אלפי בני אדם –  נשים וגברים כאחד, יש לציין – מקיימים התנגדות אזרחית אמיצה להחריד לשלטון שידוע בהעלמת מתנגדים. בואו נקווה לטוב. דימי ריידר

Written by dimireider

יוני 15, 2009 בשעה 9:17 pm

פורסם באיראן

Tagged with

תגובה אחת

Subscribe to comments with RSS.

  1. […] עצמו ינסה לחזור לייעודו המקורי – מתן פרשנות. כל פרשנות על ארועי איראן תפורסם גם כאן וגם בערוץ […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: